סיור בגלריה ליטבק

רגיל

המפגש בין אדם ליצירה הוא נושא מרתק. בני אדם  שונים חווים באופן שונה יצירה ומטען תרבותי יכול לתת לצרכן האמנות ערך מוסף ולדעתי יכול פה ושם לפגוע בהתרשמות הנקיה שלו מהעבודה.


 הוזמנתי לסיור בתערוכות שנפתחות בימים אלה בגלריה ליטבק. "נוזלים באמנות המודרנית" ו"פלוקס" . בשתי התערוכות המוצגים  ברובם היו עבודות וידאו ופסלים מופשטים. ידעתי מראש שמדובר בתחומי אמנות שפחות נפגשתי איתם בחיי וזה גרם לי להרגיש שאני בטריטוריה לא מוכרת, גם כתיבה על אמנות היא טריטוריה לא מוכרת  לי ובתור שכזו מדובר בהרפתקה.


 "תהיי את" אמרתי לעצמי, "אל תתיימרי לכתוב כמו עיתונאית/אמנית שמבינה בתחום,תכתבי על המפגש שלך ועל ההרפתקה שלךץ


 


התערוכה נוזלים באמנות המודרנית, מעוררת הרבה אסוציאציות מעצם שמה. מרי שק, אוצרת התערוכה, דיברה על הקשר המיוחד שלה לים כאחת שגדלה בתוניס במקום שנמצא בקרבת הים. היא הזכירה גם את הקשר בין הנוזלים לנזילות החיים והשתנותם של דברים. דבריה פגשו את האהבה הגדולה שלי לים ולנופים גשומים.


כשנכנסים לאולם הגלריה החוויה הראשונה היא אוסף של צלילים שלאו דווקא מתחברים מהעבודות השונות. ולוקח זמן לסנן את הצלילים. זו חוויה שיכולה גם להפריע וגם לאתגר. הצלילים נתנו לי  תחושה  שעד עכשיו קשה לי להגדיר.


 


העבודה הראשונה שראיתי הייתה  בפנים (Within ) של היראקי סאווה (Hiraki  Sawa),אמן יפני, שהציג עבודת וידאו ענקית שהתפרסה על קיר שלם. העבודה כללה  שכלל אוסף של דימויים מהטבע שהתחברו לחפצים דוממים . העצמים שהוצגו זזו באיטיות מהפנטת, מסוס נדנדה  וירח שמשנה את צורתו ועד ברז מים ועץ בפריחתו שעומד על המיטה . כל הזמן הייתה התרחשות סוריאליסטית ומשונה. קצת הזכיר לי את הכתיבה של הרוקי מורקמי בחלק מספריו. ההתבוננות בעבודה הייתה כמעט מדיטטיבית. אני חושבת שהייתי מגדירה אותה כתערובת של מחשבות.  המוסיקה שליוותה את העבודה הזכירה לי סוג של רחם. היא הייתה איטית ועמומה. מעצבנת לעתים ומרגיעה לעתים.


ביקור בראש של אמן  ועולם האסוציאציות שלו זו התחלה לא רעה.


 





 


    העבודה של קייט גילמור (Kate Gilmore), אמנית פרפורמנס אנגלייה, הציגה ממד של תהליכיות. היא התחלה מכדים לבנים מסודרים בשורות  שהזכירו לי ביצים (וקצת עיניים)ובתוכם נקודות צבע.  האמנית  ניפצה את הכדים בהדרגה ונוצרה תמונה שהורכבה מכתמי הצבע. קצת הזכיר לי את ג'קסון פולוק שצייר באמצעות התזת צבע. שם היצירה נועד להתפרצות (Built to Burst) העלה אצלי אסוציאציה של התפרצות הר געש.


 





התחנה של עדן עופרת Eden Ofrat))  מתחילה מפסי רכבת ודמות שחופרת בור לצד הפסים. בהמשך פסי הרכבת הופכים לתעלה והדמות החופרת מפליגה בה עם סירה תאילנדית.   


 


 במרכז האולם הוצבה פנורמה אופטית עגולה, יצירתו של ואצלב ציגלר. היצירה מורכבת  משתי טיפות זכוכית גדולות  העשויות מזכוכית אופטית. המיקום שלהן היה מעניין במיוחד שכן הן יקפו את היצירות מסביב. כל רגע השתקף בהן משהו שונה בצורה מעוותת ולא יכולתי שלא לשים לב שאני לא רואה בהן את ההשתקפות שלי אלא את זו של העומד בצד השני .


   


אהבתי גם את העבודה של אורי ניר, שהזריק למדוזה מדמו שלו. עבודת הווידאו הראתה איך הורידים של המדוזה מתמלאים בדם  ומתרוקנים . בעבודה לא מבינים מה רואים (ידענו שמדובר במדוזה מההסבר של האוצרת).


 





התערוכה השנייה FLUX של האמן הגרמני יוליוס ווייילנד (אוצרת מיטל מנור) הייתה תערוכת פסלים. האמן  גם נכח בסיור ודיבר על תהליך העבודה שלו . העבודות שלו היו עשויות מצינורות פיברגלאס וזכוכית שהוא התיך ויצר בהן כל מיני צורות מיוחדות. שם העבודה פלוקס משמעותו היא צורה של שימור אנרגיה של חומר. אני אהבתי את המפגש של העבודות שלו עם האור שיצרו יחס מעניין בין העבודה לצל. אני חייבת לציין שכשראיתי תמונה של אחת מעבודותיו לא חשבתי שמדובר בחומר קשיח כמו זכוכית אלא בחומר רך כמו סוג של צמר גפן. היה מעניין להתבונן בתנועה שהוא יצר בפסלים שלו באמצעות התכה ושימוש בתבניות שגם איתן הוא התעסק.הניגוד בין תבנית קשיחה לתנועה של הצינורות אחרי ההתכה יצר משהו מעניין.


האמן הזכיר את המפגש שלו עם החומר כרעיון שפוגש חומרים מוכנים. במקרה של היצירה שלו הרעיון הוא אלמנט מרכזי ביצירה לא פחות מהטכניקה. הוא סיפר על מקרה בו העבודה נוצרה בצורה שונה ממה שתכנן והפתיעה אותו.


 


   


היינו גם באולם הזכוכית שהוא האולם הקבוע שבתערוכה ושם היו עבודות של צ'יהולי ושל תלמידיו שהיו בעיקר יפות וצבעוניות אבל בהן לא התעמקתי יותר מדי. אולי התרגלתי לעבודות שמשתנות מול עיני .


 


אני מרגישה שמביקור מסוג זה בתערוכה למדתי כמה חשובה עבודת האוצרות ועד כמה מעניין יכול להיות תהליך העבודה של האמן והמפגש בין הרעיון לחומר הגלם . ראיתי כמה למיקום של העבודות ולמיקום האור עליהן יש חלק בהגעה לתוצר הסופי.


 


הרגשתי שהביקור בתערוכה חשף אותי לסוג של אמנות שפחות התייחסתי אליה בעבר גם בביקורים במוזיאונים. אולי פחות הבנתי אותה ואולי לא הייתה לי סבלנות אליה שכן היא דורשת עבודה יותר פעילה שלי כצופה ושואלת אותי מהו החיבור שלי ליצירה. מה היא מזכירה לי? יש בזה גם שחרור מסויים כי עבודה כזו היא כלי קיבול לעולם האסוציאציות שלי .


  


שמחתי לבקר בגלריה ליטבק (ביקור ראשון שלי) ואני מודה להם ולמשרד יחסי הציבור לוטן על ההזמנה ועל ההזדמנות.

»

  1. איזה כיף לייצר זכרונות משמחים כם לכם כהורים וגם לנן.
    אתמול היה מזג אוויר מעצבן. שמש שקרנית עם רוח קרה וחזקה.
    נאבקתי קשה ברוח אתמול בריצת הבוקר.

  2. איזה כייף! גם אני אוהבת לטייל בשבת ולמען האמת רק בשביל זה אני באמת באמת זקוקה לרכב, עם כל היתר אפשר להסתדר

  3. יצרתיות בשבילי זה הכתיבה (הדבר היחידי שאני טובה בו)
    היצירה בדימיוני היא כמו כדור שלג שנזרק אלי בכאב וכך ההשראה באה אלי ומחשמלת את ידי במקלדת ונבלעות לי המילים דרך הפה ויוצאות מכריות האצבעות

    • דימוי תיאורי מקסים הבאת פה.
      אני לפעמים מרגישה את הדחף האלים הזה לכתוב אבל הרבה פחות מבעבר וחבל לי על כך.

  4. בשבילי יצירתיות קשורה באמת באופן ההתבוננות במציאות.  היכולת לראות בה את מה שאולי סמוי מן העין.  כל השאר כבר נגזר מזה.

  5. תנאי הכרחי ליצירתיות זו פתיחות. בלעדיה לא יכולה להתפתח יצירתיות.
    אם יש פתיחות ואין יצירתיות, אזי זו תקרא בעיניי פתיחות פסיבית.
    יצירתיות מוזנת מהשראה וממוח סוער וקודח.
    בחמישי הבא אני נוסע לקוסטה ריקה 🙂

    • קודם כל נסיעה טובה!!!! ממה ששמעתי על קוסטה ריקה היא יפהפייה ואני מקנאה בך קנאה חיובית.

      זה מעניין ההתייחסות שלך לתהליך של היצירתיות. אני תוהה אצל כמה הץהליך נתקע ברעיונות סוערים בדרך לביצוע.

  6. אהבתי את זה
    היכולת למצוא את הניצוץ בשגרה
    וגם
    לא לפחד לנסות דברים חדשים.

    היצירתיות שלי כעת בצילום , כאשר אני רואה דברים שאחרים לא מבחינים בהם, וגם אני לא הבחנתי לפני כן …

    • צילום זה כיף אדיר והרבה הפתעות מתגלות בתמונה לפעמים כמעט "בטעות".
      התמונות שלך יפהפיות ובאמת מראות פרטים מפתיעים במציאות.

  7. כל מה שהוא לא שגרתי… גם ברחיצת כלים אפשר להכניס יצירתיות, אגב.
    אולי את צריכה לקבוע כלל: אחרי הפעם ה-20 שאת עושה משהו, עלייך לשנות את האופן שבו את עושה אותו.

    • ואתה מרגיש שיש לך את התבונה הזאת?
      אצלי זה בתקופות. יש תקופות שאני אלופה בניצול זמן פנוי ויש תקופות שאני אלופה בלהפריח אותו לרוח.

    •  בכיף 🙂
      אני חושבת שעוד לא יצא לי להתחיל נושא חם.
      ומה שמצחיק זה שכתבתי את זה בהשראת הנושא החם של היום.

  8. אוף, אני כל כך איתך בפוסט הזה. זאת חרדה קיומית נורמלית.
    בעיקר מאז שהפכנו לאמהות.  הפכנו למרגרינה  

    אני חווה את אותן פחדים וחרדות.
    אני זוכרת שהפעם הראשונה שיצאתי מהבית לבד אחרי שיועד נולד, זה היה רק אחרי
    חמישה חודשים!   פשוט פחדתי שאדרס או בדיוק תיפול עליי איזו לבנה מהשמיים, ויועד יהיה בלי אמא.

    מחבקת אותך, זה לא מקום כל כך אפל.  זה דווקא מקום שמראה על רגישות גדולה.
     

    • זה מרגיע אותי לדעת שאני לא היחידה שמגיעה למקום הזה.
      חיבוק ענקי על התגובה המקסימה והמרגשת שלך.

    • את בחברה טובה.  כנראה שזה משהו באינסטינקט האימהי ובהיחשפות הרבה שלנו לסיפורי זוועות.

  9. זה כנראה הרבה יותר נפוץ ממה שאת חושבת,  גם אני מכירה את החרדות האלה היטב. כנראה שפחד הוא דבר נורמלי לגמרי,  והורים פוחדים בדרך כלל יותר ממה שהם פחדו לפני שהם היו הורים.

    • אני מרגישה שזה באמת מאז שהפכתי לאמא. כנראה שיש בהורות משהו שהופך אותנו לפגיעות יותר.

  10. אוי גם אצלי זה ככה….
    ומסתבר שאנחנו לא לבד.
    איזה כייף שפתחת לנו את המקון האפל  והמפחיד הזה!!

    אני אישית מתמודדת עם זה ע"י כך שאני אומרת לעצמי….
    תמיד יש לך תסריטיים נוראיים, ובסוף הכל מסתדר.
    זה לא ממש מרגיע, אבל לפחות אני מזכירה לי שאני כבר הייתי שם אי אילו פעמים.

    מאחלת לך ש….
    הכל יהיה רק בראש שלך.

    ולמה את מאוורת פה???? כי איפה יש לנו לאוורר עם לא בכתב ??? ואיפה כותבים עם לא פה???
    וגם…
    בכל זאת ישנן התגובות האלה ,
    ואז רואים שאנחנו לא לבד במערכה.

    חיבוקים. הרבה חיבוקים.

    • זה באמת מרגיע אותי לראות שאני לא לבד עם הרגשות הקשים האלה. במיוחד כשאני מקבלת את זה מאמא מאוזנת ושמחה כמוך.
      מאחלת גם לך שכל הזוועות האלה יישארו בראש שלנו
      חיבוק חזק!!!

      • אני אמא מאוזנת??? ושמחה???
        רק בימים כשאני קמה בבקר ומד-הסוכר שלי מראה ערכים נורמאלים…(לצערי זה לא ממש קורה לאחרונה..)
        ובימים אחרים אני כבר מרגישה עיוורת- כי הסוכר פגע בריאה..
        ורק היום תליתי תמונה בחדר שלו ואני בהסטריה שהיא לא תיפול עליו באמצע הלילה…..

        אבל ממשיכים.
        ואני לא אוריד את התמונה מעל המיטה שלו.

        חיבוק גם לך ולנן – שיש לו אחלה אמא מדהימה!

  11. חזרתי כי נזכרתי בעוד משהו:  כשהייתי ילדה חשבתי שחרדות איכשהו מגנות עלינו,  כי הרי דברים בדרך כלל לא קורים כמו שחושבים שיקרו,  אז אם חושבים שיקרה משהו מפחיד זה כמעט בטוח שהוא לא יקרה.  האמת היא שזה בדרך כלל עובד לא רע 🙂

    • אני מכירהא ת הגישה הזאת של לצפות לרע מכל ואז להיות מופתעים לטובה.
      אני גם מכירה את התפיסה הנוראית הזאת שמחשבות רעות מזמנות דברים רעים.
      מקווה שבאמת לא מדובר באינטואיציות חזקות אלא  במין חרדה כזאת שמעיבה על התחושה שדברים טובים מדי .

      המורכבות של לחיות.

  12. כמה דברים על חרדות של כולנו (ותודה שאיוורת) :


    * sometimes all you can do is not think,not wonder,not imagine,not obses. just breathe, and have faith that everything will work out for the best

  13.  

    *הסירו דאגה – ספר הטאו

     

    תינוק הוא מבורך
    בהשגחה העליונה
    ולא יקרה לו כל רע

    לא יעקוץ אותו עקרב
    לא צרעה ולא אפעה

    לא יפחד מחיות פרא
    ולא מעופות טרף דורסים

    התינוק
    עצמותיו חלשות וגידיו רכים
    אך אחיזתו בחיים איתנה
    ונטולת חרדה

    שרביטו הקטון נעור
    עוד בטרם ידע בין נקבה וזכר
    הוא מסוגל כל היום לצרוח
    גרונו חזק ואינו נצרד

    יש בו און
    הוא יודע להתמיד 
    והוא מתואם עם העולם כולו


    דע
    את
     הקבוע
    ואל 
    תדאג
    יתר
    על
    המידה

    • אני מרגישה שאני מקבלת המון לגיטימציה לעבוד במשרה חלקית אבל משתמשת בזה קצת כתירוץ לא להשקיע בתחום הזה.

  14. השנה יש לנו באמת חורף אמיתי. רק השלג חסר.
    אני תמיד מזכירה לעצמי שאנחנו מתפללים לגשם אז אסור להתלונן כאשר הקב"ה מקשיב לנו.
    עוד מעט השמש תחזור, הרי אנחנו בישראל ואז תתלונני על החום.

    • ועכשיו היה גם שלג 🙂 לפחות לחלקינו.
      גם אני מזכירה לעצמי שהגשם טוב לנו. אבל כנראה שהסוד הוא המינון. וברור שכשיגיע הקיץ אז נקטר עליו. כאלה אנחנו.

    • החורף יכול להיות נחמד מאד אבל עם ילדים קטנים, כידוע לך הוא גם לפעמים קשה.
      מקווה שנהניתם מאד מהשלג.

    • אותי זה הפתיע כמה המוסיקה נתנה לי אנרגיות אחרות. הייתי עם מטריה.

  15. איזו שאלה קשה….
    שאינני יודעת אם יש תשובה אחת
    תלוי בילד , בנסיבות…
    לנו ההורים קשה מאוד לשחרר
    ולראות את ילדינו כבוגרים…

    • אין תשובה אחת ויש גם קושי גדול לדעת מה עובר לילד בראש כשזה קורה.
      מסובך אבל חשוב.

  16. אני לא חושבת שיש גיל קבוע.  תלוי בך ובו. אפשר אולי לשאול אותו איך זה נראָה לו. אפשר להסביר לו את הסיבה (כמו שהסברת בפוסט). 

  17. תאמיני או לא, אבל אני מרגישה אותו הדבר לגבי הילד שלי בגיל 24.
    יש כל מני דחיפות ותמיד שואלים אם זה לא מוקדם מדי ואיך לעשות את זה כדי שהילד לא ייפגע.

    • אז זה לא נגמר, את אומרת?
      בריצנות נתת לי בשיחה שהייתה לנו בע"פ חומר למחשבה על כל ההתנהלות סביב זה.

  18. בדיוק היום שוחחתי עם חברה על הגוזל שצריך לדעת לתת לו לעוף.
    וכמה זה קשה ליכאמא לבן כמעט 5  ולה כאמא לנער שתכף ממש תכף מתגייס…

    הרבה פעמים כשאני מתלבטת אני משחקת עם אורי משחק תפקידים בו הוא האבא או האמא ואני הילד.
    ואז שואלת שאלות….
    אולי זה בדיוק הזמן לשאול אותו ולתת לו כל מיני תשובות כי הוא עדין לא יכול להמליל דברים.
    בכל אופן…
    יעוף הגוזל יחתוך את השמים ותמיד ידע שאמא שם לחיבוק נשיקה ועידוד.

  19. דוד שלי תמיד היה אומר להורים שלי "אתם מתנהגים עם הילדים שלכם כאילו הם היו עשויים מזכוכית".
    מצד שני, אני יכול להבין שאם יום אחד יהיו לי ילדים – גם אני אתנהג איתם ככה. זה טבעי. ככה אנחנו בנויים.

    • אני לפעמים מרגישה שאני מגוננת יותר מדי ולפעמים פחות מדי. אצלי מדובר בשני דחפים  שלפעמים נלחמים זה בזה.

  20. וואו :O חח אני מקווה שלא תרדי עלי בגלל שאני צעירה יותר ממך או משהו כזה, אבל זה כל כך מה שעובר עלי ועבר עלי בתקופה האחרונה. הייתי שפיצית פעם, הייתי כותבת כל הזמן, ויום אחד, פשוט המוזה נעלמה. לא הצלחתי לכתוב כלום!
    אז הגעתי למסקנה שאני צריכה שמשהו מעניין יקרה בחיים שלי, אולי כדי לעורר את המוזה מחדש..
    תנסי, מקסימום זה לא יעורר לך את המוזה, אבל תחווי חוויות מגניבות חדשות 🙂

    ד"א, פתחתי בלוג חדש, סוג של מחאה כזאת שמתחילה באינטרנט, נוער למען השלום, אשמח אם תיכנסי, תגיבי, תלייקקי, תשתפי, תפיצי או סתם אפילו תקראי, כי זה ממש ממש חשוב לי 🙂 
    מקווה שלא תקחי אותי בקטע מסריח שמנסה להפיץ את הבלוג שלה, המטרה הזאת באמת חשובה לי 🙂

    • גם לצעירים ממני יש זכות קיום 😉 התגובה שלך חמודה ונוגעת לליבי ובהחלט אפשר לפעמים למצוא תחושות דומות גם בגילאים שונים.
      אני נמצאת בשלב בחיים בו קורים פחות שינויים דרמטיים אבל חוויות מעניינות בהחלט אפשר ורצוי לדאוג שיקרו.
      קראתי בבלוג שלך והגבתי. מאחלת לך המון הצלחה.

      • תודה רבה 🙂
        ובדיוק בגלל שקורים פחות שינויים דרמטיים צריך לחפש את הדרמה הזאת שתפתח לך את הראש 🙂 חח

  21. וואאו, שש שנים זה המון! אני יחסית חדשה וכותבת הרבה, אבל אני בטוחה שנניח עוד חצי שנה מהיום (אם אחזיק עד אז) יהיו חודשים שלמים שלא יהיה לי מה להגיד (ואני דברנית לא קטנה…) 
    בלי שום קשר אני מאמינה, מניסיון, שכשמפסיקים להילחם זה בא יותר בקלות. היתה פעם שגזרתי על עצמי תקופה של שקט אחרי כך וכך דברים שלא אהבתי. ואז הגיע יום אחדד שזה בער. והייתי חייבת לכתוב. וכאילו משהו השתחרר…
    בכל מקרה ממה שקראתי, יהיה לי חבל אם תפסיקי:-)

    • אני מאד נהנית מהבלוג שלך (אם לא שמת לב )

      אני זוכרת שבהתחה באמת היה לי המון מה להגיד. למעשה התחלתי את הבלוג בשנה הכי דרמטית בחיי. נכנסתי להיריון, התחתנתי ועברנו דירה. המון שינויים בזמן יחסית קצר.

      לא מתכוונת להפסיק למרות שזה אומר שיהיו לי בטח עוד פוסטים שבהם אני מיבבת שקשה לי לכתוב.

    • תודה לך 🙂

      מרוב חיזוקים יצא לי עוד פוסט. ככה זה אפילו אנני לא מתייחסת ברצינות למשברים שלי.אמינות לא משהו…

  22. אז אני התחלתי חודש אחרייך.  גם לי לפעמים נדמה שכבר כתבתי את כל מה שהיה לי לכתוב (ואת מה שלא כתבתי אני לא בהכרח רוצה לכתוב בבלוג).  אפילו השתעשעתי במחשבה לפתוח בלוג חדש,  אבל זה מסובך לי לפצל את הכתיבה לשני מקומות שונים,  אז בינתיים ויתרתי על זה. נוסף לכך יש בישראבלוג האטה בולטת:  רבים ממי שכתבו כאן הפסיקו לכתוב,  ולפעמים יש איזו תחושה של בדידות,  לפחות חלקית.

    אני מקווה שמדי פעם יבוא לך בכל זאת לכתוב כאן,  כי הקטעים הקצרים האלה שאת כותבת הם נחמדים מאוד לקריאה,  ויש בהם תובנות אמיתיות ומשעשעות.

    • היום חשבתי עלייך כי ראיתי הרבה רקפות ואני זוכרת את פוסטי הרקפות שלך.
      ואני פתחתי כמה בלוגים וזה ממש לא זה. אני כמעט לא כותבת באחרים.
      כמובן שמחה שאת נהנית מהכתיבה שלי. גם אני נהנית משלך. הפוסטים שלך מזכירים לי לפעמים  מיניאטורות עדינות.

  23. הזכרת לי את הפוסט הזה.

    גם אני אוהב לשהות בטבע.
    אבל רק לשהות באופן פאסיבי (ולצלם המון).
    לא לאכול שום דבר מהטבע, ולא שנמלים מטפסות עליי, ולא שום אינטראקציה מוחשית אחרת.
    אבל כן… אני יכול לבלות כמה שעות בטבע וזה מה זה עושה לי טוב   🙂

    • אני אוהבת את המגע עם הטבע (עד גבול מסויים, כן?) וגם נהנית לצלם בטבע אבל לא תמיד לוקחת מצלמה וזו של הסלולרי לא מספיק טובה.

  24. מזל טוב לשש שנים. מדהים איך זה עבר מהר…

    אני מסכימה עם עדה ודפנה, אז חבל שאכתוב את כל מה שכתבו עוד פעם במילים קצת שונות.

    אני לא דואגת, אני בטוחה שזה יעבור לך.

    • לא ייאמן 🙂
      אני מצליחה לעקוב אחרי שנות הבלוג כי הבלוג גדול מנן בכמה חודשים.
      🙂

  25.  אני תמיד בעד בית מלוכלך וילדים מאושרים. שמתי לב גם שכשהוא נקי אני יותר נודניקית כי אני לא רוצה שהוא יתלכלך…:-)

  26. מסכימה לגמרי עם השורה האחרונה 🙂
    אני כל פעם מזכירה לעצמי:  גם בית נקי מתלכלך כל הזמן.  אני בעד לנקות כל פעם קצת,  כך שהבית אמנם לא נקי אבל יש תקווה פעילה וקבועה לעתיד טוב יותר 🙂

    • מנסה את השיטה של לנקות כל פעם קצת אבל כשיש איזורים נקיים האיזורים המלוכלכים בולטים יותר.
      כנראה שארגון הבית זה לא משהו שאני מאד טובה בו

  27. כשיגיע הזמן לסיכומים, והוא תמיד מגיע בסופו של דבר, הניקיון אם היה או לא תמיד יהיה בסוף הרשימה, הוא תמיד זמני וחולף ולא כל כך חשוב.
    אני מציעה לך לעשות את המינימום ולעגל פינות כמה שיותר, הכי בריא ונוח.
    אוכל טעים וכיף חשובים הרבה יותר

    • לו ידעת כמה פינות אני מעגלת. כנראה שהבית שלי כבר בצורת כדור 😉
      מסכימה איתך .

    • לא יודעת אם זה בזבוז זמן אבל כשצריך לעשות סדר עדיפויות זה לא במקום מאד גבוה אצלי.

  28. ילד שמח ואוכל טעים ואמא רגוע הרבה יותר חשוב מבית מבריק.
    תמיד שנקי אחר כך מתלכלך ומי בכלל זוכר שהיה נקי דקה???
    וחוויות כפיות נשארות לתמיד..

    סופשבוע נפלא!

    • הרבה הרבה יותר חשוב אבל לפעמים בית מטונף ומבלוגן תורם לדכדוך שלי.
      אובססיבית לניקיון אני כבר לא אהיה בגלגול הזה וטוב שכך.

      ולגבי החוויות פעם שמעתי דעה שאומרת שכדאי יותר להשקיע כסף בחוויות מאשר ברכוש כי זה מה שנשאר איתנו וזה מחזק את האהבה והמשפחתיות. די מסכימה.

  29. אוה… לנקות את הבית.
    זה עושה לי כאלו מיגרנות איומות.
    זה וללכת לסופרמרקט.
    נורא… נורא… פשוט נורא.
    ועוד יותר נורא שבת הזוג תמיד חושבת שאלו ניסיונות התחמקות ואומרת לי "אתה לא יכול להתחמק"…

    • עם הסופר פחות קשה לי אבל באמת הניקיון זה קטע לא פשוט לי.
      הבעיה היא שצריך מדי פעם גם לעשות את זה.

  30. אהבתי את השורה התחתונה .

    ילדים לא מבחינים אם הבית מלוכלך או לא .
    חשוב יותר להיות נוכח כאשר צריכים אותך .

    ובקשר למחסום כתיבה .
    דב אלבוים , שאני מעריצה גדולה שלו , אמר ’ אל תחכה שהמוזה תגיע  
    תביא  אותה ’
    אני מסכימה אתו . בחוג לכתיבה אנו רושמים  10 מילים אקראיות ותוך  5 דקות חייבים לכתוב סיפור .
    בחיים לא הייתי יכולה להמציא דבר יותר מקסים ממה שיוצא .
    תנסי .  

    • אני הולכת לאמץ את התרגיל שהצעת 🙂
      ואני לא כזאת אלופה בנוכחות שלי אבל הייתי רוצה להיות יותר.

  31. היי ג’ולי
    כל בחירה באה על חשבון משהו אחר. בחירה מעצם הגדרתה נעשית מתוך יותר מאפשרות אחת, אחרת זו לא הייתה בחירה.

    • היי מאיר. מקווה שאתה עושה חיים שם בקוסטה ריקה.
      ובחירה זה קטע מייסר ביותר לאנשים לא החלטיים כמוני.

  32. כמה טיפים ליומולדת לקטנטנים בלי טלפון ממנהל הבנק או שיפוץ כללי לסלון:
    1. בחוץ! פארק, גן שעשועים, משטח דשא… תוחמים את הכל בבלונים, מביאים מחצלות כמה כסאות ושולחן לממתקים. (שמים אותו רחוק… כמה שיותר רחוק…)
    2. את כל המסביב עושים לבד: למשל ליומולדת פיראטים שלנו הכנו מחתיכות אלבד מטפחות ראש (מדבקות של גולגולות…) ומבריסטול עם גומיה רטיה.
    3. הם הכינו חרבות מסול (שהיה גזור קודם- והם הדביקו וקישטו) הם עשו חפש את המטמון ומצאו תיבת אוצר שבה היתה לכל ילד שקית הפתעה והם "הרגו" פנייטה של מפלצת מלאה מטבעות שוקולד וכמובן תחרות משיכת חבל של שני קבוצות פיראטים.
    4. אני גרועה בלהפעיל, ולא רציתי להתחיל עם בעיות של הורים… אז הבאנו את אחי, הוא לא מכיר אף אחד ושמר על סדר מופתי. כל ההפעלות היו מסודרות לו אז כל מה שהוא היה צריך לעשות זה רק להגיד להם מה לעשות. אחר כך נגשו אלי הורים שאלו כמה הוא עלה ולמה הוא לא חילק מגנטים:-)
    ולטעמי- כל ימי ההולדת האלה הם תחרות בין ההורים. הילדים נהנים גם עם ימי הולדת של פעם, כשמכניסים נר לבקבוק…
    בהצלחה:-)

    • לצערי לא בורכתי באח או אחות או חברה שיודעים להפעיל. ויש לי גם שתי ידיים שמאליות בשביל לארגן את המסביב (ואגב החומרים האלה עולים לא מעט)
      ממש לא אכפת לי מה ההורים האחרים חושבים. אכפת לי רק שהילד וחבריו יהנו. ואני יודעת אני אל אצליח לרתק חבורה ענקית כזאת למשחקים.
      בכל מקרה תודה על הטיפים 🙂

      אני חושבת שרוב ההורים שמזמינים מפעיל עושים את זה מהסיבות שהזכרתי ולא מתוך רצון להרשים. פעם לא הזמינו כיתות שלמות ואז גם ההורה הממוצע היה יכול להפעיל קבוצה קטנה יותר. היום הסטנדרט הזה השתנה.
      רוב המסיבות עם מפעיל שהייתי בהן היו סבירות בהחלט. לא בר מצווש.

      • אני מקווה שאת צודקת. כי כאן יש הפקות שלמות… עם רכיבה על סוסים, ומתנפחים, ומפעיל ומאפרת… ועוגה של שלוש קומות עם פסלים ותמונות… בקיצור- אפילו לא בת מצווש… יותר בכיוון של חתונה:-)

      • על גופתי בר מצווש. אצלנו הרוב עושים עם מפעיל בסיסי ואם עושים קצת מעבר אז עושים  יום הולדת לשני ילדים יחד.והיו גם כמה הורים אמיצים שעשו לבד. לא הרבה אבל היו.
        וברור שנעשה בחוץ. אין מצב בעולם שהייתי מכניסה אותם הביתה במאסות. (עד שיש יתרון לילד קיץ)

  33. פוסט משעשע למדי 🙂
    למה אם אפשר לחגוג רק עם ילדים שנן ירצה להזמין?  קשה להתמודד עם אירוח של 34 דרדקים.  לחגוג יום הולדת עם עוד ילד זה נשמע חסכוני יותר מאידך בטח ילדים מעדיפים שיחגגו להם בנפרד, העלות זה לא מעיניינם.
    ולגבי ההתקשרות עם מפעיל פוטנציאלי עם שם במה כלשהו – כמו לוציפר הפיראט, זה יכול להשמע כך.
    – "שלום, אני מדברת עם לוציפר הפיראט?"
    – "לא,  הוא בדיוק עסוק כרגע בהשתלטות על ספינה בלב ים"

    • למען האמת נן אמור להיות סוג של מפקד ספינת פיראטים. פעילות יומיומית על הספה שלנו.
      האופציה של מעט ילדים פשוט פחות מקובלת ואז הופכת להיות עניין לא נעים כלפי חלק מהילדים. חוץ מזה חברויות זה עניין מאד נזיל בגיל הזה. יש לו כמה חברים שאחרי יומיים הם כבר לא חברים ולך תבנה מדינה.
      אני מניחה שכשיהיה יותר גדול יש מקום לשקול את זה

  34. את לא חייבת לחגוג בבית. את רוב החגיגות ערכתי בחוץ במקומות שמיועדים לילדים. למשל לונה גראנד, יגור, פרטיזון, מקום שיש בו מכוניות מרוץ, שכחתי כרגע  את שמו, ואת לא חייבת להזמין כמה חודשים מראש. חודש בהחלט יספיק. להביא ילדים הביתה זה פיצוץ לא מומלץ.

    • בבית, על גופתי!
      לגבי מקומות ייעודיים ליום ההולדת הם יחסית יקרים ורועשים וממש לא הסגנון לא שלנו ולא של החוגג.
      במקרה שלנו הסתדרנו על הפעלת יום הולדת ספורטיבית בפארק. נשמע לי מתאים.

  35. אוי, אני תמיד מעדיפה לבשל.
    לא מצליחה להכניס את עצמי למשמעת של "כל יום קצת".
    לכן הניקיונות הופכים ל"מבצעים".בדרך כלל לפני שאנחנו נוסעים לחופשה (אני אוהבת לחזור לבית נקי).

    מה שכן, הצלחתי בשנים האחרונות להכנס למשמעת שאין כלים בכיור. הפעלת מדיח בערב ופירוקו בבוקר. אין "פג תוקפו" במקרר ובכלל, הוא במצב סביר.
    המטבח, יחסית לשאר הבית במצב טוב מכיוון שהוא מועד לפורענות.

    • גם אצלי רואה שאני עושה מבצע וגומרת אותו מותשת ולא מבינה למה לא דאגתי לתחזוקה שוטפת כי אז הרי הכול היה קל יותר.
      וגם אני משתדלת להשאיר כיור ריק ולהדיח מיד אחרי האוכל. לא תמיד זה יוצא.

    • צריכה לזכור שזה יום בשנה עם טיפה השקעה מסביב וזהו.
      כמו שטוליו אומר: נביא אטמי אזניים ויהיה בסדר.

  36. הפקה הפקה….
    אין לי המלצות חכמות או טובות אני רק חושבת שבעוד חודשיים וקצת אני צריכה להפיק את היומהולדת של אורי…
    לפחות אני יודעת שאני יכולה להכין לבד את העוגה….
    השאר, לא יודעת נחיה ונראה.

    ואת יודעת מה אלה צרות טובות….

    בקר נהדר!!

    • אני בטוחה שמה שלא תעשי יצא מקסים עם כל האהבה שלך.
      ובינתיים דיברתי עם מפעיל נחמד ולא כל כך יקר שהציע פעילות שמתאימה בול למה שנן אוהב אז אני נוטה לקחת אותו.
      בוקר נהדר גם לך.

  37. מזל טוב לך, ג’וליאנה   🙂

    את יודעת, הגישה של ההורים שלי הייתה מאד פשוטה.
    לא עושים יומולדת.
    ת’אמת, הייתי מצדיק אותם, אבל הגישה של טוליו נשמעת לי יותר מפתה.
    זה גם יותר הוגן כלפי ההורים.
    את יודעת, אימא שלי הייתה אומרת "יומולדת לא חוגגים לילדים. חוגגים להורים שילדו את הילדים".
    עכשיו, נכון שזה היה רע, ואינטרסנטי… והיא לקחה לנו את כל המתנות (אם מישהו בכלל טרח לזכור שיש לנו יומולדת שזה בעיקר סבתות וסבים שלנו, ודודים מסוימים). אבל בת’כלס… יומולדת לא צריך להיות משהו שנהנים בו? גם ההורים וגם הילד? למה לעשות מסיבת יומולדת אם באמת אפשר לנסוע לאיפשהו בכיף?
    רגע, את חושבת שאת החוויה של צימר עם ההורים נן לא יזכור לטובה?

    • אני לא מסכימה שילד ידע להעריך חוויה של צימר. צימר הוא בהרבה מובנים בילוי של מבוגרים ומסיבה בה משתוללים בחוץ ומשחקים זה בילוי של ילד.  .דווקא ילד שהשגרה לא סובבת רק סביבו צריך יום אחד להרגיש במרכז העניינים מול חבריו לכיתה. במיוחד שלהרבה ילדים אחרים חוגגים ולו לא.אני לא  רוצה שהילד שלי יגדל בהרגשה של חסר.
      ברור שיש לזה גבולות ולא כל דבר אבל זה אומר גם לעשות לפעמים דברים שלא קלים לנו. ככה זה כשהורים. לפעמים צריך לוותר על הנוחות שלנו.

  38. אם את בעיניי זוגיות, אז אני ממליץ לך לקרוא ספר קטן ונפלא שמותיר אותך עם לא מעט מחשבות – על חוף צ’זיל /מאת  איאן מקיואן 
    במהלך הטיול קראתי את משאלה אחת ימינה של אשכול נבו ומאוד נהנתי
    למרות שהוא לפי דעתי פחות טוב מנוילנד ומארבעה בתים וגעגוע.
    כשאני קראתי את משאלה אחת ימינה, פרדי, שותפי לטיול, קרא את נוילד,
    כך שאשכול נבו ליווה את שניניו למרכז אמריקה.

     

    • עד כה היה לי קושי להתחבר לכתיבה של איאן מקיואן אבל אני אזכור את ההמלצה וכשיתחשק לי לנסות משהו חדש אני אנסה. תודה 🙂

  39. אני בטוח שגם נן (כמו כל ילדי ישראל) יגלה באיזשהו שלב את האייפד, ומאותו רגע הוא כבר יקרא ספרים דרך שם.

    שמעון פרס אמר לא מזמן "אי אפשר לעצור את הקדמה".
    אני רואה את זה כל יום. כל יום שאני עובר – זו תזכורת לעצמי.
    צר לי. את יודעת, גם לי עצוב שמה שהיה פעם לא יהיה עוד.
    אבל קלטתי שהעולם שלנו פשוט פועל ככה…

    • אין לי שום בעיה עם האייפד. מבחינתי הספר הוא אותו ספר  רק הטכנולוגיה שונה. כמו שלא הייתה לי בעיה עם המעבר מקלטת לדיסק.

  40. ההורים שלי גם הקריאו לי המון כשהייתי קטן אבל הפוסט שלך מעניין לי תחור של התחת

    • וצפויים ככל שיהיו הם מפתיעים אותנו כל פעם מחדש.
      בינתיים אגב סגרתי עם מפעיל שנשמע לי הגיוני בגישה שלו וגם נתן מחיר הגיוני (יחסית) אז רווח לי.
      טוב לראות אותך פה. התגעגעתי.

  41. מנסיון כמורה… אני יודעת שילדים, גם גדולים, אוהבים שקוראים להם.
    אורי גם מאד אוהב שקוראים לו, עכשיו הוא מאד נהנה מקפטן תחתונים,
    אבא קורא לו והם שנהם מתפוצצים מצחוק. כייף לשמוע אותם.
    גם אצלנו הוא מתעניין במילים ומסתכל על מילים, מאד מאד מרגש השלב הזה.

    אני עכשיו מחפשת לקנות קירות כדי לשים בהם מדפים…..

    ערב נפלא!

    • אז את ממליצה על קפטן תחתונים? אותי שם הספר הרתיע .

      וכן, חסר מקום, חסר מאד.

      אין דבר כזה יותר מדי ספרים. יש דבר כזה פחות מדי מקום 😉

      לילה טוב

      • אני ממליצה רק בגלל שכל כך כייף לראות את שני הגברים שלי יושבים יחד על הספה ומתגלגלים מצחוק.
        אורי כבר רוצה שאני והוא נכתוב את קפטן תחתונים מספר 10…..

        נכון פחות מידיי קירות לתלות בהם מדפים לעוד כמה וכמה ספרים.

      • אני אביא לו מהספרייה.כל ילד צריך גם ספרים בלתי חינוכיים ומצחיקים.

  42. אני מסכימה איתך שהספרנית של ספרות ילדים מדהימה. ילדיי תמיד העריכו את ההמלצות שלה, גם כאשר הם היו מספיק גדולים לבוא לספרייה לבחור ספרים לבד.

    הרבה פעמים אמרתי בחצי צחוק שנשארתי בעבודה הזאת בשביל האוסף של ספרות ילדים.

  43. הפוסט שלך מקסים. כשהייתי קטנה הכי אהבתי כשאימא הייתה מקריאה לי סיפורים. לא רציתי שום דבר אחר, רק לשמוע סיפור. עדיין אין לי ילדים, אבל כמוך אני כבר בטוחה שהם יגדלו מוקפים בספרים ושאעשה הכל כדי להנחיל להפ את אהבת הקריאה.

    אם אפשר לשאול, בן כמה נן? ומה הספר האהוב עליו? 🙂

    • היי מרב קוראת חדשה 🙂
      ההעדפות של נן משתנות, הוא אוהב את הספר "פיפ הקטנה רוצה הביתה" שמספר על פינגווינית שהולכת לאיבוד כי זה נוגע בחרדות שלו.
      הוא אוהב את קריוס ובקטוס כי יש שם שובבות מרושעת וזה גם מזכיר לו דברים שלמד בגן על בריאות השן.
      אלה כרגע עולים לי אבל יש עוד.

  44. את צריכה לאמץ את השיטה של סלוודור דאלי שהיה מתעורר מחלומות ומייד היה מצייר אותם. את לחילופין יכולה לספר אותם ורבאלית.
    באמת מוזר, אבל אם זה לא היה מוזר והזוי זה לא היה חלום 🙂

    • בדרך כלל אני לא זוכרת את החלומות. החלומות שלי כמבוגרת הם יותר תחושות ופחות ויזואליים.
      כילדה זכרתי יותר חלומות.
      אני עדיין זוכרת חלום שחלמתי ובו פותחן בקבוקים שהיה בצורת בובה של גמד התחיל לקבל חיים ומאז לא יכולתי להסתכל על הפותחן הזה כי פחדתי.

  45. יכול להיות שקראת את השם הזה בספר מסוים, או ראית אותו בסרט מסוים, ואת פשוט לא זוכרת.
    במקרה שכך, מה שאת יכולה לעשות (ואני בטוח שאני לא מגלה לך את אמריקה) זה לכתוב את השם בגוגל. ואם את לא מוצאת, את יכולה לחפש את הוראציות שלו (בעברית ובאנגלית)…
    בכל מקרה, שם מעניין.

    • חשבתי על זה וגיגלתי את השם. שום דבר.זה היה הדבר הראשון שעשיתי בבוקר.
      לך תדע אולי זה סימן שיש גילגולים ושפעם היו לי חיים אחרים?

    • לי אין סבלנות לקחת אותו לגנים ציבוריים או לרכוב על אופניים. לכל אמא יש את נקודות אי הסבלנות שלה.

  46. אני מקווה שהכל ילך לך עם המפעיל, ושלא תיפלי איתו.
    וואו. כמה שזה קשה להיות הורה היום.

    בשבילי הנסיעה ברכבת עד לתל אביב זה שעתיים.
    זה כיף? כן. אחרי שעובר השלב הראשוני.
    אבל זה שאלו שעתיים במקום שעה אחת באוטובוס – זה לא כיף.

    • כן, הרכבת מירושלים לת"א זה חלם אמיתי.גם אני לא הייתי בוחרת ברכבת כאופציה המועדפת עלי אם אלו היו הנתונים.

      ולגבי המפעיל חפיף. מבחינתי העיקר שנן ייהנה. אנחנו נעשה את זה בגינה הציבורית אז צריך הרבה כדי שזה ישתבש.

      • ואוו את ממש ספיגונזאלס.
        ספרים טובים במיוחד אני בכוונה מאט את הקצב.
        לא רוצה שהספר יסתיים. פעם כל כך היה לי קשה להפרד מספר
        שפשוט התחלתי לקרוא אותו מחדש ברגע שסיימתי אותו.

  47. קטעים איתך..   גם לי יש קורס שהוא רענון מקצועי למשהו שכבר למדתי.  בת"א
    החל מראשון הקרוב..
    סבירות שגם אני אסע ברכבת, אם כי עדיין צריכה לברר איפה יורדת.

    נו.   (כמעט)  סופ"ש נעים.    

    • מסתבר שכמה תחנות רכבת בת"א קרובות להמון מקומות מרכזיים או לצירים מרכזיים של אוטובוס.

  48. איזה כייף זה למצוא חול בנעלים. אין טעם לנקות, כי ממילא כשחולצים את הנעליים החול ממלא את כל הבית. חדוות האביב והחוץ חודרת באחת פנימה. אחלה!

    • כמה ווישים של מטאטא והחול עובר.
      אני מכירה הורים ששואבים את הנעליים של ילדיהם ויכול להיות שזה יעיל יותר.

      • האמת היא שעכשיו כשאני צועדת בבקרים בדיונות אני צריכה לשאוב את הנעלים שלי…הילדים שלי כבר מזמן לא משחקים בחול…

  49. מזדהה איתך שההנאה מהאביב הופכת את האלרגיה לזניחה, כפי שכתבת
    גם אני קוטפת  חרציות ואצלי הארטל ירוק

  50. אני באביב נכנס לעמדות קרב מול האלרגיות הפוקדות אותי בעונה זו.
    אז אצלי צמיחה, פריחה והתחדשות מלווים בקצת ייסורים.

    • יצאה לך מטפורה יפה 🙂
      כן, האלרגיות יכולות להיות מאד קשות. אצלנו טוליו הוא הסובל העיקרי ואצלי זה יותר בקטנה.

    • ובכיסים! אצלנו הוא מגיע גם למקומות הזויים כמו האוזניים. הם ממש מתפלשים בחול אבל כנראה שזה טוב לבריאות הנפשית שלהם.
      כבר קרה לי שכיבסתי מכנסיים עם כיסים מלאים בחול והחול יצא לבן ונקי 🙂
      שבוע מצויין

  51. אני אוהב את הפריחה באביב. אבל אני לא אוהב את זה שכבר לא צריך מעילים.
    כי במעיל אני נוהג לשים כל כך הרבה דברים, שלא צריך תיק. ובאביב ובקיץ אני צריך ללכת עם תיק, וזה פחות כיף.
    אני גם לא אוהב את פסח. בזמן האחרון, חזרתי לא לאהוב חגים בכלל. אבל את פסח אני במיוחד לא אוהב (ולא אהבתי גם) בגלל כל אובססית הניקיונות שלו, ובגלל הקולינריה המוזרה שהוא מנפק לנו.
    אוף… רק שלא יגיע הפסח הזה… אין לי כח לראות את כל האנשים שאני לא רוצה לראות. זה בהחלט לא חג בשבילי    😦
    אניוואי, טבע אני מאד אוהב. אני תומך בללכת בטבע. בשבת האחרונה היינו ב-3 אתרי טבע שונים, והיה כיף מאד.

    • גם לי פסח קשה.  אולי זה קשור לרקע הדתי של שנינו.

      ולטייל בטבע זה מרחיב את הנפש ונותן המון אנרגיות טובות.

  52. אחרי הכל אני אוהבת את פסח… האביב הפריחה הניקיון והמצות עם שוקולד השחר….
    ואני תוהה תמיד אין יכול להיות שנשאר חול בגנים. היתה תקופה שהיינו מרוקנים את כל החול בגיגית במרפסת. כל יומיים בערך היה טכס הורקת הגיגית…

    • עד שוקולד השחר אני מסכימה איתך 😉
      אני תמיד שואלת את הבן שלי אם הפעם הוא השאיר קצת חול. לצערי כן, הוא השאיר….

  53. אין דבר יותר קבוע מהזמניות.
    "הכל זורם" אמר פעם הרקליטוס
    "לעולם איננו יכולים להכנס לאותו הנהר"
    הנהר כל הזמן זורם ומשתנה ולכן זה אף פעם לא אותו נהר.
    כמבוגרים, הקבוע נותן לנו תחושה של יציבות וביטחון.

    • גם לי "הכול זורם" עבר בראש.

      מצחיק שאני נתקלתי בציטוט לראשונה במוטו לספר "סיר הסירים" של אלונה פרנקל. 

      ובהחלט מירו. גם אני אוהבת אותו. פעם פחות, לאחרונה במיוחד. אגב קוראים לציור הדג המזמר.

  54. תתחדשי על העיצוב החדש, לרגע לא הייתי בטוחה שאני בבלוג הנכון…
    והלוואי שהיינו לומדים הרבה יותר מהילדים שלנו… נקודת המבט שלהם כמעט תמיד מעניינת יותר:-)

    • אני מאד משתדלת ללמוד מנקודת המבט הילדית של הבן שלי. יש בה הרבה קסם.
      אני כבר סקרנית לדעת איזו תמונה יבוא לי לשים מחר.

  55. תחגיגי עם הבלוג את החיים!!!

    כן נקודת המבט שלהם על העולם כל כך הרבה יותר פשוטה,
    ולנו לא נשאר אלה להסתכל והתלהב וללמוד מהם שיעור או שניים.

    יום נפלא!

    • ואיזה כיף זה לגלות מבוגרים שלא שכחו את יופיו של הרגע. גם את כזו 🙂

  56. כיום , לעומת פעם, אנשים מחליפים יותר מקומות עבודה
     אם פעם עבדו באותה העבודה כל ( או כמעט כל) החיים
     היום זה שונה
    לי זה מוזר ,
    וגם קצת מפחיד
    מין חוסר בטחון…

    תתחדשי לעיצוב, מתאים לעונה החדשה:)

    • זה מפחיד מאד אפילו. אני חייבת לציין שאנחנו (טוליו ואני)נוטים להיות מהנשארים כל עוד זה תלוי רק בנו.

  57. ג’וליאנה, אני מתפלא.
    דווקא תמיד חשבתי שלהפך.

    הילד יחשוב שהכל קבוע (כי הוא מכיר רק את מה שהוא מכיר, ועדיין לא נחשף כמו המבוגר לשינויים).
    חלק מההתבגרות, בעיניי, זו ההשלמה עם זה שהכל זמני, שיום אחד תעזוב את הבית שלך, וכו’.

    • אני חושבת שגם לילד יש צורך בוודאויות בחיים אבל הילד עובר מהר מוודאות אחת לאחרת. אם הורה מאחר לקחת אותו הוא מרגיש כאילו הוא לעולם לא יבוא וזו הוודאות החדשה שלו (כאן אני מביאה צד שלילי)  ומצד שני הוא גם מקבל שינויים ביתר קלות בהשוואה למבוגר. אולי כי מה שאצלנו נתפס כשינוי קטן וזניח אצלו זה שינוי גדול.

    • היי מותק!
      מדהים כמה לא שמתי לב שקורי עכביש יכולים להיות כל כך יפים.

    • נחשי מי ההשראה לכל הפרויקט הזה… (זותי מהפייסבוק)

      ותעזבי מציאת האושר הבניה שלו מהנה לו פחות מהאושר עצמו. אולי האושר מצוי בתהליך?

  58. לדעת ליהנות מהטבע זו מתת אל. יותר מדי אנשים שכחו מה זה אומר.
    ואהבתי את הרעיון של שילוב אמנות בבלוג, ועוד יותר מזה – המחברת.

    אני הכנתי לעצמי דף משימות היום – עמדתי בחצי. וגם זה משהו

    • כל משימה שבוצעה זו שמחה גדולה. תמיד יהיה מחר כדי לבצע את אלה שלא בוצעו.
      מה שמצא חן בעיני ברעיון היה התיעוד והיד על הדופק. אם את לא עושה מספיק דברים שטובים לך את יכולה לזהות את זה ולחשוב מה את יכולה להוסיף.

      לחיות ולהיות מאושר זו עבודה ויש צורך בסבלנות רבה אבל מתוגמלים על זה בגדול.

      אגב אצלך אני אוהבת את המנהג לנסות כל שבוע מתכון חדש מיוחד.

  59. איזה כיף לטייל בטבע!!!
    הוא יפה כל כך בעונה זו של השנה.
    אהבתי את רעיון מחברת האושר.

    ערב נהדר!

  60. עדיף בהחלט פשוט לשבת עם כוס קפה ולעיין בציורים ובספרים. טוב. גם מרק אפשר להכין. ארון בגדים – לסגור היטב, לשים שלט של קרינה רדיו אקטיבית, ואף אחד לא יראה מה שיש בתוכו…

    • המרק על האש
      וארון הבגדים הכאוטי שלי גורם לי ללבוש מספר מצומצם של בגדים בגלל חוסרהתמצאות אז הייתי אומרת שזה סימן שצריך לגשת לעבודה.

  61. יש לי במשרד פוסטר של Hundertwasser מתערוכה בזלצבורג – אוסטריה.
    מעבר להפשטה שהוא עושה לאוביקטים אני אוהב את השימוש שהוא עושה בצבעים.

    • תודה על התיקון. 🙂 הוא באמת מרתק. אני חשובת שמה שמשמעותי ביותר אצלו זה הצבעוניות הרבה של עבודותיו והקווים המעוגלים.

  62. על איזה סרט את מדברת?

    המחשבה בסוף, בקשר לתעבורה, הזכיר לי שראיתי אתמול כמה סרטים על מוות. אחד מהם הסרט היפאני שזכה באוסקר, פרידות. ואז חשבתי לעצמי שזה מדהים שאדם יכול למות ועדיין שמשהו שהוא עשה יתקיים. באיזשהו מקום הפעילות שלנו בעולם אולי קצת מנציחה אותנו.
    זה מצחיק כי בהתחלה גיבור הסיפור מתבלבל עם השם של החברה שהוא מתקבל לעבוד בה (שקשורה במה שצריך לעשות עם הגופה אחרי המוות), וחושב שזו חברת תעבורה.

    למה החלטת להחליף תמונה כל יום? מה זה נותן?
    אבל היי, אני שמח שאת עומדת בהחלטות שלך.
    אני בדיוק הפוך ממך, צריך להבטיח לי כל הזמן לנח איזו שעה.
    אני כל הזמן קם בבוקר ומנסה להספיק דברים, ולא נח לדקה.
    זה גם כן לא בריא.

    • הסרט הוא שלגיה הסיפור האמיתי.זה עם ג’וליה רוברטס (אותה דיבבה בכישרון ענת וקסמן)
      גם המוות האו סוג של תעבורה.

      ולגבי פרידות הזכרת לי שרציתי לראות אותו. מעניין מתי אזכה.

      והקטע של להחליף תמונה כל יום הוא סוג של שעשוע שמביא רייטינג לבלוג וגם גיוון לא מזיק. אני פשוט מרגישה שהחלק של האמנות קצת נזנח אצלי ואני רוצה לזחור לזה כי אמנות נותנת המון זמן לחיים וכל עוד אני מתלהבת אז אני תזזיתית משהו.

      אגב עם הרקע של הפוסטים אני לא משחקת כי למדתי שרקע לבן הוא הכי קריא וידידותי לעיניים.

    • ברגע שהחלטתי להתמקד באמנות זה הפך להיות קל יותר . אני זוכרת שהייתי שוברת המון את הראש איזו תמונה תשקף אותי הכי טוב ועכשיו אני מרגישה חופשיה מזה.

    • יש גם עץ עם פריחה לבנה יפהפייה שאין לי מושג מהו.ובמודיעין יש גם אלמוגן ובמאי יפרח הסיגלון.

      דובדבנים לצערי אין בסביבה.

    • כילדה אני זוכרת שקראו לזה אוניות. אני חותכת קצת אחרת. ראי תגובתי למטה.

    • הוא מזכיר לי את טוליו בתקופות אחרות.
      החלק הכי כיפי בזה שנן גדל הוא לחזור לישון כמו שצריך.

  63. דווקא נשמע שאת אימא ואשת בית מאד חרוצה.
    אני לא מבין למה הצגת את עצמך בפוסטים קודמים כאילו את עצלנית.
    את יודעת… זה רודף אותי. גם אני גדלתי בבית שהייתי יכול לעבוד בשבילו משמונה בבוקר עד שמונה בערב, ועדיין היו אומרים לי "אתה עצלן. אתה לא בסדר. תראה, יש לכלוך כזה על המראה". והיום אם לא הספקתי משהו אחד מרשימה של מאה דברים – אני עדיין אומר לעצמי, "איזה עצלן אתה. פארש. לא יכולת להספיק יותר?".
    אז אני לא יודע… יכול להיות שגם את גדלת באווירה כזו (ויכול להיות שלא). אם כן… זה אכן רודף אותך כל הזמן. אבל זו רק תחושה. תזכרי גם את זה   🙂

    • דווקא בביתי לא קראו לי עצלנית אבל יש בי גם צד עצל ונטייה לדחות דברים  ואני עובדת יפה בהתקפי מוזות אבל לא באופן שיטתי ושוטף.
      לשמחתי אף אחד בסביבתי לא מתייחס לתכונה הזאת בי. אני דוגמא לאימרה שאנחנו המבקרים המחמירים ביותר של עצמינו.

    • זה כיף כי זה עם הזמן משחרר גם אנשים שיותר קשה להם להשתחרר מהדימוי שלהם ולזרום בכיף ואתה מגלה אנשים מחדש בימים כאלה או מגלה אותם לראשונה.
      זה באמת מגבש.

      • יצא לי להשתתף בשני אירועים כאלו שכל אחד ארך כמה ימים.
        זה פשוט היה מדהים בעיני, זה כמו ליצור עולם שלם עם חוקים חדשים…(:
        באמת היה משהו אחר. אבל זה גם היה כמה ימים רצופים בסביבה מבודדת, אז אני מניח שזה קצת אחרת…

        במה את עובדת, יכולה לגלות?

      • קוראת כל היום ועושה ששש…
        (זה מה שלומדים ספרנים לעשות בתואר שני)

  64. אהבתי את המשפט הזה על השחרור שבלקחת אתנו רק את הזכרונות ואת המילים. זה גם הכי כדאי  –  כי הם לא הולכים לאיבוד אף פעם.

  65. טוב, אצלנו יש סיכוי שבת הזוג כן קנתה את חולצת האנגרי בירדס (ויש סיכוי שלא). אני לא זוכר פשוט…

    מה שכן, אני חושב שלקנות זה חלק מהחוויה. אפילו משהו קטן בעשרות שקלים בודדים. זה כמו שתגיד שהייתה לך חוויה לשבת מול בית מרחץ. אבל עד שלא נכנסת זו לא הייתה החוויה האמיתית.

    אה, כן… ואני חייב לצלם. אם אני לא מצלם – אני בהחלט לא מרגיש שזו חוויה בשבילי. כשאני מצלם, אני גם שם לב לדברים שלא שמנו לב אליהם לפני כן.

    • נהגתי לחשוב כמוך ודרך האילוץ המסויים שהיה לי (תחרות) גיליתי שאפשר גם אחרת.
      אבל לגבי הצילום זה נכון.

    • מודיעין היא עיר כיפית אבל אני מבינה את המתקשים לעזוב את ירושלים. הייתי שם.
      אם אתם עובדים בירושלים אני יכולה להבין גם את השיקול הזה הנסיעות זה קטע לא קל.

  66. נשמע כייף!
    לי יש צב בגינה ברמה"ש…(:
    הוא גר כאן עוד לפנינו…

    שכחת לציין של מי התמונה היומית… אני מזהה את הזרם אבל סקרן אם קלעתי לצייר הספציפי…(;

    ובנוגע לשיחה הקודמת, נראה לי שאני הולך לתואר שני בספרנות…(:

    • מגניב, צב גינה שבא עם הבית בילט אין 😉
      התמונה היא של קלוד מונה-שדה הפרגים. טבע יפה אם גם שונה מהסביבה שלי.
      ואתה מבין שצחקתי, נכון?
      לא ממליצה אם אתה רוצה אי פעם להתעשר. חוץ מהספרן של בנק ישראל אני לא מכירה ספרנים עשירים.

  67. אני גם אוהב לטייל בטבע.
    לא יודע ממי קיבלתי את זה.
    אני הפכתי את הצילום לחלק מההתבוננות שלי בשנים האחרונות (אבל רק בשנים האחרונות). וזה באמת גורם לי להבחין בדברים (כמו שכבר אמרתי), ולפעמים לחזור אליהם גם אחרי או לחזור אל התמונות…
    אני מצאתי את הצב הראשון שלי כשהייתי בכיתה א’ ועשינו טיול כיתתי ליער קדימה. הוא היה בגודל שקצת יותר קטן מכף יד. כשמצאתי אותו, בעצם התנתקתי מהקבוצה שטיילה (ואז מצאתי אותו). רק אחר כך מצאתי את הכיתה בחזרה (למרות שאבא שלי היה איתי כשאבדנו). אם כי, זה נחמד – לאבד משהו אחד ולמצוא משהו אחר. לא?

    יש אצלכם ממצאים ארכיאולוגיים? וואו. אולי נבוא לבקר   😉

    • אני אוהבת ללכת לאיבוד. זה בכלל נושא לפוסט. בחו"ל זה במיוחד מהנה אותי.
      ואתם מוזמנים לבוא לבקר אם כי ממה שאני יודעת לא מדובר בהרבה שרידים ארכיאולוגים. יש מערות קבורה ומין חווה. ומצד שני הגבעה ענקית ויש איזורים בה שאני לא מכירה.

  68. עזבנו את מודיעין לפני שנה, וזה המקום היחיד (בעצם גם הגן שעשועים שהיה ממש מתחת לבית:)) שאני באמת מתגעגעת אליו…

      • אם את ספרנית בספריה של מודיעין אז סביר שעיצבנתי אותך כמה וכמה פעמים בהגעה המשפחתית עם שני פעילי תנזים ובכיינית לספריה. הם אוהבים לקרוא אבל גם לרוץ ולצרוח… מעבר לזה סביר שאם היינו מכירות היית מזהה, הבלוג שלי מלא פרטים ואני תמיד מוצאת את עצמי חושבת שאם מישהו מקוראי היה מכיר הוא היה מיד מזהה.
        בכל מקרה מודיעין עדיין בליבי ויש לנו חברים ודירה שם. וגבעת תיתורה היא פינה חמה… אנחנו גרים היום באמצע טבע ירוק וכייפי, אבל עדיין הגבעה מעוררת געגועים:-)
        כל זה וגם… אין לי מושג איך שולחים מיילים. אין לי אאוטלוק אז הכתובת לא קופצת לי אוטומטית, אין לי מושג איך עושים את זה עדיין:-)

      • לצערי אני לא ספרנית בספריה של מודיעין. יש להן ספריה מתוקה להפליא . אני לקוחה נאמנה.
        ואם את חושבת ששני פעילי תנזים ובכיינית זה סימן הכר במודיעין אז אני יכולה להגיד לך שזה כמו להגיד על מישהו במאה שערים זה עם הכובע השחור.
        ותמיד אבל תמיד הילדים שלנו נראים בעינינו יותר מופרעים ממה שהם באמת.
        והאימייל שלי מופיע בתגובה. תרגישי חופשי.

      • ועכשיו הוספתי תגובה עם האימייל שלי
        <a target=_blank shulibn@gmail.comhref="mailto:shulibn@gmail.com">shulibn@gmail.com<br />כי ראיתי שזה לא פותר את עניין האאוטלוק.

    • תודה 🙂
      לגבי הפוטלאץ’ לא הכרתי את המונח אבל גיגלתי וזה מאד מסתדר. מסתבר שלכל תרבות יש את הפוטלאץ’ שלה.
      אני רק אגיד מזל שאנחנו לא יפנים כי אז היינו פושטים את הרגל.

  69. ואני בדיוק מארגנת את האוצר ללכת לקנוות מתנות לסבתות….
    הן אוהבות דברים פרקטיים…
    קופסאות פלסטיק טובות שנכנסות גם למדיח ולמקרו עושה פלאות של חיוכי אושר .

    בקר נהדר וקניות כפיות.

    • אין על דברים פרקטיים. אני מוצאת את עצמי מתלהבת מקופסות ואז בסוף נתקעת עם מלאי מוגזם.

  70. ג׳ולס, את גאון! באמת משחק המתנות הוא ״מי שממצמץ ראשון״ כל כך הרבה רגשות וסיכויים לרעידות אדמה יש בעסקי המתנות. מזלנו שאנחנו בחו״ל ואין פה את עניין המתנות לחגים (נותנת לעוזרת ולמורות בכריסמס ולא מצפה למתנות חוץ מלפני שנה כשהייתי מורה וקיבלתי מתנה קמצנית בצורה חסרת פרופורציה מההורים של הכיתה).

    • מתנות לעוזרת ולמורות זה עוד יותר עונש בשבילי בעיקר כי אני לא מכירה אותן מעבר לתפקידן ואין לי אפילו צל של מושג מה לקנות וכמה להשקיע.
      בקיצור אני מהעלובות האלה שמסתמכות על ועד הכיתה ולא מתנדבות לועד.
      מה קיבלת מההורים? מה מקובל שם לתת?

    • זה מוזר שאני זוכרת דווקא את התאריך שלה בעוד שעכשיו אני מגלה שלחברה אחרת שלי יש יום הולדת היום.
      חג שמח. אני מתפעמת מהתמונות שלך בבלוג.
      במיוחד הפרפרים.

      • חיפשתי משהו אחר ביוטיוב ואיכשהו הגעתי גם אליהם. דרך היוטיוב מגיעים למוסיקה נפלאה.

    • עכשיו אחרי הסדר אני מרגישה יותר רגועה כי הזמן לעצמי כלל כל מיני דברים שהייתי צריכה לעשות כמו לצבוע שיער.
      חג שמח!

      • אני מבינה מצויין.
        מדברת הרבה פחות טוב, מה גם שאני מערבבת איטלקית וספרדית,
        כשהייתי ברומא הבינו אותי, ואני אותם. זה העיקר….

        אגב בפסח בגטו שברומא יש עוגיות שקדים… נפלאות

  71. אני אוהבת את הסיומת הזאת (-לינו  ו-לינה) בכינויים איטלקיים (כנראה).  היה זמן שבו כיניתי את עצמי סורלינה (=אחות קטנה),  ולקטנה קראתי לא פעם פיקולינה (קטנה-קטנה).  אבל אם נן לא אוהב את מעמדו כקטן בבית,  זה עלול באמת לא למצוא חן בעיניו.  מעניין שבדרך כלל דווקא הגדולים מעדיפים כשמכנים אותם בכינויי חיבה מקטינים.

    • נן לא אוהב את הכינוי טופולינו. אגב פעם כינינו אותו רטולי שזה עכברון בקטלנית. בקיצור משתדלים שלא אבל לפעמים יוצא.
      ועלית על משהו. באמת הגדולים מעדיפים כינויי חיבה מקטינים. הקטנים רוצים לגדול והגדולים רוצים לקטון.

  72. מאכזב אותי במקצת שזו תמונה של דאלי.
    כי אני לא מוצא בה שום דבר יותר מדי סוריאליסטי, והייתי מצפה.
    אין בה גם שום דבר שלוקח רגע לחשוב כדי להבין את המשמעות.
    זו תמונה מאד לא אופיינית לדאלי, והיא גורמת לי לשאול את עצמי אם הייתה לו גם אמנות אחרת.
    בכל אופן, אולי זה לא מאכזב אותי אלא דווקא משמח אותי.
    אני שמח לגלות עוד צד באמנות של דאלי, שזה לא מה שהכרתי עד היום.

    אני שמח שליל הסדר היה לכם נחמד.
    אני כמעט לא קראתי כלום.
    לא נתנו לי – ואני מצידי לא לקחתי.
    לא צריך, את יודעת…    😉

    אני מאחל לנן שיתחדש על השם.

    טופולינו היא מסעדה מעולה    🙂

    • לגבי הקריאה בהגדה במקרה שלנו זה היה מבחינת קיצור תהליכים. זה עינוי להקשיב למישהו שמסתבך עם השפה והמבוכה שלו הולכת וגדלה כמו של כל היושבים.
      בחרתי בתמונה פחות מוכרת שלו. אגב אהבתי מאד את דאלי בנעוריי ותליתי בחדרי תמונה של בריאת העולם. אני זוכרת שהיא החרידה את כולם (כולל את השותפה שלי במעונות) אבל אני במין עקשנות דבקתי בה וכיום גיליתי שהיא באמת עושה משהו לא נעים.

    • איכשהו אני לא הכרתי את התמונה הזאת. אני חושבת שהבעיה עם דאלי שבזמנו היה חדשני ומעמים שהוא הפך קצת למין קלישאה ומשהו בסוריאליזם שלו הפך לקיטש. בכלל זו הבעיה עם הרבה אמנים אהובים עלי

  73. גם אני אוהבת לטייל בתל אביב וכמה חופשים בילינו עם הילדים שם בגלל השילוב המנצח של ים ועוד הרבה דברים נוספים.
    שמחתי לקרוא שהיה לכם כזה יום כיף.

    • תל אביב אכן מאד מהנה לטיול. אני שמחה שהצלחתי בטיול לאזן בין הכיף שלי לכיף של נן.

    • יש הצגות שאני מראש לא מתקרבת אליהן אבל הילד נחשף אליהן בצורה אחרת דרך הדיוידי שמקרינים להם בצהרון.
      מצד שני גם אנחנו נחשפים לג’אנק לא מעט השאלה היא היחס בין הג’אנק לחומר האיכותי.

      וההצגה הזאת הייתי קצת אמביוולנטית כלפיה. היא לא ג’אנק אבל היו בה אלמנטים שנראו לי כמו התיילדות יתר. אבל בכל זאת הילד אהב.

  74. את הפרויקט של מירי שחם אני מכיר ואפילו הגבתי אצלה.
    את "מלפפונים חמוצים עם שוקולדה" אני לא מכיר.
    בכל מקרה הרעיון יפה בעיניי.

  75. קראתי את הספר הזה בגיל  12אני חושבת וזה די עשה לי טראומה 🙂 אהבתי אותו אבל היו שם דברים כנראה ברוטלים מידי לבת 12

    • היי, נחמד לראות פה פנים חדשות.
      אני לא זוכרת מתי קראתי אותו לראשונה אבל סביר שזה היה גם כן סביב גיל 12.
      אני לא זוכרת את המפגש עם הספר כטראומטי. אולי כי הספר תיאר מציאות מאד רחוקה ממני ומצד שני סטפני נראתה לי קולית להפליא כך שיותר הייתי עסוקה בלרצות לדמות לה.
      מוזר כי בסך הכול יש בספר הרבה אומללות אבל בגיל הטיפש עשרה אתה רוצה להתרחק מההורים שלך כמה שיותר ודווקא המרחק שלה מההורים קסם לי.

  76. אין לי הרבה מה לומר, אלא רק שאנסה לזכור כהורה לא להיות מרוכז מדי בעצמי.

    בכל אופן, את יודעת… זה מאד מוזר. אבל כשקראתי את הפוסט המחשבה הכי חזקה שלי הייתה האם אני אהיה בן 40 כשהילד שלי יהיה בן 16. אני מניח שכבר לא…

    • גם אני לא. אני לא בטוחה מה  היה הגיל של ההורים שם אבל אני מניחה שזה היה באמצע שנות הארבעים.
      שוב, ספר שתורגם בשנת 84 ואז ילדו יותר מוקדם.

    • אני מקווה שגם בעתיד אצליח להגיב כך בצורה נקיה.
      ילדים עוד לא יודעים כמונו לווסת את הקריזה וזה יוצא במקומות לא צפויים.
      כנראה השהות האינטנסיבית שלנו יחד גם כן משפיעה.

    • לא כל הטיול. בהתחלה הוא נהנה אבל בחזרה הוא ירד מהפסים. אני שמחה שלא נתתי להתנהגות שלו להשפיע עלי ובאמת הצלחתי ליהנות בכל זאת.
      אחר כך בבית הוא שיחק עם עצמו ונרגע וחזר להיות נחמד.
      אגב זו פעם ראשונה שאני נוהגת כך ומופתעת מעצמי שזה מצליח.

      • אני בדיוק מנהל דיון בפייסבוק עם שתי אמהות שמחפשות איך לא לצעוק עלי הילדים שלהן…

        העצה שלי אליהן הייתה – תפסיקו לצעוק…

        מצחיק, אבל זה עובד כשמנסים…(:

        כל הכבוד לך, ככל שתתאמני על זה יותר זה יהיה יותר ויותר קל! (ובמאמר מוסגר, גם יותר אפקטיבי לטווח הארוך…).

      • ובמקביל אני מבינה שזה יכול לקרות חלק מהפעמים וחלק מהפעמים פחות להצליח אבל זו הייתה התנסות טובה.

    • בפירוש. אין כמו התחושה שאל הביטחון בעצמך והידיעה שלא תתני לשום דבר לקלקל לך. תמיד עדיף שלילד יהיו הורים רגועים.

    • וואו, החופש הזה מהנה מאד. איזון מושלם בין טיולים בטבע ומנוחה.
      ותודה, עובדים על זה 🙂
      מקווה שגם את מבלה.

    • אני מאחלת לעצמי להמשיך כך דווקא כי זה כל כך נדיר.
      🙂 ותודה על המילים החמות.

    • אבל זה הקטע, שלא הרגשתי קדושה מעונה ולא הייתי מעונה.
      אני חושבת שדווקא כשאת עומדת רגועה מול הילד את משיגה יותר.

  77. זה קשה לילד להבחין בלטאות.
    הן זזות מהר.
    אבל אני יכול להבין את התסכול של נן.
    זה באמת מאכזב לא לראות לטאה.

    מה שכן, הייתם הולכים להראות לו את הקברים במקום.
    אולי הוא היה שוכח מלטאות.

    חוץ מזה, אם אתם נכנסים לכנסייה – אז ממש מול הפתח יש את המבנה הישן של הכנסייה. ושם על הקיר הימני (מכיוון הכניסה) על הצד החיצוני מצאנו המון-המון לטאות. אולי איזה 10. אז אולי ככה הוא היה יכול לקלוט משהו.

    וחוץ מזה, היית יכולה להגיד לו גם שהטיול עוד לא נגמר, ושאם הוא יציק לך – יש לו פחות סיכוי לתפוס לטאה גם בהמשך.

    טוב… אבל זה כבר לאחר מעשה.
    מה שהיה – היה.
    אני מקווה שבטיול הבא נן יהיה מרוצה ולא יציק לך     🙂

    • מאד הבנתי את התסכול שלו כי באמת קשה להבחין בלטאות כי הן זזות מהר ומסוות את עצמן.
      אמרתי לו גם את מה שאמרת שאם לא יתרכז בתסכול ויתבונן יוכל לראות לטאות וגם דברים  מעניינים אחרים.
      אבל כשילד מתוסכל ההיגיון לא תמיד עובר אליו.
      כל הדרך ניסינו להראות לו דברים. אבל הוא היה באנטי.

      בדרך כלל הוא מטייל נפלא, מתלהב, שם לב לדברים, שואל ונהנה. אבל אתה יודע, לכל אחד יש את רגעי השפל שלו ולילדים יותר קשה לווסת בין התיסכול לרצון להמשיך ליהנות. אז בסדר, הבנתי אותו, אמרתי לו , אני המשכתי ליהנות והוא עבר את הדרך לצאת מהכעס שלו.

  78. כל פעם כשנכנסים לחובות – בעצם מוותרים על החופש.
    למשל, החובה לילדים – מוותרים על חופש מסוים.
    אבל כנראה שיש לך מוטיבציה/ערך נעלה יותר מהחופש באותן סיטואציות.

    • בכל בחירה שלא תבחר יש מחויבות.
      אם בחרת לגדל ילדים יש לך כמובן מחויבות להדריך אותם בעולם ובעיקר לאהוב אותם ולדאוג לצרכיהם.
      אם בחרת לחיות בזוגיות אתה מחוייב לבת הזוג שלך.
      אם בחרת במקצוע מסוים שמעניין אותך אתה מחוייב להתפתח בו ולהשקיע בו.
      אם בחרת להשקיע כסף בדבר אחד אתה מוותר על דבר אחר.

      לכן בחירה היא דבר קשה כי יש בה מחויבות וויתור.

  79. מאיפה הבאת את השאלות האלו? או שאת הגית אותן בעצמך?
    1. החופש להרגיש חופשי או כבול?
    2. הכל צפוי והרשות נתונה לפסיאודו חירות.
    3. בטח
    4. כן.  לעיתים עדיף לוותר 
    5. נתחתי את המצב ופעלתי על פיו 
    6. בחירה חופשית עלאק. אני דטרמיניסט.
    7. זה הכל שאלה של הסתכלות.
    8. השאלה מתי תתגשם ההבטחה אם בכלל.
    9. חזל"ש סוף סוף.

    • זה שאלון מטעם ישראבלוג.
      התשובות שלך מעניינות.
      אני מאמינה שיש לאנשים בחירה חופשית עד גבול מסוים. אף אחד לא יכול לשלוט באופן מוחלט בחייו אבל הוא יכול לבחור איך הוא מגיב למצבים.

    • שמתי לב שיש משהו מאד עונתי עם המודעות ליד שעון הנוכחות. יש תקופות בהן מתבשרים הרבה על לידות ויש תקופות שבהן יש כמה מודעות אבל.
      ואחרי שכתבתי את הפוסט נוספה גם מודעת אבל.

      המציאות.

    • בהחלט. לאחרונה אני נתקלת ביותר מדי אנשים שמקבלים את התזכורת הזאת בצמידות מפחידה.
      יש לי חברה שחמותה מתה בשבוע בו חברתי ילדה את הבכורה שלה.  ומישהי בעבודה שחיתנה בת ובמקביל אביה גסס והם היו במתח אם הוא יחזיק מעמד עד אחרי החתונה.
      הוא נפטר כמה ימים אח"כ.

      אני התבשרתי על היריוני שבועיים אחרי שסבתא רבתא שלי נפטרה.

  80. אם את אוהבת לספר סיפורים לאנשים בכלל אז את יכולה לעבור
    קורס למספרי סיפורים. אני מכיר מישהי שעברה כזה קורס
    וכיום היא מתפרנסת מזה.

    • נשמע מעניין. אני בינתיים מספרת סיפורים רק לנן אבל הרעיון נשמע יפה.
      יש לי קצת פחד קהל.

  81. זה כמו שלוקים במחלה ואז ערך הבריאות מקבל משמעות הרבה יותר נכספת.
    אנחנו חיים בעולם שיש לנו יחסית הרבה. סיפורי השואה מכניסים אותנו לפרופורציות.

    • אני אישית הייתי בסיטואציה שהראתה לי כמה החיים אקראיים  ושבריריים.
      (הייתי במקום שבו היה פיגוע חמש דקות אחרי שהלכתי. ואני זוכרת שהתלבטתי אם להשאר עוד קצת או ללכת)

  82. הללויה !!!
    המון מזל טוב לך יקרה שלי.
    שתזכי להגשים את כל חלומותייך וגם את אלו הנוגעים בשמיים.
                              מאיר

    • נכון שזה נשמע כמו גיל ממש גדול?
      אני זוכרת את עצמי חושבת לפני שאני אומרת את גילי כי אני לא בטוחה מהו. יכול להיות 37? אה, כן…

      • אני מרגישה הכי צעירה שהרגשתי מאז התיכון. זה כנראה בגלל שהתחלתי להחשיב את עצמי בקטגוריה אחרת, שבה אני צעירונת. זה כמו שהתחלתי לקנות בגדים בחנויות שבהן אני לא נחשבת דודה-קשישה-שתעתה-לפה-במקרה-ומיד-תבין-בעצמה-את-טעותה-ותלך-ולכן-אין-צורך-להציע-לה-שירות אלא צעירה, מגניבה ורזה.

      • אני מרגישה במובנים מסוימים קלילות שלא הייתה בי כשהייתי צעירה (בפקמטרים חברתיים).
        בסך הכול מרוצה  ולא חושבת על הגיל יותר מדי.

      • וואו, עכשיו קלטתי שבשיר לוסי גו’רדן בת 37. גדול!
        מתה על השיר הזה על אף הדכדוך הקל שעולה ממנו.

  83. לא לעשות כלום זה לפעמים הכי כייף בעולם.
    צריך את ההרגעות הזו.

    בעצם אני מדברת עם עצמי כשאני כותבת לך לא פעם אני מרגישה שאין לי לא כוח ולא חשק …
    ואז אני מרגישה שבזבזתי זמן יקר…
    אני מלמדת אותי, גם לנוח, גם בבית ביום פיג’מות כמו שאנחנו קוראים לזה כאן יש את הטוב והכיף שלו.

    ועוגה אנטי פסטי ועוף זה לעשות המון!!!!
    (ונשמח למתכון לעוגת תותים וגבינה…)

    שבת נהדרת!

    • אני זוכרת את השלב הזה. אני גם זוכרת שכולם אמרו לי ליהנות מהשלב הזה כי הוא חולף מהר ואכן כך.
      אז תיהנה גם אתה מכל הרכות התינוקית המתמסרת.אני מוצאת את עצמי לפעמים מתגעגעת לזה (ואז נזכרת בקשיים והגעגוע עובר לי מהר)

  84. אני לא בטוחה שאמג’ד מנסה להיות יהודי ישראלי, או פשוט מנסה לטשטש את ההבדלים בינו לבין ישראליות מדומיינת. הוא מנסה להפחית את משקל הרכיב הלאומי/אתני על חשבון רכיבים אחרים, כמו מעמד כלכלי או השכלה. לפני מספר ימים שמעתי את דני קרמן מרצה על הומור יהודי והוא אמר שניתוח מעמיק של מרכיבי ההומור היהודי מצביע על כך שההומור הפלשתינאי דומה יותר להומור היהודי מאשר להומור העברי. אני מניחה שהוא התכוון ליסוד הטרגי אותו ציינת באבחנה היפה שלך. הכל מורכב כל כך.

    • באמת חידדת את הנקודה שלי.ומצאת את המילים שחמקו ממני. תודה 🙂

      אני לא יודעת איך להגדיר את ההומור של סייד קשוע (שלפחות אצלי זה ההומור הפלסטיני-ערבי-ישראלי היחיד שאני מכירה )אבל זה באמת מזכיר את ההומור היהודי. יש בו עצבות נוגעת ללב והוא סוג של יכולת השרדותית במציאות הקשה.

  85. פיספסתי את הפרק של אתמול, כי ברגע שאני שוכבת במיטה מול טלוויזיה אני נרדמת
    אבל אראה אחר כך במחשב

  86. אוף. אני צריך לראות עוד הצגות של מולייר.
    ראיתי אחת (תעלולי סקפן) וכל כך נהניתי.
    חבל שלא ראיתי עוד.
    ויש כל כך הרבה הצגות שלו בתיאטרון שאני מנוי אליו.

    אגב, זה מעניין שגם ב"תעלולי סקפן" וגם ב"לילה השנים עשר" מאת שייקספיר הסיפור קשור בכך שיש התבלבלות בין תאום לתאומה. ראיתי בתקצירים שיש עוד מקרים כאלו. יכול להיות שפעם זה היה אופנתי כמו שהיום להכניס אלמנט של הומוסקסואליות לעלילה זה אופנתי. אולי זה בא אפילו מאותו מקום (רק שפעם היה אסור לדבר על הומוסקסואליות). נניח, גם לשייקספיר היה ב"סוחר מונציה" את הקטע שאישה מתחפשת לגבר כדי להיות שופטת. וב"לילה השנים עשר" היא מתחפשת לגבר כדי להיות משרתת. זה משהו שהוא כאילו קורץ לנושא.
    טוב… אבל חרגתי מהנושא שלך לגמרי.

    בכל אופן, הייתה איזושהי הצגה שבה היו המון טעויות והיא של מולייר ורציתי לראות, אבל לא ראיתי בסוף    🙂

    • המקור לדפוסים החוזרים שראית הוא הקומדיה דל ארטה.
      יש שם נושאים חזורים של התחפשות וקומדיה של טעויות ומשרתים שעוזרים לזוג הצעיר להתאחד.
      ובתיאטרון של שיקספיר  המקורי היו רק שחקנים גברים אז זה מוסיף להתחפשות לנשים ממד נוסף.

  87. פוסט מלבב !
    שמחות קטנות, פרטים קטנים של יום חלין  ( רחל שפירא)

    לי זה קורה בנסיעות ארוכות ברכבת …

    ובעניני אפייה בקרוב אצלי פוסט עם מתכון לעוגה קלה להכנה ביחד עם ילדים,אולי תאהבי 🙂

  88. הנטייה הזו שלך אומרת הרבה אבל יותר מכל היא אומרת שיש בך מידה לא מבוטלת של רגישות.
    גם אני מאוד אוהב מרציפן.
    נראה לי שלא מסובך מדי להכין לבד מרציפן.
    בשנות בצורת כששדות החיטה נדמה לי בסייצליה לא הניבו ייבול
    חיפשו חומרי גלם להכנת לחם חילופי ומצאו את עצי השקד.
    משקדים הכינו לחם. מרצי- פנה – דהיינו לחם שקדים.
    יצא לך לבקר פעם במפעל בכפר תבור?
    שווה ביקור.

    • סיפור יפה 🙂
      לא הייתי בכפר תבור במוזיאון למרות שעברנו ליד. תכננו ובסוף לא יצא.
      וכן, אני רגישה.

  89. גם אצלי זה ככה! ביום שני בבוקר הייתה לי שיחונת עם קופאית בסופר על זה שצריך לעשות לעובדים גם הפסקות נמנום ולא רק הפסקות אוכל וזה עשה לי את היום :). חוץ מזה איש הירקות בשכונה שלך הוא מאוד ידידותי תמיד.

    • אני בעד הפסקות נמנום.

      לפעמים זה מזכיר כפר קטן כשיש לך כבר את הקבועים שלך.
      ואכן הירקן ידידותי.

  90. הדברים הקטנים האלה שעושים טוב בלב  –  איזה כיף זה כשזה קורה. לפעמים נדמה לי שרק בשביל לזכור ולתעד אותם שווה לכתוב יומן.

    • אני רוצה לזכור כי הם כל כך קטנים שיכולים לחמוק ברגע מהזיכרון.

    • יכול להיות שזה מה שאתה מעדיף?
      אני שואלת כי יש אנשים שממש לא אוהבים שמדברים איתם אז הם משדרים חוסר נגישות מסוים.

      • לא.
        פעם שיקרתי את הפסיכולוגים ואנשי המקצוע, כי רציתי להיראות חזק ואמרתי להם שכך אני מעדיף.
        אבל היום אני מבין שזה סתם שקר (גם שקר עצמי). אני חושב שבאופן עקרוני לאדם יש משמעות בחייו רק על ידי האינטראקציות החברתיות. זו המשמעות האמיתית בחיינו.

      • יכול להיות שאתה מעדיף אינטראקציות חברתיות שאתה היוזם שלהן? או להשאיר אותן בתחום האנשים שאתה מכיר?
        לדעתי כל האפשרויות טובות וכל אדם יודע מה הכי נכון לו.

      • אני לא יוזם אינטראקציות חברתיות (כאשר מקרים של בנות זוג הם יוצאי דופן)    😉

  91. גם אני מאלה שתמיד פונים אליהם ושואלים שאלות.. 🙂
    בבקשה רשמי את המתכון של המרציפן – אני מתה על מרציפן, זה המתוק האהב עלי, אחרי שוקולד כמובן 

    • את באמת נשמעת לי כמו אדם שנעים לגשת אליו ולפטפט איתו.
      מהמתכון זוכרת  רק שקדים מולבנים ואבקת סוכר שמבשלים יחד. לא זוכרת מעבר לזה. מניחה שאפשר למצוא מתכונים באתרים.
      או כמו שהנכדה אמרה: "סוד משפחתי" אולי היא השמיטה פרטים.

  92. אני לא רוצה להרוס את השמחה
    אבל אני מכיר שאומרים על ילדים רק דברים טובים
    אבל בעיקר דברים טובים
    זה לא מעלה איזה נורה אדומה, שנניח ויש איזשהי בעיה פשוט מחליטים להתעלם ממנה, כי זה ממש נח, ואז באיזה שלב זה מתגלה? כמו קשב וריכוז וכו…

    • היא גם דיברה על החולשות שלו (הידועות)אני מסכימה שלדבר רק דברים טובים זה לא אמין.

    • היא גם הייתה מאד נעימה והתחושה הכללית הייתה שלא מדובר במבחן אלא בשיחה התעדכנות והבהרות.
      עצם זה שהיה חשוב לה לדעת איך הילד שלי מרגיש בכל מיני סיטואציות בגן כבר עשה את התחושה שאפשר לסמוך עליה.

    • זו הקלה ובעיקר התפעלתי מהגישה הכללית שלה  שהייתה מכוונת לילד ולא להורה. מאד מעריכה את זה.
      כל הורה מרגיש לפני פגישה עם המורה או הגננת קצת כמו לפני מבחן. וגם הילדים מרגישים כך.

  93. פעם אחת את כותבת שזה בית ספר, ופעם שזה גן – אז מה זה באמת?
    מוסד חינוכי משולב?

    ואני שמח שהלך לכם טוב   

    • תודה, בני 🙂 זו הייתה הקלה והייתי מתוחה מאד לפני הפגישה כמה שניסיתי להירגע.
      וזה חטיבה צעירה . מה שאומר שגן חובה נמצא בתוך מתחם בית הספר עם כיתה א’ ובמובנים רבים הוא חלק מבית הספר. הם משתתפים בחלק מהטקסים והפעילויות הרב גיליות וגם לובשים תלבושת אחידה (חולצת טריקו בכל צבע שיבחרו אבל עם סמל ביה"ס). בעיני זה קונספט מוצלח כי הוא מקל את המעבר לכיתה א’ . אנחנו גם מרוצים מבית הספר של נן.
      נן בגן חובה ובשנה הבאה יהיה בכיתה א’.

    • בכלל הדגשת הדברים הטובים בכל אדם עושה משהו. היא נותנת לאדן הרגשה של מסוגלות וערך עצמי וכל אלה נבנים בגיל צעיר.
      ולילד שלי יש בעיה של ערך עצמי.

  94. לדעת ליהנות מהדברים הקטנים – זו תורת החיים, בעיניי.
    בשבילי אלה דברים שקורים רק במקרה של יום חופש בבית. בסתם יום אני לא יכולה ליהנות מזה, לצערי.

  95. נראה לי אחלה רעיון, ואפילו לא קשה לביצוע.
    בגיל 12 ארגנתי קייטנה ל-8 ילדים בגיל דומה. היו איתי עוד 3 חברות בהתחלה, ונשארנו 2 בסוף. היה הכי כיף בעולם גם בלי להרוויח כסף.

    • אני מניחה שזה מבחן ליצירתיות שלי וליכולת להעסיק את הילדים.
      מצד שני מדובר רק בכמה ימים וזה חיסכון עצום בכסף.
      (קייטנות יכולות להגיע ל 2200 לשלושה שבועות)

  96. קייטנת אימהות?
    המממ. אף פעם לא הייתי בקייטנה. תמיד התנגדתי לרעיון הזה כילד.
    האמת היא שאני מתנגד לו גם עכשיו.
    אני חושב שעד שיש לך זכות כילד לחוות משהו שונה, להרגיש שגרה אחרת, אתה שוב בתוך איזושהי מסגרת שמבחינה היררכית היא אותו הדבר ואומרים לך… "עכשיו כולם להרים ידיים על הראש". מה זה? לא רוצה להרים ידיים על הראש. אני רוצה לפרק קן נמלים בחצר (אני יודע שזה מאד אכזרי, אבל זה מה שהייתי עושה כילד), או ללכת לאיזה מגרש גרוטאות. או סתם ללכת בטבע ולתפוס פרפרים.
    אוף. אני יודע… הייתי ילד מופרע, שהיה צריך את החודשיים האלו כדי לפרוק מעליו כל עול ברחבי הטבע והמקומות האחרים. לא כולם כאלו. אני יודע…

    • יש כל מיני סוגים של קייטנות. דווקא קייטנת אימהות מספקת סדר יום יותר חופשי וגמיש מאשר קייטנה ממוסדת.
      והיית ילד נורמלי לגמרי. ילדים אוהבים משחקי דמיון ולהתבונן בטבע ולחוות אותו(נן מאד בקטע של נמלים). ילדים צריכים מסגרת אבל עם גמישות מסוימת שתאפשר להם גם לחוות את הצרכים שלהם.

      • טוב, ג’וליאנה. השתכנעתי בקשר לקייטנת האימהות.
        אפשר להצטרף במסגרת השלמת פערים?
        זו תהייה הקייטנה הראשונה שאהיה בה בחיי.
        זה לא מרגש אותך?

        חחח.

      • מרגש ומלחיץ

        נראה לי בני שאתה יכול עדיין ללכת לשדה ולרדוף אחרי הפרפרים (עם המצלמה ) ולעקוב אחרי הנמלים 🙂 עדיין יש שדות

  97. אני אגלה לך שבסביבות יוני אני מתכוון לפרסם תוכנית של 3 שבועות לקייטנת בית (קייטנת אימהות זה מונח קצת מפלה).
    אם תרצי לחכות שבועיים שלושה, תוכלו להשתמש בה…(:

  98. זה רעיון נפלא.
    אני לא זקוקה לו כיאוריקי עדיין בגן פרטי והוא עד אמצע אוגוסט בגן, אבל בעיקרון נראה לי יופי של רעיון.
    נראה שגם לנן יהיה כייף, במיוחד כשאתם תהיו הבית המארח את הקייטנה.

    • בסוף כנראה שזה יידחה לאוגוסט. מכל מיני סיבות.
      אני ממש מקווהש זה יעבוד.

  99. מאד יפה. אהבתי את הסגנון הצבעוני עם הזוויות שהן קצת חדות כאלו, ועדיין אין אף חלל ריק. וגם את הנושא של התמונה, כמובן. זה נראה כמו כמה אימהות ביחד… הן לא שמעו על הרעיון "קייטנת אימהות"?
    חחח. סתם. אני אוהב לצחוק על הבוקר.

    • הצחקת אותי עם קייטנת האימהות. לתמונה קוראים "התאומים" ולשניה חשבתי שמדובר במראה. באמת סגנון מיוחד.

  100. זכורים לי ל"ג בעומרים שבהם אירחנו כיתה שלמה של בית ספר יסודי לשמחתה הענקית של הבכורה ול"ג בעומר עסוק במיוחד כשרצתי בין שלוש מדורות שונות.
    מבחינתי מיציתי, ברוך שפטרנו מהעסק המסריח והמפוחם הזה

    • יש יתרונות בגידול ילד אחד ובמדורה ראיתי את זה. היו כמה הורים שתוזזו ואמא אחת מסכנה הייתה צריכה להתמודד עם שני ילדים ותינוקת לבדה כי בעלה היה במילואים.
      (היא לקחה את זה מאד קליל להפתעתי)
      ולארח כיתה שלמה! אתם גיבורים!!!

  101. יווו, איזה פוסט חמוד! עשית לי חשק.
    אמנם הערב אני הולכת למדורה אבל רק של גדולים.
    תגידי..היו סבתות???
    יש מצב שיזמינו אותי למדורה של קטנים כשהנכדון שלי יגיע לגיל?
    (את האמת ורק את האמת!)

    בואי נלך לחפש את תפוחי האדמה שנזנחו שם בפנים..

    • היו סבא וסבתא מגניבים שהשתלבו מאד יפה בעשיה והיו חמודים וחייכניים.
      לדעתי עוד כמה שנים ישמחו מאד לארח אותך במדורה של הפיץ. נראה לי שתוכלי לתרום לשם הרבה מרוחך הטובה 🙂

  102. איזה פוסט כייפי!!!
    אז כשאנחנו היינו קטנים האוכל היחידי היה אותם תפודים.

    ואותה אמא מתוקתקת כנראה שיש אחת כזו תמיד – וזו אף פעם לא אני..

    בוקר נהדר!

  103. לגבי 8, יש לי תאוריה לגבי זה. היא רובוט חייזרי שנשלח ממאדים. זה לא הבאג היחיד שהם עשו בתכנון שלו. היא תמיד מנקה את האוטו בזמן ומתעוררת מאופרת. רק ככה אפשר לזהות אותן, ולצערי יש קהילה שלמה כזו שעושה לשלוחיות שכמותי שם רע…

    • אבל הרבה יותר כיף להיות שלוחית 🙂
      לפחות היא לא באה עם נעלי עקב (יש לה כנראה גם נעלי ספורט מתוקתקות לאירועי מדורה)
      חייזרית

  104. לא ידעתי שגם בתיכון היית במסגרת דתית. רק בנות… לא הייתי שורדת את זה

    יכול להיות שיש עוד בנות שיצאו בשאלה? אולי תעשו פגישת מחזור אלטרנטיבית

    • אין לי מושג לגבי בנות אחרות (מניחה שכן, סטטיסטית זה הגיוני) דווקא נשארתי בקשר עם שלוש בנות ששלושתן נשארו דתיות.
      ובתיכון עוד לא יצאתי בשאלה. מסגרת רק של בנות היא דבר מורכב ומצד שני אני זוכרת כמה הביך אותי באוניברסיטה להיות לראשונה מזה שנים במסגרת עם בנים.
      (דווקא ביסודי היינו במסגרת מעורבת)

  105. ל"ג בעומר הוא-הוא החג האהוב עליי. אפילו קצת יותר משבועות 🙂

    משמח לקרוא חוויות חיוביות, ולא רק את האזהרות של כולם כמה זה רע לאוזון.

  106. בדיוק רצה לפני כמה שבועות ברדיו הפרסומת של טריומף עם הבנות שמדברות על פגישת המחזור.
    הייתי תוך כדי נהיגה והתחלתי לדמיין איך אגיב אם תהיה כזו…
    רק על המחשבה התחלתי להתבאס.

    אבל אז חשבתי, כולם היו פעם במחזור של מישהו הרי… וסך הכל, יש כמה אנשים מעניינים בעולם. אז אולי גם את החבר’ה שלמדו איתי אוכל לראות אחרת…

    • זה נכון שיכול להיות שבגיל ההתבגרות אתה כל כך שקוע בגיל המגעיל שאתה יכול לפספס את "האנשים שלך".
      מה שכן יש לי חברה טובה מכיתה י’. אז היינו כל הזמן יחד וזה מאד הקל על הבדידות. נשארנו חברות מאד נוכחות אחת בחיי השניה גם באוניברסיטה אבל אחר כך די התרחקנו (אם כי אנחנו עדיין בקשר קלוש)

  107. פעם אחת הציעו לנו לעשות פגישת מחזור.
    אבל אחד מאיתנו לא רצה, והיות והיינו כל כך קצת… זה התבטל.

    אבל אני מאד מזדהה עם הרגשות שלך לגבי התיכון.
    תקופה גועלית, דיכאונית בטירוף.
    לא דיברתי עם אף אחד כמעט.
    היו שם ילדים כאלו מציקים, ומגעילים, ומה שזה לא יהיה.
    זו הייתה תקופה באמת קשה.
    באמת לא הייתי רוצה להיזכר בה שוב.

    • אני חושבת כמה דברים על זה:
      כנראה שזה לא מקרי שהרוב לא רוצה לבוא לפגישות מחזור. זו תקופה שרבים לא רוצים להזכר בה וגם לא רוצים להישפט בסגנון: מה עשית אח"כ עם חייך. כולם מתחילים לכאורה מאותה נקודה אבל מגיעים למקומות שונים מאד.

  108. תקופת התיכון אכן תקופה קשה…
    גם אנימאלה שלא ממש רוצה להזכר, ויחד עם זאת מידי פעם יש לי כל מיני פלשבקים משם..

    אני קוראת עכשיו את נערות למופת, אני עדיין באמצע, נראה מה יהיה…

    שיהיה שבוע נהדר!

    • ומה דעתך עד כה על הספר?

      ואגב יש לי גם כמה זכרונות טובים וחברות שנשארתי איתך בקשר (ורק אחת גילתה עניין בפגישת המחזור. אמרנו שתבוא בתור המרגלת שלנו)

  109. ללכת או לא ללכת זו באמת דילמה. כשאותי הזמינו לפגישת מחזור אני מזה שמחתי. חשבתי שזה יהיה נחמד לפגוש אנשים שלא ראינו כמעט 40 שנה. לראות מה עלה בגורלם. זה היה פשוט הלם. יש לי גם פוסט על זה.

    • הלם זאת המילה. את רואה פתאום אנשים מבוגרים וקולטת כמה זמן עבר ושגם את באותו מקום.

  110. תשמעי
    אני הרי לא מכיר את העולם הזה והמעט ידע שיש לי הוא בעצם מגיע מהרחוב
    והיה לי מוזר לקרוא את מה ששהרה בלאו מספרת
    מה שכן,פתאום נפלו כל מיני סטריאוטיפים שכחילוני לא יכולתי  להבין

    אני אגב הייתי הולך לפגישת המחזור,ככה להתגאות בהישגים שלך

    • אני מתארת לעצמי שהיו לך הרבה דברים שנראו כמעט אקזוטיים.
      מעניין אותי אם אשתך קראה ומה היא אמרה (הבנתי מאחד מהפוסטים שלך שהיא באה מבית דתי, אני צודקת?).
      ןלגבי השגים אניש למה עם חיי אבל הבחירות שלי לא בהכרח היו מתקבלות בחברה שבאתי ממנה. אמנם מספיק לי שאני מתקבלת ע"י משפחתי אבל עדיין זה לא נעים להיות בעמדה מצטדקת.מעייף.

      • לא,אישתי עוד לא הגיעה לקרוא את הספר אבל היא בדרך,ברגע שהיא תסיים את העכשווי
        היא באה מבית מסורתי+ ולמדה יסודי ותיכון בבתי ספר דתיים,מצחיק בכלל לא חשבתי עליה בקונוטציה הזאת כי היא  הפכה חילונית גמורה קצת אחרי גיל הצבא שאליו לא הלכה בגלל שאבא שלה לא הסכים! והיא עשתה שרות לאומי
        מצחיק שלאחיותיה אחריה הוא כבר התרצה  ו"הסכים" שהן ישרתו בצבא

      • הרבה פעמים הבכור סולל את הדרך לאחרים.
        מצחיק כי דווקא במשפחת המקור שלי ששייכת באופן מוחלט לזרם הכיפות הסרוגות לא הייתה התנגדות מיוחדת לצבא. בביה"ס לעומת זאת העבירו מסר חד משמעי נגד הצבא אני שירתתי שירות לאומי (אז עוד הייתי דתייה) כי פחדתי להיכנס למערכת גדולה כמו הצבא שלא ידעתי איך אשתלב בה.

  111. אני בתקופה מטורפת של קריאה
    ולצערי אני שומע פחות מידי מוזיקה

    גם היום יש אצלי פוסט על ספר שקראתי,מוזמנת וזה:-)

  112. בתור ילדה ומתבגרת ל"ג בעומר זכור לי כחג קצת טראומתי ומאז אני מאוד לא אוהבת אותו, גם לא את ריח העשן ואת האזורים השרופים אחר כך בחורשת הירח ובמקומות אחרים. 
    אבל הפוסט שלך גרם לחג הזה להישמע כיפי וחמוד, פתאום זה כבר לא נראה לי כל כך נורא ללכת למדורה עם הילדים, כשיהיו.

  113. לי תמיד לוקח המון זמן לקרוא ספר, ואת ההתחלה אני קורא כל כך לאט שאני לא מתקדם. אני חושב על כל מילה שקראתי 10 פעמים… אבל בואי נקרא לבעיה בשמה הלא יפה: חוסר ריכוז. בזמן תחילת הספר אני עדיין מרוכז בעצמי ולא בספר    😉

    • מאד נכון גם לגבי ואז יש נקודה מסוימת בה הקסם מתחיל לעבוד ואני מתמזגת עם הספר.
      אני חושבת שכשיש רצף קריאה קל יותר להגיע לנקודה מאשר כשקוראים במקטעים.

  114. אצלי הקריאה זה ענין של תקופות
     ובד"כ עלי להכנס לאוירה של הספר ואם הוא מרתק לא אעזוב אותו או אקרא בכל הזדמנות
    אני אוהבת מאוד לקרא, ומשום מה לאחרונה פחות מקדישה לזה .

    האזנה למוזיקה יכולה להיות אצלי ברקע כל הזמן אם היא שקטה, נוסטלגית שכזו…

    • לי קשה להאזין למוסיקת רקע ולהתמקד בספר. מין בעיה בחלוקת הקשב, אני מניחה.
      לאחרונה אני מרגישה פחות טוב כשאני קוראת בנסיעה ואני נאלצת לוותר על זה

    • 🙂 עדיין מפתיע אותי ומרגיז אותי שאנשים מופתעים כל כך שספרנית צריכה תואר שני. אחת האימהות שדיברתי איתה היא שכנה של ספרנית וכבר ממנה היא ידעה את זה והופתעה אז לפחות לא הייתי הראשונה שספגה את ההפתעה.

      אבל באמת שפיתחתי עור של פיל. אני מוצאת דרכים לענות לזה כמו: כן, יש לנו חמישה קורסים שמלמדים השתקת קוראים ועוד קורס שמלמד אותנו להתלבש מיושן.

      • מה איתך, ג’וליאנה, הקורס שמלמד איך להתלבש מיושן הוא הקורס הכי מעניין בכל התואר! אצלנו בספרייה, האימהות היו קוראות לדלפק ההשאלה  – הדלפק של המזכירוֹת. לדעת שיש תואר שני זה למתקדמים. קודם צריך לדעת שא-נשים שעובדים בספרייה הן לא פקידות/ מזכירות/ עקרות בית שעשו קורס של משרד העבודה (הכל טרו סטוריס…:-P).

      • יותר מעניין מהקורס לעשיית תסרוקת עגבניה? לא יכול להיות!
        ואני זוכרת שגם לי קראו פקידה פעם. כנראה שזה מעיד על ההשכלה וההתמצאות של מי שרואה כך את המקצוע ופחות עלינו.

  115. יכולה להבין את הקושי לקרוא. למרות היותי תולעת ספרים בעבר, מאוד מתקשה להתחבר לעלילות ובעיקר להתמיד.

  116. את לא חושבת שהדימוי הירוד מגיע גם מירידה ביחס של החברה שלנו לספרים בכלל?

    מעניין אותי לעשות שאלה שתשאל את האנשים עד כמה יש שוני בין מוכר בחנות ספרים לספרן. אולי אני אשאל שאלה כזו פעם את הקוראים שלי. נראה מה הם יענו    😉

    • יש שוני כי הצרכים של קונה בחנות ספרים שונים מאד מצרכים של משתמש ספרייה שזקוק גם להדרכה והתמצאות במקורות המידע שיש בספריה.
      אני מאמינה שיש חפיפה בין הקבוצות של בעלי הדעות הקודמות לגבי מקצוע הספרנות לבין אלה שלא מרבים לפגוש ספרנים ו/או להיות בספריות..
      דעות קדומות זה משהו שבדרך כלל מלווה בחוסר היכרות.

  117. הכל תלוי מי הספרנית, יש כאלה שבאמת עסוקות יותר בלהשטיק מאשר בלייעץ.
    ויש כאלה מקסימות שלוקחות ילד צעיר כמו אורי ובחבבות עליו את הספריה,
    שמענינות אותו שנותנות כבוד לשאלות ולסיפורי הפנטזיה ובעיקבותהם מציעות את הספר שבדיוק יתאים לילד.

    ערב נהדר ג’וליאנה יקרה!

    • אבל זה ככה בכל מקצוע, יש מורות טובות יותר ופחות, יש רופאים טובים יותר ופחות ולכל אחד יש גם ימים טובים יותר או פחות.

  118. גם לי קשה להתחיל.
    ואני חייבת מוזיקה ברקע כי אני קוראת בעיקר ברכבת וממש אי אפשר לקרוא שם. כל אחד חושב על עצמו. למי אכפת לעזאזל שהחברה הכי טובה של אשתך מתחתנת או שרבת עם חבר שלך?
    הלוואי הלוואי שהיה "קרון שקט". יש מצב שהייתי מוסיפה כמה שקלים כדי לשבת בו.

    • היי קיט קט, כיף שאת פה.
      גם אני הייתי משלמת עבור שקט. במונית שירות זה עוד יותר קלסטרופובי ואז אני באמת מאזינה יותר למוסיקה מאשר קוראת.

  119. אני חושבת שאני היחידה שהיה לה כיף בתיכון. האמת שגם חברי לכיתה נהנו מאוד. מגמת אומנות, אנשים נפלאים ויצירתיים, גירסאת המיכחול וכן הציור של תהילה. 

    פגישת מחזור נערכה בקיץ של לפני שנתיים והיה כיף גדול, אנחנו באמת אוהבים אחד את השני. ההפתעות היו: א הדומיננטי שהפך להיות "כבד" ומיושב, ד’ לא לסבית!, ג’ שהיתה מכורה לסמים קשים אחרי התיכון פתחה עסק משגשג (לא בתחום הסמים 🙂 ), ש’ החכם והחתיך חזר בתשובה והיום הוא כ-זה קיצוני, אללי.

    • גם בעינינו 🙂
      גיסתי אמרה שהבאתי לה זכרון ילדות משודרג כי לי יצא אפילו יותר טעים.

  120. גם אני לא חשבתי שלספרניות יש דימוי ירוד.

    נפלא שיש סיפוק בעבודה!

    שכנעי את טוליו ללכת לשעשועון, הבת שלי הלכה לתוכנית : "ליפול אל המליון" והפגינה ידע במשך זמן רב , עד שנפלה בשאלה ": מי היה ראש המוסד הראשון?" , שאף אחד לא ידע שם את התשובה. למתחרה מולה היה פשוט יותר מזל  !
    אבל זה שעשועון ויש לקחת את הענין לא ברצינות יתרה…

    • צריך מזל בשעשועונים כאלה. וגם אני לא יודעת מי היה ראש המוסד הראשון. יש גבול.
      כל הכבוד לבת שלך על האומץ.

  121. היי ג’ולי
    לונג טיים…

    יפה מצידך שאת מפנקת כך את בעלך לכבוד יום ההולדת שלו.
    אולי תשלחי לי פעם בדואר איזה שתי חתיכות מהפאי לימון 🙂
    אני מת על זה…
    נהדר שהלכת לים עם חברתך. חשוב לצאת מהמסגרת ולצבור קצת חמצן.
    אגב, קראתי לאחרונה על מחקר שעשו שמצא קשר בין שמות והפרעות קשב וריכוז. על פי אותו מחקר – מצאו קורלציה בין שם עם הברה אחת לבין הנטייה לפתח הפרעת קשב וריכוז ADHD כלומר עם היפראקטיביות.
    גילו שיש הרבה יותר ילדים ששמם הוא בעל הפרעה אחת שפיתחו הפרעת קשב וריכוז. 
    בכל מקרה אני מאוד אוהב את השם – לי.

    • האמת רק בקריאה שניה של התגובה שלך הבנתי את התיקון. אני לא הכי מקפידה ולפעמים גם לי יוצא-בעלי על אף סלידתי מהמלה. הרגל ישן כנראה.
      לא נשאר זכר מהפאי. למען האמת זו הפעם הראשונה שאני מכינה והייתי מאד לחוצה שזה יצא נכון. אנ בטוחה שבפעמים הבאות יצא טוב יותר.
      ואת מי אפנק אם לא אותו.

    • ולגבי לי אני ממש לא חושבת שהיא שייכת למופרעי הקשב והריכוז. אבל מעניין איך הגיעו לקורלציה הזאת בין שם קצר להפרעת קשב.

  122. זה לא בדיוק אין כסף. אין לך כסף לבזבז סתם על משהו שאת לא בטוחה שתהני ממנו או יביא תועלת. יש לך כסף לדברים שאת בטוחה שתהני מהם.

    • אבל לפעמים יוצא שאני מבזבזת במצטבר הרבה על הנאות רגעיות ופחות על דברים משמעותיים.

  123. דווקא העובדה שתצטרכי להשקיע (כסף) תיתן לך הרבה מוטיבציה להצלחה.
    בניגוד לאם לא היית צריכה לשלם בכלל או שלכסף לא הייתה משמעות עבורך…

    • גם אני בעד עסקאות ברטר 😉
      משתדלת שהכסף לא יהפוך אצלי לעניין מרכזי.

  124. חשבתי על אפשרות לחסוך כל חודש 100 שקל, ובסוף כל שנה יש סכום שאפשר "לבזבז" על משהו חשוב. אבל מחשבות לחוד ומעשים לחוד – אצלי. אולי לך יצליח יותר?

    • גם לי הייתה מחשבה לשים בצד סכומים. בינתיים לא הכי הולך לי עם זה אבל אני אמשיך לנסות.

  125. את יודעת, אצלנו (אצלי לפחות) זו בכלל לא העובדה שיש כסף או אין כסף.
    זה החינוך שקיבלתי (קיבלנו?) מהבית. תמיד ההרגשה היא שאין כסף. אפילו כשיש.
    כל דבר הכי קטן הוא טריגר בשבילי להתחיל לחיות חיים סגפניים וכו’.

    וחבל כי, "אדם דואג על דמיו, ואינו דואג על ימיו. ימיו אינם חוזרים, ודמיו אינם עוזרים"    😉

    • מאד אהבתי את הפתגם שהבאת.
      זה עצוב שגדלתם ככה. אנחנו גדלנו במסר שיש כסף לדברים החשובים באמת ואין כסף סתם לבזבוזים. אני משתדלת לגדל את נן לפי אותה דרך אבל לפעמים גם הוא מרגיש תחושה של מחסור. אולי כי בסביבה שלנו (ע"פ הרושם השטחי שלי) ילדים מקבלים הרבה דברים שהם רוצים ואנחנו פחות קונים לו דברים שנראים לנו לא שווים את הכסף שהם עולים.
      יש לו קופת חיסכון קטנה ואנחנו ממחזרים בקבוקים עם פיקדון ונותנים לו את הכסף משם. זה עוד לא ממש דמי כיס אבל זה משהו.ובכסף הזה הוא מקבל זכות בחירה מוחלטת מה לעשות איתו.

  126. באמת צריך להכיר, כדי לדעת.ואני מודה שאת דעתי על ספרניות גיבשתי בתיכון. כשהייתי חומקת מרוב שיעורי הספרות, נמצאת בספרייה, ומשוחחת עם הספרנית, או קוראת ספרים, שעליהם המליצה. ועל סמך ההיכרות הזו, גיבשתי דעה בהכללה על כל הספרניות…
    והחלטתי שהן אינטליגנטיות, מלאות ידע, וחביבות. רק עכשיו אני תופסת כמה שטחי מצידי.. אבל לא נתקלתי בעובדות שתשנינה את דעתי…
    תנוח דעתך…
    ובנושא חידונים בטלוויזיה, רק אם לאתתרגשו נוכח כל האומה…

    • אני תמיד נהנית לשמוע את אלה שהיה להם ניסיון טוב עם ספרנים.
      ולגבי חידונים סיכוי גבוה שהיינו מתרגשים.

  127. שלא ישכח, שגם אם הכסף שלו, יש להוריו מה לומר…
    ודבר אחר, הגבתי על מה שכתבת בנושא גאוות המקצוע…

    • אני מניחה שאם היה רוצה לקנות משהו שנוגד את הערכים שלנו היינו מגבילים אותו אבל בגדול אנחנו מאפשרים בעיקר כי אנחנו לא קונים לו את מה שנראה לנו יקר מדי בהשוואה לתועלת שעולה ממנו.
      ותודה גם על תגובתך השניה. הגבתי לה בנפרד.