רגיל

בינתיים אני מצליחה רק חלקית לעמוד בהחלטות שקיבלתי. יש בי עדיין את הצד העצל שמרגיש שהוא יכול לזייף פה ושם ולרמות את עצמו. ובכל זאת אני עומדת בהחלטתי הצנועה להחליף תמונה מדי יום. אתמול היה רוסו ואת הצייר של היום נראה לי שאין צורך להציג.

 

אז שארית הפוסט יכלול כמה רגעים נחמדים מהיום הזה.

 

שורה של עצי כליל החורש שראינו בדרך.

 

הסרט מראה מראה הסיפור האמיתי  שהיה מאד מהנה. אני חשבתי שלא בטוח שהוא מתאים לילדים אבל נן די נהנה ממנו. היה לו קצת קשה לעכל את זה שלא עשו את השחקנים גמדים במיוחד בשביל הסרט. אני זוכרת את התגובה הראשונית שלי כילדה בפעם הראשונה שראיתי גמד. היה בה סוג של היקסמות מכמה אדם יכול להיראות כל כך שונה.

 

אני חושבת שהסיפור של הגמדים בסרט היה מאד מוצלח, הרעיון של להציג אותם כבני אדם שנפגעו מהחברה ולכן הם חיים ככנופיה של פורעי חוק ומתן מאפייני זיהוי אנושיים לכל אחד מהם היה מאד מתבקש ונעשה בצורה טובה.

 

אני אוהבת לראות רכבות ומטוסים כי זה מזכיר לי בעיקר את המילה אפשרויות ואת התנועתיות של החיים. עצם הידיעה שאדם יכול להתחיל יום במקום אחד ולסיים אותו במקום אחר זה חלק מהנהדרות של החיים.

 

 נתקלתי בקטע הזה ביוטיוב ולמרות שלא הבנתי מילה ממה שהוא שר הפשטות והמלודיות הקסימו אותי.אה, והוא גם חתיך.

 

 

 

מודעות פרסומת

»

  1. על איזה סרט את מדברת?

    המחשבה בסוף, בקשר לתעבורה, הזכיר לי שראיתי אתמול כמה סרטים על מוות. אחד מהם הסרט היפאני שזכה באוסקר, פרידות. ואז חשבתי לעצמי שזה מדהים שאדם יכול למות ועדיין שמשהו שהוא עשה יתקיים. באיזשהו מקום הפעילות שלנו בעולם אולי קצת מנציחה אותנו.
    זה מצחיק כי בהתחלה גיבור הסיפור מתבלבל עם השם של החברה שהוא מתקבל לעבוד בה (שקשורה במה שצריך לעשות עם הגופה אחרי המוות), וחושב שזו חברת תעבורה.

    למה החלטת להחליף תמונה כל יום? מה זה נותן?
    אבל היי, אני שמח שאת עומדת בהחלטות שלך.
    אני בדיוק הפוך ממך, צריך להבטיח לי כל הזמן לנח איזו שעה.
    אני כל הזמן קם בבוקר ומנסה להספיק דברים, ולא נח לדקה.
    זה גם כן לא בריא.

    • הסרט הוא שלגיה הסיפור האמיתי.זה עם ג’וליה רוברטס (אותה דיבבה בכישרון ענת וקסמן)
      גם המוות האו סוג של תעבורה.

      ולגבי פרידות הזכרת לי שרציתי לראות אותו. מעניין מתי אזכה.

      והקטע של להחליף תמונה כל יום הוא סוג של שעשוע שמביא רייטינג לבלוג וגם גיוון לא מזיק. אני פשוט מרגישה שהחלק של האמנות קצת נזנח אצלי ואני רוצה לזחור לזה כי אמנות נותנת המון זמן לחיים וכל עוד אני מתלהבת אז אני תזזיתית משהו.

      אגב עם הרקע של הפוסטים אני לא משחקת כי למדתי שרקע לבן הוא הכי קריא וידידותי לעיניים.

    • ברגע שהחלטתי להתמקד באמנות זה הפך להיות קל יותר . אני זוכרת שהייתי שוברת המון את הראש איזו תמונה תשקף אותי הכי טוב ועכשיו אני מרגישה חופשיה מזה.

    • יש גם עץ עם פריחה לבנה יפהפייה שאין לי מושג מהו.ובמודיעין יש גם אלמוגן ובמאי יפרח הסיגלון.

      דובדבנים לצערי אין בסביבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s