ארכיון חודשי: מאי 2012

דברים שלמדתי מהמדורה של נן

רגיל

1. ילדים מפעילים את עצמם. ברגע שיש כמה ילדים הם מתחילים לחשוב מה מעניין בסביבה ומוצאים תעסוקה גם בסביבה שלנו המבוגרים נראית משמימה.

וכך ארבעה ילדים הרימו אבנים כדי ליצור מעגל בשביל המדורה ועוד כמה ילדים השחילו (וזללו) מרשמלו על שיפוד  ואחר כך הם היו עסוקים בלהתרוצץ ולחפש עוד קצת קרשים למדורה.

 

2. יש אנשים שפשוט טובים בלארגן אירועי מדורה כאלה. יש גברים שזה בDNA שלהם (סליחה על האפליה המגדרית הבוטה אבל הנשים היו על האוכל והגברים על האש). הם ידעו בדיוק איך לסדר את הקרשים וידעו בדיוק מה לבקש מכל אחד להביא (חוץ ממלח לתפודים את זה כולם שכחו) וכמובן הייתה אמא שהכינה המון בצק כדי שהילדים יוכלו להכין פיתות לסאג' (כן, היה מי שהביא סאג') והייהת אמא אחרת שהכינה פיתות דקיקות במיוחד.

 

3. יש אנשים שלא טובים לארגן אלא בלעשות מה שאומרים להם. כל מי שביקשו ממנו לחמניות (להלן קבוצת הלחמניות) הביא לחמניות פושטיות בשקית של 6 ונחשו מי הביאה שקית גדולה של לחמניות טריות מהמכולת (10 במספר?). מיותר לציין שנתקענו עם הרבה לחמניות מיותרות.

 

4. הסבון ג'ל לידיים זכה לראשונה לשימוש (קניתי אותו בתקופה שכולם חששו משפעת החזירים , שתבינו כמה הוא ישן)

 

5. כמה שמרשמלו שרוף נראה מפתה ואכן טעים מאד, לא לאכול אותו אחרי שהתקרר כי אז הוא נדבק לשיער.

 

6. ילדים בגיל שש עדיין לא עושים "כיבוי צופי " למדורה. את הפיפי שלהם הם מעדיפים לעשות בדרך לאוטו.

 

7. עדיין מבכה את התפודים שנזנחו בין הגחלים (והחול ששפכו עליהם). תפודי מדורה זה אחד מהדברים הכי טעימים שיש בעיני אבל התפדחתי לשלוף אותם לפני שיהיה מאוחר מדי.

 

8. ולאמא המתוקתקת שהגיעה מאופרת ולבושה יפה (כהרגלה) למדורה ונשארה כזאת גם בסוף המדורה לאחר שכולנו ויתרנו על מעט הפאסון שהגענו איתו. איך את עושה את זה? מאיזה כוכב הגעת, נבלה!

 

9. כל המידע על קייטנות וחוגים לשנה הבאה מתרכז בשיחות האגביות בין האימהות תוך כדי שהן חותכות לחמניות ותוחבות אליהן נקניקיות.דילים נסגרים בין אימהות לילדי יום הולדת וכן מפגשי אחר הצהריים, חוגים וכו'.כמו כן עוברים הרבה סיפורי גבורה מסמרי שיער על בעלים בחו"ל ובמילואים שכמובן שלי אין הרבה מה לתרום לסיפורים אלה כי אני מתבכיינת כשבעלי מגרד שבוע בחו"ל. שם מדובר על מספר שבועות עד חודש ובתקופות הכי מזוויעות בשנה.

 

10. ומה האבות עושים? יפה, האבות על המדורה (ארבעה)כמובן עושים את כל הדברים שנראים לנו מסובכים להוציא דברים מהאש, להכניס לדברים לאש ולשמור שאף ילד לא יצלה את עצמו. , אחרים מפעילים קבוצות של ילדים שנמאס להם לשבת (כולם) ויוצרים מדורה זעירה לצליית מרשמלו בלבד (נשבעת!) וחלקם מנסים להועיל בכך שהם בודקים את שולחן הכיבוד ומעבירים את המידע החיוני במה כדאי לגעת וממה להתרחק וגם מגניבים לך נקניקיה צלויה או פיתה מעשה ידי הילד. 

 

11. לא זוכרת איך היו המדורות בילדותי (היינו בוגרים יותר ונטולי הורים, מחריד לחשוב על זה בהקשר של היום) אבל אני מהאימהות הבודדות של"ג בעומר עוד לא נמאס עליהן ושהן אשכרה נהנות מהקטע.

 

 

קייטנת אימהות – הדילמה

רגיל

מתחילים לחשוב על החופש הגדול ועל ההון שמוציאים על קייטנות ועלה רעיון אצל אמא של חבר של נן לארגן קייטנת אימהות.

אני מאד התלהבתי מהרעיון וישר קפצתי על העגלה כמו שאני תמיד עושה כשאני מתלהבת ואחר כך עלו המחשבות על איך עושים את זה בעצם…

 

מעניין מה יצא מזה.

 

רגיל

קראתי בספר של עמליה רוזנבלום שמצאתי בספריה  ובו הגיבורה התחזתה למורה שהיא החליטה כמתנת פרידה להגיד רק דברים טובים על הילדים באסיפת ההורים.

 

היום היתה לנו אסיפת הורים. בבית הספר של נן עושים את הפגישה בנוכחות הילד. הגננת קודם כל דיברה עם נן ושאלה אותו איך הוא מרגיש בגן.

יצאנו מהאסיפה כל כך מאושרים ומאוששים כי היא אמרה כל כך הרבה דברים טובים על נן וראיתי גם כמה היא מכילה אותו ורואה את הנקודות החזקות שלו.

 

איזו שמחה

אנשים

רגיל

לפעמים אני חושבת ששנים של שיחות עם אנשים זרים שפנו אלי כי יש לי פרצוף כזה גרמו לי ממש לאהוב את האינטראקציה הרגעית הזאת עם זרים ואני מתחילה גם ליזום כאלה אינטראקציות.

 

היום היתה בסופר קופאית חדשה. היא הייתה כל כך עדינה ונחמדה והתייחסה ביראת קודש לכל פריט שהעבירה בקופה ובאמצע חיפשה חומר לניקוי קורא הברקודים. היא לא הייתה יעילה ודווקא זה נגע לליבי. ועצם האיכפתיות שלה מכל דבר והשירותיות שלה גרמו לי ממש לחבב אותה. היא נראתה כאילו לא שייכת למקום.

וכל כך שמחתי לראות את החיוך שלה כשאמרתי לה תודה על השירות הנפלא.

 

יש לנו מרכז מסחרי ליד הבית בו יש לי תחנה קבועה-חנות הירקות. שם המוכר דואג לי לעגלה נוחה במיוחד וממליץ על הירקות הטריים ביותר ותמיד אני פוגשת שם קשישים פטפטניים ואני מקשיבה לשיחות ונהנית כמו אותה אישה שהתפלצה בצורה כל כך מצחיקה ממחיר הענבים.

 

וליד חנות הירקות פתחו חנות תבלינים חדשה  אז קפצתי לשם כדי לראות  שיש שם את מוצרי "שקד תבור" חולת מרציפן כמוני לא יכולה להישאר אדישה. ואז הגיעו 3 הדורות: סבתא בת וילדה. הבת התלהבה מהמרציפן אבל אמרה בלויאליות שאין כמו המרציפן של אמא שלה. ואני בחוצפתי שאלתי את הסבתא איך היא עושה את המרציפן והיא הייתה נחמדה ונידבה לי את המתכון (נכדתה החמודה אמרה לי שזה סוד משפחתי) הבנתי שאין הרבה סיכויים שאני אלך על אתגר מטבחי כזה (כמובן שאין לדעת…)

עצם שמחת החיים והפרגון של 2 הנשים והילדה ממש עשו לי טוב (בכלל אני אוהבת לראות 3 דורות ביחד. יש בזה משהו הרמוני ושמח)

 

לפעמים דברים פשוטים יכולים לתת לי זריקה עצומה של שמחה ואנרגיות טובות.