הרהורי יום השואה

רגיל

כל שנה מגיעים הסיפורים האלה מהשואה,

האנשים שחייהם נקטען בגילאים בלתי נתפסים

כל גיל הוא בלתי נתפס.

כל שנה מגיעים סיפורי ההשרדות הבאמת מדהימים

ותעצומות הנפש והטוב שבא שלוב ברוע.

ואני חושבת על הדברים במונחי חיים שאני מכירה מחיי

ואני חושבת על הילדים שלא הייתה להם ילדות

על הנוער שלא היו להם נעורים

ודווקא על האובדנים הקטנים אני חושבת,

קטנים יחסית,

על ילד שלא יכול ללכת לגן ולבית הספר,

על הצטופפות בלתי נסבלת של אנשים חסרי בית,

ועל כל כך הרבה אנשים שנשארו

לבד

 

ואני מרגישה כמה החיים שבריריים וכמה אנחנו מוקפים בטוב וכמה צריך לזכור את אלה שנמצאים במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.

 

ויסלבה שימבורסקה כתבה על המקריות המטורפת הזאת את "כל מקרה". אני מביאה פה את שני פלג שהלחינה את השיר.השיר הזה עושה לי צמרמורת.

 

 

 

»

  1. זה כמו שלוקים במחלה ואז ערך הבריאות מקבל משמעות הרבה יותר נכספת.
    אנחנו חיים בעולם שיש לנו יחסית הרבה. סיפורי השואה מכניסים אותנו לפרופורציות.

    • אני אישית הייתי בסיטואציה שהראתה לי כמה החיים אקראיים  ושבריריים.
      (הייתי במקום שבו היה פיגוע חמש דקות אחרי שהלכתי. ואני זוכרת שהתלבטתי אם להשאר עוד קצת או ללכת)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s