טיול לפארק קנדה

רגיל

הטבע כנראה משפיע לי לטובה על מצב הרוח. היום החלטנו לעשות פיקניק בפארק קנדה. הטבע היה יפהפה. וסה"כ הצפיפות הייתה נסבלת (אם כי היה מעצבן כתמיד לראות את כל הזבל שאנשים משאירים).


כשאני נמצאת בטבע אני שייכת לזן המתלהבים שקוראים לכולם לראות כל דבר שמצא חן בעיני וכך ראיתי לטאה ענקית.


גם טוליו ראה לטאה אחרת


ורק נן לא ראה.


הוא נכנס לקריזה מהחיים ולא הפסיק להאשים אותי ולהגיד שרק הוא לא ראה לטאה.


ואני החלטתי שימות העולם אני לא מתרגזת. ונן עבד קשה מאד כדי להרגיז אותי. הוא חסם את דרכי והתחיל להגיד דברים מעליבים.


ואני הלחנתי את כל מה שהוא אמר והוספתי לזה העמדה.


ואמרתי לנן שמותר לו להרגיש מה שהוא רוצה אבל טוליו ואני באנו לפה כדי ליהנות אז אנחנו נהנים מהטבע היפה וממזג האוויר הטוב והוא יכול לבחור אם ליהנות או לא.


אנחנו המשכנו ליהנות והוא המשיך להתעצבן ולנסות לעצבן.


ואני הצלחתי לא להתעצבן וטוליו צפה במחזה חצי משועשע חצי מופתע כי בדרך כלל אוהו כמה שאני מתרגזת.

חזרנו הביתה.

»

    • אני מקווה שגם בעתיד אצליח להגיב כך בצורה נקיה.
      ילדים עוד לא יודעים כמונו לווסת את הקריזה וזה יוצא במקומות לא צפויים.
      כנראה השהות האינטנסיבית שלנו יחד גם כן משפיעה.

    • לא כל הטיול. בהתחלה הוא נהנה אבל בחזרה הוא ירד מהפסים. אני שמחה שלא נתתי להתנהגות שלו להשפיע עלי ובאמת הצלחתי ליהנות בכל זאת.
      אחר כך בבית הוא שיחק עם עצמו ונרגע וחזר להיות נחמד.
      אגב זו פעם ראשונה שאני נוהגת כך ומופתעת מעצמי שזה מצליח.

      • אני בדיוק מנהל דיון בפייסבוק עם שתי אמהות שמחפשות איך לא לצעוק עלי הילדים שלהן…

        העצה שלי אליהן הייתה – תפסיקו לצעוק…

        מצחיק, אבל זה עובד כשמנסים…(:

        כל הכבוד לך, ככל שתתאמני על זה יותר זה יהיה יותר ויותר קל! (ובמאמר מוסגר, גם יותר אפקטיבי לטווח הארוך…).

      • ובמקביל אני מבינה שזה יכול לקרות חלק מהפעמים וחלק מהפעמים פחות להצליח אבל זו הייתה התנסות טובה.

    • בפירוש. אין כמו התחושה שאל הביטחון בעצמך והידיעה שלא תתני לשום דבר לקלקל לך. תמיד עדיף שלילד יהיו הורים רגועים.

    • וואו, החופש הזה מהנה מאד. איזון מושלם בין טיולים בטבע ומנוחה.
      ותודה, עובדים על זה 🙂
      מקווה שגם את מבלה.

    • אני מאחלת לעצמי להמשיך כך דווקא כי זה כל כך נדיר.
      🙂 ותודה על המילים החמות.

    • אבל זה הקטע, שלא הרגשתי קדושה מעונה ולא הייתי מעונה.
      אני חושבת שדווקא כשאת עומדת רגועה מול הילד את משיגה יותר.

  1. זה קשה לילד להבחין בלטאות.
    הן זזות מהר.
    אבל אני יכול להבין את התסכול של נן.
    זה באמת מאכזב לא לראות לטאה.

    מה שכן, הייתם הולכים להראות לו את הקברים במקום.
    אולי הוא היה שוכח מלטאות.

    חוץ מזה, אם אתם נכנסים לכנסייה – אז ממש מול הפתח יש את המבנה הישן של הכנסייה. ושם על הקיר הימני (מכיוון הכניסה) על הצד החיצוני מצאנו המון-המון לטאות. אולי איזה 10. אז אולי ככה הוא היה יכול לקלוט משהו.

    וחוץ מזה, היית יכולה להגיד לו גם שהטיול עוד לא נגמר, ושאם הוא יציק לך – יש לו פחות סיכוי לתפוס לטאה גם בהמשך.

    טוב… אבל זה כבר לאחר מעשה.
    מה שהיה – היה.
    אני מקווה שבטיול הבא נן יהיה מרוצה ולא יציק לך     🙂

    • מאד הבנתי את התסכול שלו כי באמת קשה להבחין בלטאות כי הן זזות מהר ומסוות את עצמן.
      אמרתי לו גם את מה שאמרת שאם לא יתרכז בתסכול ויתבונן יוכל לראות לטאות וגם דברים  מעניינים אחרים.
      אבל כשילד מתוסכל ההיגיון לא תמיד עובר אליו.
      כל הדרך ניסינו להראות לו דברים. אבל הוא היה באנטי.

      בדרך כלל הוא מטייל נפלא, מתלהב, שם לב לדברים, שואל ונהנה. אבל אתה יודע, לכל אחד יש את רגעי השפל שלו ולילדים יותר קשה לווסת בין התיסכול לרצון להמשיך ליהנות. אז בסדר, הבנתי אותו, אמרתי לו , אני המשכתי ליהנות והוא עבר את הדרך לצאת מהכעס שלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s