ארכיון חודשי: פברואר 2012

ריפוי בעיסוק

רגיל

משימות האהבה שלי לילדי כוללות עסוי בבוקר ועיסוי בערב. אולי רק עיסוי בערב? ואולי עיסוי בבוקר במקום עיסוי בערב? ואולי עיסוי נינוח וארוך של סוף השבוע?

 

משימות האהבה שלי לילדי כוללות  בישול משותף. בישול משותף ותכנון משותף וסידור הכלים במטבח והתייחסות מפורטת לכל שלב ושלב.

לא עוד בישול מחופף ומלא בכלים מפוזרים בכל רחבי המטבח וכאוס עוכר שלווה ומפתה כי אם רשימות על גבי רשימות.

 

משימות האהבה שלי לעצמי כוללות הרבה הליכות והרבה ספרים טובים לקריאה והרבה כתיבה והרבה מוסיקה. אולי אתחיל לרקוד, אולי אעשה גוונים בשיער כדי להיות קצת מישהי אחרת? אולי אחליף משקפיים לזוג מסוגנן ומתוחכם יותר.

 

משימות האהבה שלי לעצמי כוללות שתייה מרובה ולקחת באופן סדיר ויטמינים.

 

ואת כל אלה צריך לדחוס למזוודה המתפקעת שנקראת זמן .

 

 

 

 

יצירתיות

רגיל

יש תקופות שבהן אני מרגישה יותר כמו נמלה פועלת שעוסקת בתפעול כל הדברים הקטנים שבחיים. החיים שלי חסרים את הלחלוחית ואת הדחף היצירתי הזה ובעיקר אני מקבלת כל פעם תזכורות על כמה אני חושבת בתוך הקופסא ושבויה בקונספטים.

וקשה לי עם הקופסתיות הזאת כי הייתי רוצה לחשוב על עצמי כעל אדם יצירתי .

יש לי המון שאלות שאני שואלת את עצמי לגבי מהותה של אותה יצירתיות. אולי זו יכולת למצוא דרכים יותר טובות לעשות דברים, אולי זה היכולת למצוא את הניצוץ בשגרה, אולי זו התנהלות בין אישית טובה יותר.

 

ואולי זה פשוט לא לפחד לנסות דברים חדשים. להפסיק לנסות כל הזמן לרצות ולהיות בסדר ולשאוף להיות יותר מבסדר.לבלוט יותר, לעשות דברים שדלא האמנתי על עצמי שאני מסוגלת, להתנהג בניגוד למה שאני משדרת שהוא האופי הפנימי שלי.

 

אני חושבת שמילת המפתח הוא לנסות ותמיד להגיד כן לדברים שנראים לי כמו מכשולים בלתי עבירים.

 

איך אתם רואים יצירתיות?

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

רגיל

 

פגשתי בקפה השכונתי אבא של אחד מהילדים בגן של נן שישב שם עם בתו להתאווררות שאחרי מחלה. הוא סיפר לי שאשתו לימדה אותו ליצור זכרונות ילדות משמחים באופן מודע ולשלב אותם בשגרה והוא עכשיו יוצר לבתו זיכרון כזה בזה שהוא יושב איתה על כוס שוקו בקפה.זה הזכיר לי במשהו את הילדות שלי.

 

השבתות הן הזמן ה"רשמי" שלנו לעשות דברים מהנים ביחד ולחות חוויות חדשות   ולאפות לנן את עגת הזכרונות ולכן החלטתי שניסע לקטיף תותים.

 

כשאומרים לי שדות תות אני מדמיינת שדות רחבים מלאים כתמים אדמדמים וברקע שמיים בריטיים כאלה. ביטלס, נו…אז כבר הייתה לי פנטזיה פסטורלית בראש שהמציאות לא דמתה לה אבל עדיין הייתה מהנה.

טוב, זה לא היה ככה במציאות . זה כיף לאכול תות ישר מהשיח, זה כיף ששלושתינו לבשנו חולצות אדומות (ושלי גם מנוקדת ולכן תותית למדי).

גם הפנים של נן היו מרוחים בתות.

אחרי שמיצינו את חויית הקטיף השתרענו על הדשא הסמוך אלא שההשתרעות לא נמשכה זמן רב כי הייתה רוח חזקה מאד אבל גם ככה נן רואה דשא ומתחיל לזוז וכך מצאנו את עצמנו משחקים קפואירה וכדורגל ולהפתעתי אני גם נהנית מזה,בועטת בכדור וצוחקת המון .

 

אני כל כך אוהבת את טיולי השבת האלה, את השמחה של להיות שלושתינו ביחד ואת הנופים הירוקים והשמש המלטפת והידיעה שעוד זיכרון ילדות משמח נאסף למאגר.

 

השבתות האלה מזכירות לי שגם אחרי ימי גשם רצופים אפרוריים ומדכאים ועבדים יש גם את הימים האלה, השמחים המחממים והמצחיקים.