מסיבת יום ההולדת של נן מאחורינו וזו כבר הקלה גדולה. נתחיל מהסוף: המפעיל היה נחמד ומאד בראש שלנו ושל נן מה שאומר שלא הייתה הפעלה רועשת אבל הוא עשה איתם משחקים נחמדים, הצחיק אותם ונן והוא זרמו יחד יפה.
לי היה קשה עם כמה עניינים:
העניין התפעולי. אני אחת שלא יודעתלבקש עזרה וכשכמה אימהות שראו שאנחנו בהרכב מצומצם התנדבו לעזור לא הבנתי בהתחלה למה צריך אבל לשמחתי הן התעקשו. אפילו לארגן שרשרת בלונים שתתחם את מקום האירוע (עכשיו אני מבינה מהי הסיבה האמיתית לא הצלחנו בזמן וכשראשוני האורחים הגיעו היינו ממש לא מוכנים.
עניין התזמון: לארגן את האוכל בזמן. לרמוז בזמן למפעיל שיקצר כי הילדים רעבים (וכן, יש סימנים כשהם פוזלים לשולחן ובאים ואומרים לך בפרצוף "אני רעב" או מנסים לפשפש בשקיות.
עניין החשיבה הכמותית הדפוקה שלי: פחות מדי חטיפים לחלוקה, ומצד שני יותר מדי שקיות הפתעה. משהו פה לא הסתדר ונתקענו עם עודף שקיות הפתעה.פחות מדי מים (צריך לזכור שילדים ממלאים כוס שלמה שותים שלוק ומשאירים אותה.לפחות לא הכנתי שיפודי פירות. וגם התירסים היו הגזמה למרות שאכלו מהם לא מעט.והפיצה חוסלה.
אי אפשר באמת לשים לב לכלום וכך את רוב ההפעלות ראיתי בזווית העניין ולא הייתי שותפה מלאה וגם לא הספקתי לצלם הרבה כך שהרגשתי קצת החמצה.
והשורה התחתונה ילדים בני שש הם משאבות צרכים*. יש ילד שצריך ליווי לפיפי ויש ילדה שצריכה שיסדרו לה את הקשת בשיער ויש ילד שמשעמם לו והוא חייב כל פעם להתרחק וכל שתי שניות ילד נפצע ובא אלי לקבל פלסטר (ח"ח לעצמי שזכרתי להביא איתי פלסטרים ועוד עם ציורים) ויש תמיד שני ילדים שחייבים להרביץ אחד לשני כמשחק. וכל שניה ילד בא אלי להגיד לי שמשהו לא טעים לו (אתה רוצה שאתחנן אליך שתגמור את החטיפים מהצלחת, ראבק!)אני משוכנעת שזה מזל גדול שכל הילדים חזרו בשלום לחיק הוריהם. לא מובן מאליו בכלל.
*קרציות
אבל נן המתוק קיבל את מה שכל כך רצה אליו. כשחזרנו הוא אמר לי שהוא יפתח רק שלוש מתנות כל יום (כך עשינו איתו בימי ההולדת הקודמים) אבל אמא שלו לא עמדה בפיתוי ופתחנו 10 מתנות מתוך ה33. האמת, מתנות מכובדות ביותר.זה היה החלק הכי כיפי.
אז אולי זה מנהג מעצבן שצריך להזמין כיתה שלמה אבל זה משמח לראות שהרבה ילדים באים. לא הספקנו אפילו לפחד מהטראומה של "הקיץ של אביה" וכבר היו המון ילדים.
אה, וחלק מהברכות שנן קיבל היו ממש מקסימות. ילדה מתוקה אחת כתבה לו שהיא אוהבת אותו, לא פחות. החבר שלו מהצהרון צייר לו ציור יפה וההשקעה הזאת חיממה לי את הלב.
והאימהות שנשארו היו באמת מקסימות. הן אפילו לא היו במיוחד חברות שלי אבל הן היו פעילות מאד בארגון וזה היה מרגש לראות איך הן נחלצו לעזרתינו.
myreaderlife 
נשמע שהייתה יום הולדת מהנה:) אני בטוחה שנן שמח…איזה יופי.
אני שמחה שזה מה שעולה מהכתוב. אני הייתי משוכנעת שרוב הפוסט הוא קיטורים. אבל כן, חשובה השורה התחתונה והמטרה הושגה .
ברוכה הבאה לבלוג 🙂
נהדר!! שמחה שנן נהנה!!!!
ואיך בכלל לא חשבתי על פלסטרים??? מזל שלא הזדקקתי לאחד.
הרבה הרבה טוב לכם ולנן חתן היומהולדת.
גם אנחנו אחרי,
כבר כותבת פוסט.
שבת נהדרת!
איזה כיף להיות אחרי.
את יודעת כמה פעמים חשבתי את השורה הזאת "איך לא חשבתי על… מספריים, גפרורים, סכין לחיתוך השלוקים (להיט! בפעם הבאה רק שלוקים), להוציא לנן את האפרופו מהפה לפני שהוא נושף על העוגה, להביא עוד מבוגרים (את הטיפ הזה נתנו לי חכמים ממני ואני נפנפתי אותם בבוז, כן… אני אסתדר!
)
שבת נפלאה !
הפולניה שבי מוציאה לך לשון.
אני שמחה שעבר בכיף. חוץ מהקיטורים יוצא מן הפוסט שנן נהנה והילדים גם, מה צריך יותר מזה? שגם ההורים יהנו? הגזמת!!
עוד טיפ, תרשמי לך עכשיו איזה דברים היו חסרים במסיבה, שלא הבאת או שהיו מיותרים, גם כמויות. עד שנה הבאה תשכחי.
אימצתי בחום את הטיפ. כנראה שאני צריכה להקשיב לך יותר
הייתי גם מתזמנת את האוכל מוקדם יותר. כשילדים מתחילים להיות רעבים הם הופכים לחיות טרף.
העיקר שאנחנו אחרי (נשימה ארוווכה)
מזל טוב! מסיבות כאלה הן כאב ראש גדול להורים, אבל נראה שנן היה מרוצה ויישארו לו מזה זכרונות טובים ומתנות מחממות-לב, אז הכל טוב 🙂
כנראה שכאב הראש הוא תוצר לוואי בלתי נמנע אבל באמת שנן יצא מבסוט מכל העסק. אפשר לעשות וי.
הייתה גם אמא מפרגנת במיוחד שאמרה ששמעה שהיה מקסים.
איזה חמוד שהוא ביקש לפתוח כל יום שלוש מתנות זה מראה על בגרות ויכולת מרשימה של דחיית סיפוקים
העיקר שזה כבר מאחוריכם
המון מזל טוב לנן
גם אני חשבתי כך על נן. זה היה מקסים שהוא זכר את זה ורצה למשוך את העונג. בסוף פתחנו את שאר המתנות ביום שאחרי בכל זאת כדי להחליט אילו מתנות להחליף ואילו לפתוח ולשחק.
מזל טוב לנן
תודה 🙂
יא! נשמע נהדר!
🙂
פעם הבאה כבר תהיי הרבה יותר מומחית. אבל גם ככה זה היה נשמע נפלא.
ובאמת מחמם את הלב שככה האמהות האחרות עזרו לך. אני תוהה אם פה (בגרמניה) זה גם היה ככה…
בפעם הבאה נגיע הרבה קודם למקום כדי שהילדים יבואו לסביבה מאורגנת ואז העניין ייעשה בפחות לחץ.
זה באמת היה מפתיע ומקסים מצידן. גם קצת מפדח, למען האמת.
אגב אולי זה עניין תרבותי כי ממה שאני הכרתי לא נהוג שהורים נשארים (בגיל זה) וחברה שלי לעבודה ממוצא רוסי כמו האימהות שנשארו אמרה שאצלם ההורים נשארים במסיבה והיא דואגת גם לכיבוד להורים (מה שאני לא עשיתי)
כנראה זה מאד תלוי מקום.
איזה כייף!
תרשמי לעצמך פוסט עם הכמויות שהכנת השנה ותוכלי להערך בהתאם לשנה הבאה..
אהבתי את הכוכבית…lol
🙂
למעשה אני לא בטוחה שהקונספט היה כלכ ך מוצלח. יכול להיות שעדיף היה לשמור את החטיפים לשקיות יום ההולדת בסוף ובמסיבה עצמה לדאוג רק לפיצה או פלאפל או כיבוד אחר ושתיה. בסוף יצא שפוצצתי אותם ביותר מדי חטיפים ואוכל.
במקרה שלי היו גם שתי אורחות, אחת רגישה לגלוטן והשניה רגישה ללקטוז אז הכנתי עוגה נוספת (מאד מוצלחת!) והגשתי בנוסף לפיצה תירס. כי לא יכולתי לסבול מחשבה ששתי ילדות לא יוכלו לאכול כמו כולם אז דאגתי גם לחטיפים מתאימים.
מה זאת אומרת מאוד מוצלחת?!
אני לא מאמין לכלום עד שאני רואה מתכון…(;
יצורף מתכון בהמשך. אגב עשיתי את הקרם עם חלב קוקוס ושוקולד מריר פרווה ויצא מעלף. והעוגה עצמה אינה מכילה שוקולד אלא ממרח תמרים.
יאללה,
יש לי שלוש צנצנות של ממרח תמרים שמסתכלות עלי כבר חודש מהמדף…
קוראים לזה עוגת פיוס אין לי משוג למה. חברתי טוענת שהיא מתאימה ל3 הדתות: צמחונים, רגישים לגלוטן ורגישים ללקטוז 😉
1/2 קופסא ממרח תמרים
1 כוס מים רותחים
1 כפית סודה לשתיה
1 כפית קינמון
1 כוס סוכר
1/2 כוס שמן
* לערבב הכל ולצנן מעט
להוסיף לתערובת :
2 כוסות קמח (קונדיטור) [מנסיוני לא בעיה להשיג]
3 ביצים
לערבב היטב ולצקת לשתי תבניות אינגליש
לאפות בתנור 25-30 דקות (לבדוק עם קיסם)
אפשר להוסיף מלמעלה שוקולד וסוכריות.אני חיממתי חלב קוקוס והמסתי בו שוקולד מריר פרווה.
ינוסה עוד היום!
הערה נוספת. קשה מאד להיפטר לגמרי מהגושים בתערובת. זה לא נורא.
גם לי יש בעיה בהערכת כמויות. קורה.
זה בדרך כלל קורה לטובים ביותר. את יודעת…
חחח 😉
אני מתבייש להגיד לך את זה (שקלתי בכלל אם להגיד כי זה בטח יוציא אותי מה זה דפוק):
אבל לאורך כל הקריאה על ההכנות תהיתי לעצמי אם המפעיל גם עושה הכל (מארגן את המסיבה, מסדר את האוכל, מטפל בילדים שצריכים צומי וכו’). ולקראת סוף הקריאה על ההכנות כבר הייתי בטוח שכן… זה המצב. והנה, התבדיתי כמו בור בענייני תחזוק מסיבות יומולדת.
סולחת לי? 😉
אני שמח שהכל עבר בשלום.
וואו. זו בטח הרגשת הקלה מטורפת. אני – כשאני מפסיק להשגיח על ילד אחד אז אני מרגיש הרגשת הקלה מטורפת. אז שלושים ומשהו ילדים? בכלל…
בני יקירי, עד שהפכתי לאמא הבנתי בימי הולדת בדיוק כמוך אם לא פחות. למדתי את הנושא לעומק.
יש מפעילים שדואגים לכול כולל כיבוד אבל משלמים עליהם בהתאם ואיכשהו פולניה כמוני תמיד הייתה דואגת לעדו קצת כיבוד כי אולי הם יתנו רק את המינימום.
אני לקחתי מפעיל שדאג להפעלה. הוא אחראי על התכנית ומדי פעם אם הוא שם לב שילד בורח הצידה הוא קורא לו. הוא זכר את השמות שלהם וזה נפלא. ומצד שני אני גם הייתי צריכה לפקוח עין. לדעתי קיבלנו תמורה מלאה. הוא היה ליצן, עבד בלי מערכת הגברה (יתרון עצום בעיני . המפעילים עם מערכות ההגברה זה סיוט) והצליח רוב הזמן לרתק את הילדים וגם חילק להם הרבה הפתעות (הייתי בשוק, כי לא ציפיתי לכל כך הרבה צ’ופרים)
אכן הקלה גדולה שכל הילדים חזרו בחתיכה אחת.
יקירה. העיקר שיהיה במזל טוב. אל תהיי קשה עם עצמך. תזרמי. היה נהדר, וזהו. ואם קצת התעכבו פה ושם, שום אסון לא קרה. די. אין מושלמות. אף אחד לא מושלם, תודה לאל, וגם לא את.
כל הכבוד בכל מקרה!!!
ותלמדי לבקש עזרה. זה גם כן ירידה מהמושלמות ומהרצון לעשות הכל לבד. את כבר גדולה. "אני לבדי", זה של גיל אחר. אני מתאמצת מאוד לשחרר, ולבקש עזרה היום. זה נכון בשבילי, וזה משמח אחרים, שיכולים לעזור, לחלוק איתי קושי, לדעת שהועילו לי, לדעת שהם יכולים גם כן.
זה נהדר! אני מתאמנת על זה. כדאי לך, אני ממליצה.
אני חושבת שזו הנקודה הכי בעייתית בכל הסיפור. הקושי העצום שלי לבקש עזרה. גם את טוליו בקושי שיתפתי בהכנות וזה יצר עומס רגשי בלתי נסבל. יום לפני ממש התמוטטתי וטוליו אמר לי שאני יכולה מבחינתו לשבת רגל על רגל ורק להגיד לו מה לעשות. ואז ביום למחרת התארגנתי טוב יותר וגם נעזרתי.
אכן חוויה מלמדת
הרבה זמן לא ביקרתי. היי 🙂 מזל טוב לנן ואיזו הפקה רצינית… כל הכבוד על ההשקעה.
כיף לראות אותך פה . זה רק נראה הפקה אבל האמת היא שזה ממוצע מינוס.