גאוות מקצוע

רגיל

למי שלא יודע אני ספרנית. לצערי, המקצוע סובל מדימוי ירוד ואנשים נדהמים כל פעם לשמוע שספרניות עושות הרבה יותר מלהשתיק את הקוראים וכן שצריך ללמוד לזה תואר שני.

זה די עצוב כי מקצוע בעל דימוי ירוד הוא מקצוע שמשתכרים בו מעט מאד.

ולאחרונה שמתי לב לתכונה שמשותפת לי ולקולגות רבים. אנחנו יודעים. המקצוע שלנו דורש מומחיות ומיומנות בחיפוש אחרי מידע (בכל מיני מדיומים, מספרים ועד מאגרי מידע שונים) , הידע שלנו האו ידע רוחבי מה שאומר קצת מכל תחום ידע.

לאחרונה טוליו ואני צופים באדיקות ב"חמישים דברים שחייבים לדעת" שבוחן ידע כללי במגוון תחומים ויצאנו מה"מבחן" בציון 96 (שאלה אחת בחרנו בתשובה לא נכונה כי לא היינו סגורים במאה אחוז). הממוצע הארצי היה 60.1.

אני חושבת שלהרבה ספרנים יש את היכולת לקלוט במהירות שבבי מידע ולעבד אותם ולאפסן אותם איפשהו במוח ואז לשלוף .

היום דיברתי עם כמה אימהות מהגן של נן. כשסיפרתי להן שאני ספרנית  אחרי שהעברתי בהומור את הדימוי הכללי שלהן על המקצוע הן אמרו שזה לא מפתיע אותן כי אני מתמצאת במגוון נושאים.

בחיי שלא הייתי מודעת לזה שבמהלך השיחה היה לי הרבה מה לתרום גם בתחומים שלא אמורים לגעת לחיי הנוכחיים או ללימודיי.

הספרנים (בואו נודה על האמת, בעיקר ספרניות) שאני מכירה הם אנשים מאד משכילים שממשיכים לצרוך תרבות מכל מיני סוגים. הם  אנשים שמאד מתמצאים בהווה  ויש להם את הדחף ואת הסקרנות להמשיך להשכיל וללמוד עוד וגם להעביר ולחלוק את הידע שלהם עם כמה שיותר אנשים.

וכולנו (כמו בעלי מקצועות אחרים) אוהבים לקבל את ההערכה וההכרה בחשיבות עבודתנו. אני נהנית כל כך כשסטודנטית שחיפשה חומר יוצאת מרוצה כי הפניתי אותה למקורות שלא חשבה עליהם או כשנערה חוזרת אלי עם עיניים מבריקות כי גיליתי לה ספר חדש שלא שמעה עליו קודם.

אבל מעבר להכרה הנקודתית בעבודתי אני כל כך נהנית לגלות שכחלק מההתנהלות שלי בעולם אני מיישמת בלי להרגיש את המיומנות המקצועית שלי. אני מאתרת במהירות מידע על כל נושא אפשרי, אני שותה את המידע מאנשים שאני משוחחת איתם כי גם מידע שולי יכול להיות חשוב בהקשר אחר.

אני מקווה שיום אחד לטוליו או לי יהיו ביצים ללכת לשעשועון טלוויזיה בנושא ידע כללי. כי שנינו כאלה.

»

    • 🙂 עדיין מפתיע אותי ומרגיז אותי שאנשים מופתעים כל כך שספרנית צריכה תואר שני. אחת האימהות שדיברתי איתה היא שכנה של ספרנית וכבר ממנה היא ידעה את זה והופתעה אז לפחות לא הייתי הראשונה שספגה את ההפתעה.

      אבל באמת שפיתחתי עור של פיל. אני מוצאת דרכים לענות לזה כמו: כן, יש לנו חמישה קורסים שמלמדים השתקת קוראים ועוד קורס שמלמד אותנו להתלבש מיושן.

      • מה איתך, ג’וליאנה, הקורס שמלמד איך להתלבש מיושן הוא הקורס הכי מעניין בכל התואר! אצלנו בספרייה, האימהות היו קוראות לדלפק ההשאלה  – הדלפק של המזכירוֹת. לדעת שיש תואר שני זה למתקדמים. קודם צריך לדעת שא-נשים שעובדים בספרייה הן לא פקידות/ מזכירות/ עקרות בית שעשו קורס של משרד העבודה (הכל טרו סטוריס…:-P).

      • יותר מעניין מהקורס לעשיית תסרוקת עגבניה? לא יכול להיות!
        ואני זוכרת שגם לי קראו פקידה פעם. כנראה שזה מעיד על ההשכלה וההתמצאות של מי שרואה כך את המקצוע ופחות עלינו.

  1. את לא חושבת שהדימוי הירוד מגיע גם מירידה ביחס של החברה שלנו לספרים בכלל?

    מעניין אותי לעשות שאלה שתשאל את האנשים עד כמה יש שוני בין מוכר בחנות ספרים לספרן. אולי אני אשאל שאלה כזו פעם את הקוראים שלי. נראה מה הם יענו    😉

    • יש שוני כי הצרכים של קונה בחנות ספרים שונים מאד מצרכים של משתמש ספרייה שזקוק גם להדרכה והתמצאות במקורות המידע שיש בספריה.
      אני מאמינה שיש חפיפה בין הקבוצות של בעלי הדעות הקודמות לגבי מקצוע הספרנות לבין אלה שלא מרבים לפגוש ספרנים ו/או להיות בספריות..
      דעות קדומות זה משהו שבדרך כלל מלווה בחוסר היכרות.

  2. הכל תלוי מי הספרנית, יש כאלה שבאמת עסוקות יותר בלהשטיק מאשר בלייעץ.
    ויש כאלה מקסימות שלוקחות ילד צעיר כמו אורי ובחבבות עליו את הספריה,
    שמענינות אותו שנותנות כבוד לשאלות ולסיפורי הפנטזיה ובעיקבותהם מציעות את הספר שבדיוק יתאים לילד.

    ערב נהדר ג’וליאנה יקרה!

    • אבל זה ככה בכל מקצוע, יש מורות טובות יותר ופחות, יש רופאים טובים יותר ופחות ולכל אחד יש גם ימים טובים יותר או פחות.

  3. גם אני לא חשבתי שלספרניות יש דימוי ירוד.

    נפלא שיש סיפוק בעבודה!

    שכנעי את טוליו ללכת לשעשועון, הבת שלי הלכה לתוכנית : "ליפול אל המליון" והפגינה ידע במשך זמן רב , עד שנפלה בשאלה ": מי היה ראש המוסד הראשון?" , שאף אחד לא ידע שם את התשובה. למתחרה מולה היה פשוט יותר מזל  !
    אבל זה שעשועון ויש לקחת את הענין לא ברצינות יתרה…

    • צריך מזל בשעשועונים כאלה. וגם אני לא יודעת מי היה ראש המוסד הראשון. יש גבול.
      כל הכבוד לבת שלך על האומץ.

  4. באמת צריך להכיר, כדי לדעת.ואני מודה שאת דעתי על ספרניות גיבשתי בתיכון. כשהייתי חומקת מרוב שיעורי הספרות, נמצאת בספרייה, ומשוחחת עם הספרנית, או קוראת ספרים, שעליהם המליצה. ועל סמך ההיכרות הזו, גיבשתי דעה בהכללה על כל הספרניות…
    והחלטתי שהן אינטליגנטיות, מלאות ידע, וחביבות. רק עכשיו אני תופסת כמה שטחי מצידי.. אבל לא נתקלתי בעובדות שתשנינה את דעתי…
    תנוח דעתך…
    ובנושא חידונים בטלוויזיה, רק אם לאתתרגשו נוכח כל האומה…

    • אני תמיד נהנית לשמוע את אלה שהיה להם ניסיון טוב עם ספרנים.
      ולגבי חידונים סיכוי גבוה שהיינו מתרגשים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s