רגיל

והיום האב העייף של נורמן רוקוול כי גם אני עייפה.

 

בינתיים לא הספקתי לקרוא אבל חתכתי לעצמי תפוז למניפות ואכלתי את כולן עם כדור הברזל שאני צריכה לקחת. הנה משהו שעשיתי כמו שצריך.

 

וגם סידרתי לנן את הארון והעפתי בכיף המון בגדים לא לבישים. זה כל כך מהנה להחליף חלקית לארון קיץ. יש לו יותר בגדי קיץ והם גם יפים יותר.

 

נן גבה בסנטימטר מהחודש הקודם.

 

עוגת תותים ממתכון חדש שניסיתי

 

עדיין מסתגלת לשעון קיץ, יותר אור ופחות שעות שינה.

 

אסיקידס, הרכב מוזיקלי חדש שגיליתי עם שיר אהוב עלי במיוחד מתוך ונגו.

 

»

    • כילדה אני זוכרת שקראו לזה אוניות. אני חותכת קצת אחרת. ראי תגובתי למטה.

    • הוא מזכיר לי את טוליו בתקופות אחרות.
      החלק הכי כיפי בזה שנן גדל הוא לחזור לישון כמו שצריך.

  1. דווקא נשמע שאת אימא ואשת בית מאד חרוצה.
    אני לא מבין למה הצגת את עצמך בפוסטים קודמים כאילו את עצלנית.
    את יודעת… זה רודף אותי. גם אני גדלתי בבית שהייתי יכול לעבוד בשבילו משמונה בבוקר עד שמונה בערב, ועדיין היו אומרים לי "אתה עצלן. אתה לא בסדר. תראה, יש לכלוך כזה על המראה". והיום אם לא הספקתי משהו אחד מרשימה של מאה דברים – אני עדיין אומר לעצמי, "איזה עצלן אתה. פארש. לא יכולת להספיק יותר?".
    אז אני לא יודע… יכול להיות שגם את גדלת באווירה כזו (ויכול להיות שלא). אם כן… זה אכן רודף אותך כל הזמן. אבל זו רק תחושה. תזכרי גם את זה   🙂

    • דווקא בביתי לא קראו לי עצלנית אבל יש בי גם צד עצל ונטייה לדחות דברים  ואני עובדת יפה בהתקפי מוזות אבל לא באופן שיטתי ושוטף.
      לשמחתי אף אחד בסביבתי לא מתייחס לתכונה הזאת בי. אני דוגמא לאימרה שאנחנו המבקרים המחמירים ביותר של עצמינו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s