פעם

רגיל

שני פוסטים ביום, אל תתרגלו לזה… ; )

 

בעקבות הפוסט הקודם שעסק ב11 שנות קיום של ישראבלוג התחלתי לקרוא את עצמי בשנה הראשונה. הייתי אחרת ואני חייבת לציין שהרגשתי תסכול מסויים. היה לי מעניין לקרוא את עצמי. הייתי שנונה בהרבה וחדה והרגשתי שאז הייתי הרבה יותר אנרגטית למרות שחייתי חיים מתישים ביותר ולמרות שהייתי בהיריון.

 

האם האימהות הפכה אותי לדודה?

 

האם אני באופן לא מודע מצנזרת את עצמי?

 

איפה חוש ההומור שלי?

 

פעם גם הייתי מתייחסת הרבה יותר לחוויות התרבותיות שלי, לתכניות טלויזיה שצפיתי בהן, לספרים שקראתי, למוסיקה ששמעתי, לאקטואליה. היום אני מרגישה שהרבה פחות.זה לא שאני צורכת פחות תרבות. אני פחות כותבת עליה.

 

וכן, אני מגדלת ילד והחיים שלי הפכו בהרבה מובנים להיות ממוקדים בו ויש בזה משהו שקצת מפחיד אותי. זאת למרות שאני יכולה להגיד בפה מלא שאני מאפשרת לעצמי להתפתח אבל איכשהו זה השפיע על הכתיבה שלי.

 


אתמול שכנה מנוולת נתנה משמעות חדשה למושג ארבע בבוקר לא נרדמת. הגברת התחילה לשאוב אבק במרפסת שמקבילה לחלון חדר השינה שלנו וגם לדפוק (מה היא עשתה שם?)

פעם הייתי מתייחסת לזה הרבה יותר בהומור, (כן, שני מקרים)

 

היום שמעתי את הרעש והרגשתי ממש כאילו האישה הזאת חודרת באלימות לשינה שלי.התעצבנתי בשקט ואז טוליו התעורר ובלי למצמץ הזמין משטרה. אחרי כעשרים דקות הרעש פסק . המשטרה הגיעה מסתבר וכנראה הזיזה לה חלקית כי את שואב האבק לא שמענו. במקום זה שמענו צווחות אימה ואני פיתחתי פרנויה שהיא תזהה את האור אצלנו וישר תעלה על זה שאנחנו אלה שהזמינו משטרה. בקיצור ההשתוללות הברוטלית שלה נמשכה כרבע שעה ואני התכווצתי עם לב פועם. פסיכופטית.

בבוקר כשחשבתי בבהירות הבנתי שכנראה שאין לה מושג מי התקשר ושבכל מקרה זה הדבר היחיד שאפשר לעשות . מה פתאום שנבוא אליה לדירה בפיג'מות ונבקש ממנה בנימוס להפסיק זה פאקינג ארבע  בבוקר וחוץ מזה לא מדובר באדם שפוי.

 

במילים אחרות אני נשמעת כמו חמותי שמלחמות בשכנים הן נר לרגליה.


על הדרך נן שפעם קראו לו גריגורים ואחר כך ג'קו ראה את התמונה הראשונה שלו כתינוק. הוא שאל אותי מי זה ולמה יש לו אוזניים מוזרות.גם הוא השתנה קצת מאז.


הנוסטלגיה הזאת עשתה לי משהו. אני רוצה לשחק  עם הכתיבה שלי ולשנות אותה, כדי שתהיה מעניינת יותר, חדה יותר.אני רוצה להיות חדה יותר. יצא מהרצון הזה.

»

    • הילד מהמם עוד יותר.למעשה לא נעים להגיד אבל הוא לא היה במיטבו באותה תמונה.  וכאן נכנסים לתמונה ההורמונים אחרי לידה שגורמים לי לחשוב שהוא התינוק הכי יפה בעולם. זה לא מנע בעדי מלפספס בתינוקיה פעם אחר פעם בחיפוש אחר התינוק שלי.
      ומטורפת זה לא מילה. הגברת צעקה על עצמה ברוסית כך שלא היה ברור מי קהל היעד לצווחות האלה. במילים אחרות: אני לא ישנה אז גם אתם לא תישנו.

  1. אני חושבת שהכתיבה, במיוחד בבלוג, מבטאת את היכולת להתמודד עם דברים כמו שהם. ההומור הוא מנגנון חיוני אבל לא נראה לי שהוא נעלם לך.

    לגביי אני מרגישה שאני יותר ברורה עם השנים, פחות אניגמטית.

    • אני מקווה שהוא לא נעלם לי לגמרי אבל היי, פעם הייתי הרבה יותר קלילה ומצחיקה בכתיבה שלי
      והכתיבה שלך תמיד הייתה משובחת. את נוגעת באומץ ברגשות שלך בבלוג ואני נהנית ממנה מאד נראה לי שיש איזו בשלות אבל קשה לשים את האצבע.

  2. אני חייבת להגיד שאני כותבת פחות מחצי שנה ומרגישה ככה. אולי יש משהו גם בריגוש של ההתחלה שנעלם עם הזמן, ופוסטים שלי שהיו לטעמי יותר שנונים ועם חוש הומור הפכו עם הזמן למעיין דיווח יבש.
    אני לא יודעת לגבייך, לא קראתי אותך מההתחלה, את מצליחה לגרום לי לחזור ולקרוא בהתמדה, זה אומר שיש בך יותר מכתיבה דודתית… אבל לגבי עצמי יש לי הרהורים:-)

    • אני שמחה שהכתיבה שלי מספיק מושכת לקרוא.
      מאד אוהבת את הכתיבה שלך. נכון שבהתחלה היו לך פוסטים קורעים מצחוק אבל גם עכשיו אני אוהבת.

  3. איזה כיף שיש כאלו שכנים. הא?
    אצלנו כולם כאלו משעממים. בקושי אפשר לכתוב עליהם משהו.
    היודעת את שביום שישי ניהלתי עם שכנתי שיחה על המחסן שלנו ועל כך שהייתה נזילה בכל הקומה (ועל זה שאיזה מזל שברגע האחרון היא החליטה לוותר על ריצוף מעץ ולעשות קרמיקה), וחשבתי האם אפשר לכתוב על זה פוסט… ואמרתי לעצמי ברגע האחרון שלא? ואתם… כן יכולים לכתוב על השכנה פוסטים!!!
    חחח.

  4. את יודעת מה? במחשבה שנייה, הפוסט שבו התחברת לבעל הבסטה מהשוק כן היה מצחיק. והמעשה עצמו, היה נראה לי מאד ספונטני. משהו שאני עצמי לא הייתי מעז לעשות לעולם. אז אולי עדיין יש לך את זה, וזה לא נכון שרק פעם היית כזו.

    אולי אפשר לעשות פה שאלה לקוראים מה הפוסט הכי מצחיק שכתבת לדעתם, ולראות איזה פוסט יעלה בגורל    😉

    • אני לא כלצ כך בקטע של משאלים אבל אני ממש שמחה שזכרת את הפוסט ההוא וכיף לי שאתה מגלה בי גם תכונות של ספונטניות והומור. אולי יש לי יותר ממה שאני חושבת.

  5. לפתע פתאום קיבלתי התראה שפרסמת פוסט חדש.
    סבא שלי היה נלחם עם השכן מעליו שהיה עושה מסיבות כל יום שישי בלילה עד השעות הקטנות בכך שהיה מתעורר בשבת בחמש בבוקר מחבר רדיו קטן למקל מטאטא, מדליק מוסיקה בערבית ומעלה את המקל כלפי מעלה על מנת שהשכן שם ירקוד בחלומו לצלילים אוריינטליים. 🙂

    • שמחה שהאימייל שלך חזר לעצמו ; )
      וסבא שלך מזכיר לי שכן שהיה לנו כשהיינו סטודנטים פוחזים . היו לי שותפים לדירה שמאד אהבו מסיבות והיה שכן משוגע שהיה מתעצבן מהרעש ויום אחד כשדווקא אני החננה עשיתי מסיבה (דבר חריג יחסית) הוא עיקם לנו את הדלת עם מוט ברזל.
      האמת, בגילי המופלג אני מזדהה יותר עם השכן. שינה זה דבר יקר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s