ארכיון חודשי: מאי 2012

רגיל

קראתי בספר של עמליה רוזנבלום שמצאתי בספריה  ובו הגיבורה התחזתה למורה שהיא החליטה כמתנת פרידה להגיד רק דברים טובים על הילדים באסיפת ההורים.

 

היום היתה לנו אסיפת הורים. בבית הספר של נן עושים את הפגישה בנוכחות הילד. הגננת קודם כל דיברה עם נן ושאלה אותו איך הוא מרגיש בגן.

יצאנו מהאסיפה כל כך מאושרים ומאוששים כי היא אמרה כל כך הרבה דברים טובים על נן וראיתי גם כמה היא מכילה אותו ורואה את הנקודות החזקות שלו.

 

איזו שמחה

אנשים

רגיל

לפעמים אני חושבת ששנים של שיחות עם אנשים זרים שפנו אלי כי יש לי פרצוף כזה גרמו לי ממש לאהוב את האינטראקציה הרגעית הזאת עם זרים ואני מתחילה גם ליזום כאלה אינטראקציות.

 

היום היתה בסופר קופאית חדשה. היא הייתה כל כך עדינה ונחמדה והתייחסה ביראת קודש לכל פריט שהעבירה בקופה ובאמצע חיפשה חומר לניקוי קורא הברקודים. היא לא הייתה יעילה ודווקא זה נגע לליבי. ועצם האיכפתיות שלה מכל דבר והשירותיות שלה גרמו לי ממש לחבב אותה. היא נראתה כאילו לא שייכת למקום.

וכל כך שמחתי לראות את החיוך שלה כשאמרתי לה תודה על השירות הנפלא.

 

יש לנו מרכז מסחרי ליד הבית בו יש לי תחנה קבועה-חנות הירקות. שם המוכר דואג לי לעגלה נוחה במיוחד וממליץ על הירקות הטריים ביותר ותמיד אני פוגשת שם קשישים פטפטניים ואני מקשיבה לשיחות ונהנית כמו אותה אישה שהתפלצה בצורה כל כך מצחיקה ממחיר הענבים.

 

וליד חנות הירקות פתחו חנות תבלינים חדשה  אז קפצתי לשם כדי לראות  שיש שם את מוצרי "שקד תבור" חולת מרציפן כמוני לא יכולה להישאר אדישה. ואז הגיעו 3 הדורות: סבתא בת וילדה. הבת התלהבה מהמרציפן אבל אמרה בלויאליות שאין כמו המרציפן של אמא שלה. ואני בחוצפתי שאלתי את הסבתא איך היא עושה את המרציפן והיא הייתה נחמדה ונידבה לי את המתכון (נכדתה החמודה אמרה לי שזה סוד משפחתי) הבנתי שאין הרבה סיכויים שאני אלך על אתגר מטבחי כזה (כמובן שאין לדעת…)

עצם שמחת החיים והפרגון של 2 הנשים והילדה ממש עשו לי טוב (בכלל אני אוהבת לראות 3 דורות ביחד. יש בזה משהו הרמוני ושמח)

 

לפעמים דברים פשוטים יכולים לתת לי זריקה עצומה של שמחה ואנרגיות טובות.