עבודה ערבית ומולייר

רגיל

בימי כסטודנטית לתולדות התיאטרון למדתי בקורס על הקומדיה של מולייר שהדמות המרכזית במחזות שלו היא דמות אובססיבית והאובססיה שלה יוצרת את המצבים הקומיים.

אבל יש רגע אחד במחזה בו הדמות הופכת להיות מודעת לעצמה וזה רגע טרגי.

 

ועכשיו בעבודה ערבית , סדרה שגיבורה אמג'ד מנסה בכל הכוח להיות יהודי ישראלי ומאמציו תמיד קומיים היה רגע כזה, בו אמג'ד אומר שהיה רוצה להיוולד במדינה אחרת כדי להשתייך. מאמצי ההשתייכות הקומיים שלו הופכים לטרגיים.

 

פרק שנוגע ומשאיר גוש ענקי בגרון ותחושת ייאוש מייסרת.

 

 

»

  1. אני לא בטוחה שאמג’ד מנסה להיות יהודי ישראלי, או פשוט מנסה לטשטש את ההבדלים בינו לבין ישראליות מדומיינת. הוא מנסה להפחית את משקל הרכיב הלאומי/אתני על חשבון רכיבים אחרים, כמו מעמד כלכלי או השכלה. לפני מספר ימים שמעתי את דני קרמן מרצה על הומור יהודי והוא אמר שניתוח מעמיק של מרכיבי ההומור היהודי מצביע על כך שההומור הפלשתינאי דומה יותר להומור היהודי מאשר להומור העברי. אני מניחה שהוא התכוון ליסוד הטרגי אותו ציינת באבחנה היפה שלך. הכל מורכב כל כך.

    • באמת חידדת את הנקודה שלי.ומצאת את המילים שחמקו ממני. תודה 🙂

      אני לא יודעת איך להגדיר את ההומור של סייד קשוע (שלפחות אצלי זה ההומור הפלסטיני-ערבי-ישראלי היחיד שאני מכירה )אבל זה באמת מזכיר את ההומור היהודי. יש בו עצבות נוגעת ללב והוא סוג של יכולת השרדותית במציאות הקשה.

  2. פיספסתי את הפרק של אתמול, כי ברגע שאני שוכבת במיטה מול טלוויזיה אני נרדמת
    אבל אראה אחר כך במחשב

  3. אוף. אני צריך לראות עוד הצגות של מולייר.
    ראיתי אחת (תעלולי סקפן) וכל כך נהניתי.
    חבל שלא ראיתי עוד.
    ויש כל כך הרבה הצגות שלו בתיאטרון שאני מנוי אליו.

    אגב, זה מעניין שגם ב"תעלולי סקפן" וגם ב"לילה השנים עשר" מאת שייקספיר הסיפור קשור בכך שיש התבלבלות בין תאום לתאומה. ראיתי בתקצירים שיש עוד מקרים כאלו. יכול להיות שפעם זה היה אופנתי כמו שהיום להכניס אלמנט של הומוסקסואליות לעלילה זה אופנתי. אולי זה בא אפילו מאותו מקום (רק שפעם היה אסור לדבר על הומוסקסואליות). נניח, גם לשייקספיר היה ב"סוחר מונציה" את הקטע שאישה מתחפשת לגבר כדי להיות שופטת. וב"לילה השנים עשר" היא מתחפשת לגבר כדי להיות משרתת. זה משהו שהוא כאילו קורץ לנושא.
    טוב… אבל חרגתי מהנושא שלך לגמרי.

    בכל אופן, הייתה איזושהי הצגה שבה היו המון טעויות והיא של מולייר ורציתי לראות, אבל לא ראיתי בסוף    🙂

    • המקור לדפוסים החוזרים שראית הוא הקומדיה דל ארטה.
      יש שם נושאים חזורים של התחפשות וקומדיה של טעויות ומשרתים שעוזרים לזוג הצעיר להתאחד.
      ובתיאטרון של שיקספיר  המקורי היו רק שחקנים גברים אז זה מוסיף להתחפשות לנשים ממד נוסף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s