נראה לי שאנחנו כבר לא רגילים לחורפים כמו החורף הזה. פתאום רצף כזה של ימי גשם נראה לנו כמו עונש שמימי כזה ולחשוב שבשנה שעברה כולם כל כך ייחלו לקצת גשם.
ואני מסתכלת כל יום בתחזית בתקווה לראות קצת שמש אבל אני מוצאת את עצמי במצבי אין ברירה נאבקת ברוח שחוטפת לי מהיד את המטריה ומתחילה לצחוק כמו ילד שדגדגו אותו. אני רואה את נן משתולל עם המגפיים שלו והמטריה שהוא תמיד מחזיק הפוכה כמחווה לפו הדוב ומחפש שלוליות כדי לקפוץ אליהן ולפעמים אני שוכחת להיות האימא ההגיונית שאומרת לנן לשים את הכובע על הראש כדי שלא יתקרר ושיחזיק כמו שצריך את המטריה ולא יעמוד כל הזמן הזה בגשם ואני מוצאת את עצמי חוזרת להנאה הפשוטה הזאת שהגשם מספק.
אני אוהבת גם לצפות על סופות מתוך הבית. העוצמה הזאת של כוחות הטבע היא המופע הכי מרתק שיש.
לא תמיד אני נהנית, לפעמים האפרוריות שבחוץ מכניסה אותי לדיכאון. וגם כל הכביסה שמתייבשת כל כך לאט בתוך הבית.
אבל כמו הנפש שמטלטלת משמחה לדכדוך ומתסיסה לטפטוף איטי של רגש גם מזג האוויר מפתיע ומרגש ומשתנה.
היום הלכתי קילומטרים ברוח ואחר כך גם בגשם אבל שמעתי את מתי כספי ואת Ojo de Brujo והייתי ממש מרוצה.
myreaderlife 
מזדהה. ג’ול, עוד פעם הצלחת לנסח לי את ההרגשה במדויק!
כנראה שהחורף הוא אותו חורף 🙂
מזדהה איתך!
🙂
השנה יש לנו באמת חורף אמיתי. רק השלג חסר.
אני תמיד מזכירה לעצמי שאנחנו מתפללים לגשם אז אסור להתלונן כאשר הקב"ה מקשיב לנו.
עוד מעט השמש תחזור, הרי אנחנו בישראל ואז תתלונני על החום.
ועכשיו היה גם שלג 🙂 לפחות לחלקינו.
גם אני מזכירה לעצמי שהגשם טוב לנו. אבל כנראה שהסוד הוא המינון. וברור שכשיגיע הקיץ אז נקטר עליו. כאלה אנחנו.
ולנו היום יש קצת מן הלבן הלבן…
אני דווקא בעד החורף. אוהבת אותו. נושמת אותו בשמחה.
שבת קסומה.
החורף יכול להיות נחמד מאד אבל עם ילדים קטנים, כידוע לך הוא גם לפעמים קשה.
מקווה שנהניתם מאד מהשלג.
אני אוהבת את הגשם ואת החורף, אבל ללכת באמצע סופה – שום מוזיקה לא תגרום לזה להרגיש נחמד
אותי זה הפתיע כמה המוסיקה נתנה לי אנרגיות אחרות. הייתי עם מטריה.