וידוי הורי ויאללה לסגור את הנושא בינתיים.

רגיל

קטע חדש. רוצה כבר לכתוב את הפוסט הבא כי הפוסט הקודם העיק עלי נורא. יש לי פילטרים קצת רגישים מדי מול מציאות קשה ואני נוטה להישאב אליה אפילו עם מדובר במקרים תיאורטיים לגמרי מבחינתי שאפילו לא הייתי עדה להם.


אולי קשה לי לשפוט הורות הגם שיש הורים שממש צריכים להישפט. אני ישר מפנה את הזרקור עלי וחושבת על כל הפעמים בהן אני לא הייתי ממש בסדר או שעיגלתי פינות או שחיפפתי.


למשל אתמול, הייתה מסיבת יום הולדת בגינה ציבורית. בגיל של הכיתה של נן הורים כבר לא נשארים וגם הוא התרגל לזה שזו המציאות. עזבתי אותו מרוצה עם חבריו ווידאתי שהוא רואה שהלכתי.


כשחזרתי בדקה לשבע (שעת האיסוף הייתה שבע) ראיתי אותו יושב בצד עם ילדה מהגן והם מחטטים בשקיות ההפתעה ועם זאת הוא ממרר בבכי. למה לא הגעתם? דאגתי לכם? שכחתם אותי!


אתם מבינים, הילד התרגל שאנחנו מגיעים קצת יותר מוקדם בשלב חלוקת העוגה וחרגנו ממנהגנו.


אולי צדקנו אבל לראות את הילד שלך מבטא חרדת נטישה כל כך חזקה זה צביטה ענקית בלב.

או הפעם ההיא שחשבתי שהוא מספיק גדול לשחק על המתקנים בלי שנהיה צמודים אליו (הוא היה בן שלוש וחצי) והוא הלך לאיבוד ולמזלו טוליו בכל זאת לא הרגיש עם זה טוב ומצא אותו די מהר. הרגשתי נורא עם זה שלא חשבתי עד הסוף.

אני יודעת, זה בקטנה וזה סובייקטיבי ואולי הילד שלי צריך להיות יותר עצמאי אבל הנקודה שלי היא שלפעמים גם הורים אכפתיים טועים בשיקול הדעת.

»

  1. אני בעד לשחרר את החבל באופן הדרגתי
    נן ילמד ויתרגל לאט לאט לעובדה שהעדרות קלה 
     זה לא בהכרך נטישה.

    • נן כבר למד אבל זה עניין שיש לו המון דקויות ולא תמיד אנחנו מתואמים. לפעמים נן זקוק ליותר חופש ולפעמים ליותר נוכחות הורית.

    • אני לא ממש מרגישה אשמה אבל קשה לי לפגוש את הנקודות בהן אני טועה אפיו אם מדובר בטעויות זניחות

  2. אם יורשה לי להפנות את תשומת ליבך לעובדה שאם נן התרגל – כנראה שאתם לא מזניחים אותו.

    ילדים מוזנחים לא מתרגשים כשאף אחד לא מגיע. הם רגילים לכך.
    דווקא העובדה שהוא בכה מעידה על כך שהוא לא ילד מוזנח.

    אגב, יכול להיות שאם היית מכינה אותו לעובדה שאת מגיעה אחרי העוגה ולא לפניה, הוא היה מקבל את זה יפה.
    ילדים שהקשר שלהם עם מטפליהם הוא טוב סומכים עליהם שיגיעו מתי שהם אומרים ואז זה לא נהיה אישיו.

    בקיצור העניין כאן (לפחות עד כמה שאני מבין) הוא לא הזנחה אלא תאום ציפיות…(:

  3. גם אני חושבת שילדים  מתרגלים
    וזה קורה לא פעם שהם בוכים  כי נדמה להם ששכחו אותם
     למי שקשה להתרגל בד"כ זה לנו להורים,
    והסבירי לו שוב ושוב שלא ידאג שתבואו לקחת אותו  לחזק את הבטחון שלו .

    • מסבירה לו בכל דרך אפשרית שגם אם אנחנו מאחרים (וזה קורה פעם ב…בדרך כלל אנחנו מקדימים) אנחנו תמיד נבוא ובכל זאת כנראה שיש לו משהו מעבר . ילדים אולי חושבים אחרת ממבוגרים ותופסים אחרת את הזמן.

  4. אני לא מאמינה בהורים מושלמים. כולנו בני אדם, גם האחראיים יותר, ואני יכולה רק להגיד לך שהלוואי ורשימת הטעויות שטעיתי כהורה היתה קצרה כשלך או ללא השלכות עתידיות. אם יש כאלה הורים, חסרי חסרונות ומשוללי פגמים, הם בטח מגדלים רובוטים ולא בני אדם.
    אני יכולה רק להגיד ולקוות שהטעויות שעשיתי ובטח עוד אעשה לא יהיו נוראיות מידי ויהיו כאלה שנעשו בתום לב ולא מתוך חוסר אכפתיות או שאננות.

    • שניה אני צריכה לקום מהרצפה אליה נפלתי מרוב צחוק. את חושבת שבזה מסתכמות הטעויות ההוריות שלי?!
      אני באמת משתדלת לא להרגיש אשמה על הטעויות שלי כי זה לא עוזר לאף אחד.
      אם לא מנסים לא טועים.

  5. סליחה על החוסר קשר המוחלט לפוסט
    כלב בשם ריי נגנב בבני ברק, כנראה לצורך קרבות כלבים ומכאן עתידו ידוע מראש לכולם.
    בבקשה אנשים, תפיצו את הלינק המצורף, אנשים פה שגרים בבני ברק ובסביבה, שמרו את המספר בלינק המצורף, אם תראו כלב דומה לזה שבתמונה אנא מכם- אל תהססו- התקשרו למספר שמצורף בלינק
    <a href=http://www.facebook.com/photo.php?fbid=4147596089105&set=a.1893617421047.115737.1259891590&type=1&theaterhttp://www.facebook.com/photo.php?fbid=4147596089105&set=a.1893617421047.115737.1259891590&type=1&theater<br />
    ושוב, סליחה על החוסר קשר.
    בבקשה תפיצו את ההודעה הזו כמה שיותר.

  6. כל הורה טועה והיום ההורים נמצאים תחת זכוכית מגדלת וזה גם לא יוצר הורים טובים. זה יוצר הורים לחוצים. ובכלל מי היא הסמכות שתקבע מי ראוי להיות הורה ומי לא? צריך מאוד להזהר בזה. בטח לא בלוגרים בישרא יקבעו מי ראוי להיות הורה ומי לא.

    • אבל את יודעת, אותה זכוכית מגדלת היא בדרך כלל קול פנימי שלנו. אני חייבת לציין שלא שמעתי כמעט אף פעם שיפוט אימיתי על ההורות שלי. ולגבי עמרי (אני מניחה שאת מתיחסת אליו) הוא תיאר מקרה מאד קיצוני וחריג  שאני מניחה שהוא זעזע לא מעט אנשים. 
      גם אני לא חושבת שמישהו יכול לקבוע מי ראוי להיות הורה ומי לא. אבל תסכימי איתי שלא כל הורה יכול לגדל את ילדיו.

  7. כמה שאני מזדהה איתך.
    גם אני כל הזמן בודקת את עצמי איפה טעיתי??
    ומה זה יעשה לנסיך שלי בעתיד????

    ויחד עם זאת אני יודעת שיש גרועים ממני,
    ואני רק אמא, ועוד בפעם הראשונה בחיי, ועוד אחרי שחיכיתי לו כל כך.

    נזכרתי בפעם ששאלתי איזה מוכר בחנות, כשקניתי לאורי שוב משהו שהוא ממש אבל ממש לא צריך. אם הוא שמע על ילד שמת מעודף פינוק…
    והמוכר אמר שעל ילד הוא לא שמע אבל על הורים שפנקו ומתו מזה הוא שמע…

    זהו אז,
    נמשיך לטעות.
    ונקווה שהנזקים יהיו ברי תיקון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s