החבר של נן

רגיל

לנן יש חבר וצר לי לומר בפורום זה בבלוג שהוא לא בא לי טוב, החבר זאת אומרת. מדובר בילד מניפולטיבי עם קול נודניקי שכבר הרבה זמן רוצה לבוא אלנו ומזמין את עצמו. אני וגם נן שייכים לסוג האנשים שלא מרגישים נוח להזמין את עצמם אבל קיבלתי את זה שגם ילדים נחמדים וכאלה שהם באמת חברים של נן מרגישים נוח להזמין את עצמם ולכן זה לא נראה לי בעייתי במיוחד. שאלתי את נן אם הוא רוצה שהילד יבוא אליו והוא אמר שכן אם כי לא בהתלהבות יתרה.

 

לא כל כך יצא לנו להזמין אותו במהלך השנה  וגם ההתנהלות של אמא שלו (פשוט אישה שלא הרגשתי נוח בחברתה, מין טיפוס שקלטתי ממנה שדר בלתי נעים. לא שהיא אמרה משהו מיוחד אבל לא הרגשתי חיבור.לגיטימי, כאמור)

 

אז הגיע היום בו כבר אמרתי לעצמי שדחינו את הילד מספיק והרגשתי אשמה מסוימת על כך וכשהוא שוב התקשר ורצה לבוא הסכמתי. הזמן היחיד שהיה לנו פנוי היה אחרי הבריכה ובכל זאת הסכמתי.

והילד בא עם כדור ביד, נכנס עם הבעת חשיבות של שמאי נכסים ואמד את גודל המרפסת שלנו . אמרתי לו שמאד חם בחוץ ושזה לא מתאים. הוא ונן הלכו לחדר ושיחקו. הצעתי להם שלוקים והם הסכימו בשמחה. הגשתי להם בחדר וייחלתי לקצת שקט. ואז אני שומעת קול צפצפה: "נן אני לא אוהב שלוק צהוב, תגיד לאמא שלך שאני לא אוהב שלוק צהוב ורוצה סגול" . נן אמר לו שיגיד בעצמו ואני שמחתי שהוא לא משפיט את נן והחלטתי להתעלם (קצת סדיסטי מצידי). דקה אחר כך אני שומעת שוב את הקול המעצבן:

"נן, תגיד להורים שלך שאני רעב" נן, אתה זוכר שביקשתי ממך להגיד להורים שלך שאני רעב? נן, אני רעבבב."

לי יש אנטי לגישה הבלתי ישירה הזאת מה גם שהוא אמר את כל זה בקול מעיר מתים ולא בטון של ילד שבאמת מתבייש. שאלתי אותו מה הוא רוצה, רצה קורנפלקס נתתי להם שמעתי את נן פה ושם מעיר לו בתקיפות והנחתי להם להתמודד. חמש דקות אחר כך: אני רעב, נן תגיד….הצעתי פופקורן. ההצעה התקבלה בשמחה. שעה אחר כך הוא שוב ביקש אוכל, שאלתי אותו מה הוא רוצה והחצוף הקטן אמר : ארוחת ערב. השעה הייתה יחסית מוקדמת אבל ארוחת ערב זה לא סיפור אז אמרתי להם שאני מכינה להם חביתות וסלט ("אני לא אוהב סלט") ואז כל שניה: נן, מתי האוכל מוכן… אבא שלו הגיע לקחת אותו באמצע ההכנות וכך הוא הלך לא לפני ששאל: "מה עם החביתה שלי?"

 

השתדלתי להסתיר את האנטי המובנה מנן כי חשבתי לעצמי שזכותו לבחור חברים שלא מוצאים חן בעיני אבל ליתר ביטחון שאלתי אותו היום איך היה. 

ואז שמעתי את דהברים הבאים:

"הוא לא בסדר הילד הזה, כל הזמן הייתי צריך להרים עליו את הקול, הוא רצה לאכול מהקורנפלקס שלי ולקבל מאוסף האנגרי בירדס שלי וכל הזמן הייתי צריך להרים עליו את הקול ובסוף לא הייתי יכול לדבר כי היה נגמר לי הקול וזה טוב? לא! זה לא טוב!"

 

(אנחת רווחה ושמחה על כך שכנראה שלא נראה את הפרצוף שלו בביתנו)

 

 

 

»

  1. אכן לא קיבלתי עדכון על הפוסט הזה וגם על הפוסט שלפניו.

    יש ילדים מעצבנים.
    מצד שני, יכול להיות שבבית אין לו סיכוי לקבל קורנפלקס או שלוקים או חביתה, יכול להיות שאמא שלו היא מין מטורפת בריאות אקטיבית שמאכילה אותו רק מזון ציפורים?

    בכל מקרה – אם בזה נפטרת ממנו – גם טוב.

    • לא נראה לי שזה המצב ממה שראיתי. סתם ילד גם גישה חוצפנית שכנראה לא העמידו אותו מספיק במקום. בעיה של ההורים שלו, לא שלי.

      זה לא היה נעים תחושת האנטי הזאת שהילד עורר בי ושמחתי בעיקר שנן ידע להעמיד אותו במקום.

      אני שמחה שנן הרגיש מספיק בטוח להודות בכך שהוא לא באמת רוצה שהילד יבוא אלינו.

  2. כל הכבוד לנן! יש לו חושים בריאים.
    המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע כאשר הילד לא שם לב כמה הילד השני מניפולטיבי או מנצל אותו ורוצה להמשיך להיות חבר שלו.

  3. מזכיר לי חברים כאלה שהיו פה ושם גם לילדים שלי.  התעצבנתי אז לא מעט.  אבל הנה נן פתר את הבעיה בעצמו.  טוב שהוא יודע מה מוצא חן בעיניו ודָבק בזה.

  4. אם אני מסכם כמה פוסטים שקראתי אצלך ביחד – מאד מפחיד אותך שנן יהיה שפיט/שפוט (איך שלא מכנים את זה) של מישהו. אבל למה זה כל כך מפחיד אותך בעצם? למה כל כך חשוב לך שנן יהיה ילד חזק מנטאלית וכל זה? זה יותר חשוב לך שהוא יהיה חזק מנטאלית מאשר שהוא באמת יהנה מהחיים? את בהכרח קושרת בין חוזק מנטאלי לבין הנאה בחיים?

    ג’וליאנה, הכי טוב זה ילד כמו בני. אין חברים בכלל, אין שום בעיות (כלומר, יש רק שלא בגזרה הזו)    ;-P

    • אתה צודק שזה מפחיד אותי מהסיבה הפשוטה שהייתי ילדה שניצלו אותה לא מעט. חשוב לי שנן ידע להציב גבולות לגבי עצמו וזה בשום אופן לא אומר שיהיו לו פחות חברים או שהוא לא ידע ליהנות מהחיים. הוא יכול מבחינתי להתחבר עם מי שירצה וחשוב לי יותר שידע לזהות סיטואציות בהן מנצלים אותו. זה בסך הכול כלי חשוב בחיים.

  5. גם אני באמת לא קיבלתי עדכון…

    אני שמח שנתת לילד הזה הזדמנות ואני שמח שלנן יש את היכולת לראות את הילדים האחרים כמי שהם.
    אני רק שואל את עצמי איך הוא הגיע למצב הזה…?

    • לי היה ברור מהתחלה שכל ילד שנן בוחר להיות חבר שלו יתקבל אצלנו בברכה מעצבן ככל שיהיה ואם נן היה רוצה שימשיך לבוא הייתי מסכימה.

      אתה שואל לגבי הילד איך הוא הגיע למצב הזה או לגבי נן?
      לגבי הילד
      אני מניחה שיש ילדים שהכישורים החברתיים שלהם לוקים בחסר. יכול להיות שלא היו לו מודלים טובים להתנהלות חברתית תקינה ויכול להיות שההתנהגות הנודניקית עזרה לו להשיג דברים ולכן הוא ממשיך אותה.
      לגבי נן
      אין לי שמץ של מושג מאין יש לו את היכולת הזאת. אולי מאבא  שלו שהוא פחות אדם שנוטה לרצות . עניין של אופי.

      • לגבי נן אני לא צריך לשאול, אני הרי קורא אותך קבוע…(:

        לגבי הילד השאלה כוונה. דווקא בגילאים האלו, מניסיוני, הילדים לא מגיבים טוב לנודניקים.
        הם נדחים. בגלל זה חשבתי שזה מוקדם יותר.
        מצד שני, אם ההורים כאלו…

        טוב, הכל ספקולציות…

      • נן אכן הגיב לנודניקיות שלו בצורה לא טובה. אין לי מושג עד כמה הילד מוקף בחברים אבל אני מניחה שילד שיוזם הרבה ומזמין את עצמו הרבה יהיו לו גם הצלחות כי מי שיורה לכיוונים רבים בסוף פוגע ועל כל ילד שדוחה אותו בגלל הנודניקיות שלו יהיה ילד שיסכים לכל מה שהוא אומר רק כדי שיעזוב אותו בשקט.

        ולגבי ההורים האבא לא כל כך חברותי אבל זה לא מאד חריג והאמא אנטיפטית.אף אחד מהם לא נודניק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s