גבולות

רגיל

בתקופה האחרונה אני מרגישה הרבה נקודות חיכוך עם נן. המון סיטואציות מובילות אותנו לכעסים ומריבות ובעיקר תחושה חזקה שאני לא עושה משהו בסדר.

יש לילד בעיית גבולות, כמה הרבה אומר המשפט הזה. אני לא שומעת אותו מהגננת אלא משפט מעודן יותר : "נן שוכח לפעמים את הכללים אבל אנחנו מתמודדים עם זה.|" אבל אני כבר מבצעת את ההמרה בלבי עם קול של סופר נני.

והאמת האמת? נמאס לי. נמאס לי מהבדיקה העצמית הזאת, נמאס לי לשים את הדאגות לילד במרכז החיים שלי", נמאס לי בכלל מהתפיסה הזאת שההתנהגות של הילד היא תוצאה של מעשים שלנו ושל דברים שאנחנו אומרים או לא אומרים ודברים שאנחנו נותנים או לא נותנים וגבולות שאנחנו שמים או לא שמים.

הוא בודק את הגבולות שלו כמו שעשה בגיל שנתיים וכמו שיעשה בגיל 32. האם אנחנו אמורים לסבול מזה שהוא בודק את הגבולות שלו? האם אנחנו הש"ג של הגבולות שלו שצריכים ללכת הביתה כל פעם שהוא לא מתנהג בצורה נורמטיבית?

ואולי אנחנו צריכים לתת לו ליפול על התחת (מטפורית) ואם הוא מתנהג בצורה לא נורמטיבית לתת לו לסבול מהתוצאות של המעשה הזה ולעזוב את העניין.

אבל זה מפחיד,אני חושבת שמאז "חייבים לדבר על קווין" הכה מדובר (ואני מתרחקת ממנו כמו מרימון יד שעומד להתפוצץ) עולה המחשבה: לא אהבתי את הילד מספיק אז הוא יהיה פסיכופת, לא שמתי לו גבולות מספיק אז הוא יהיה פסיכופת, לא הקדשתי לו מספיק זמן איכות אז הוא יהיה פסיכופת. נראה לי שהבנתם את הכוונה.

ואתם יודעים משהו. לא בא לי ללכת לחוג הורים. אני יודעת שזו המלצה שתצוץ בתגובות אבל אני לא מרגישה שזה יוסיף לי ידע על הידע שיש לי. רק יוסיף לי אשמה על שאני לא מיישמת את הידע שיש לי.

 

אני חייבת פה להצהיר שהילד שלי לא מואשם במעשים נלוזים באופן מיוחד, פה התעלם מהוראות הגננת, שם התחצף, הדברים הרגילים (הרגילים? מאיפה לי אם לילד יחד לדעת? אין לי יכולת אמיתית להשוות)

»

  1. אני מסכימה איתך שאת לא צריכה לשים את הילד במרכז. תנו לגדול בשקט. תאמיני לי הוא יגדל גם אם תקדישי את תשומת ליבך לדברים אחרים ולא תבדקי את עצמך כל הזמן

  2. אותי דווקא היה מפחיד יותר ילד שכל הזמן יהיה ילד טוב ויעשה תמיד מה שאומרים לו.
    טבעי לילד להיות שובב קצת, לחרוג מהגבולות, להיות מעצבן לפעמים, לתת לילד הרע בתוכו להתבטא פה ושם, זו לא סיבה להילחץ

  3. לא חייבים חוג הורים, אפשר סתם טיפול כדי לאוורר את כל הרגשות אשמה ולגלות שאת ממש בסדר 95% מהזמן, ובזמן שאת לא, זה ממש בסדר, להפך זה רק מעיד שאת אנושית כי לטעות. מבטיחה לך מהיכרותי הקצרה עם נן שפסיכופט הוא לא, והוא גם לא יהיה, וכך גם כל ה"קללות" האחרות. 

    המלצה חמה היא לראות את הסדרה ששמה תורגם לעברית "הורים במשרה מלאה" או באנגלית PARENTHOOD. סדרה מעולה על יחסים בתוך המשפחה הורים-ילדים-הורים. מומלץ בחום!!! לדעתי את יכולה להחשיב צפייה בתוכנית כ"שעה טיפולית". 
    יכולה לשלוח לך קישור לאתר באינטרנט בו אני צופה בסדרה ללא תרגום. 

    שבת שלום ללא רגשות אשם מכל סוג… 🙂

    • כמה טוליו "ישמח" לקבל משימות הורדה. דווקא בא לי.
      תשלחי לי קישור בכל מקרה
      ושבוע מצויין לך כי השבת לצערי הרב נגמרה.

  4. עד כמה שאני מתרשם, נן הוא ילד נורמטיבי בהתנהגותו.
    ילדים הרבה פעמים בודקים גבולות ותפקיד ההורים והמחנכים הוא לסמן 
    לו את הגבולות הברורים מבלי להגיע לחיכוך מופרז, אחרת הוא יעצים את ההתנגות הבלתי תקינה.

    • ילד נורמטיבי יכול להיות מאאד מעצבן.
      ולפעים נמאס להיות בצד המחנך והשם גבולות גם אם זה הכרחי.

  5. מצטערת ג’וליאנה, אני לא מסכימה איתך. נכון שקשה להיות הורה, נכון שילדים מעצבנים, נכון ההרגשה שלך, הכל נכון. אבל, את המבוגר האחראי וכהורה יש לך אחריות לחנך את הילד. אם לא ההורים אז מי? הילד יחנך את עצמו? ילד יעשה מה שנוח לו ומה שהוא רוצה וזה לא תמיד מה שטוב לו לעתיד.

    מה שכן, את לא לבד, יש לילד גם אבא ובהחלט אפשר לפעמים לקחת פסק זמן כאשר קשה לך ולתת לו להיות יותר פעיל.

    אני רק יכולה לספר לך מהניסיון שלי שאם לא שמים גבולות לילד בגיל צעיר אחר כך זה מאוחר וילד בלי גבולות גדל להיות מבוגר בלי גבולות. בסופו של דבר ללמד ילד שיש גבולות זה לטובתו, זאת לא סיסמה ריקה.

    • נראה לי שהבנת מהפוסט שלי שאני מעדיפה חינוך ללא גבולות. זה ממש ממש לא הכיוון שלי.
      אותי מעצבנת האמירה הכללית הזאת שצריך לשים לילד גבולות שממש לא נותנת כיוון. הרי תגובות טבעיות שלנו למעשים בעייתיים שהוא עושה גם הן סוג של גבול, הרי הילד מקבל גבולות מעצם היוטתו חי בעולם ללא גבולות.
      יש לי בעיה עם זה שמאשימים את ההורים בכל התנהגות לא נאותה של הילד. הילד לומד מהבית אבל גם מילדם אחרים שהוא נמצא איתם וגם מהתנהגות הגננת וכו’ וכו’. יש לנו אחריות אליו ואנחנו לא מתכחשים לה אבל אנחנו לא האחראיים היחידים למה שהוא.
      גם לילד בן חמש יש מידה מסויימת של אחריות ובחירה כיצד להתנהג. גם אם נחמיר איתו ונשים לו גבולות אנחנו לא איתו 7/24. הוא בהחלט יכול לבדוק את הגבולות שלו במקומות בהם אנחנו לא נמצאים.ולפעמים הלמידה הטובה ביותר מבחינתו היא בכך שהוא ישלם מחיר כלשהו כתוצאה מהתנהגות לא טובה.

  6. אני מאד מזדהה עם תחושות התסכול שלך ועם כל הפוסט בכלל.
    ואני יכולה לייאש אותך יותר ולומר שכשזה מגיע לבית ספר הבעיות מתעצמות.
    בעלי דוקא בגישה של "לתת לו להתמודד עם ההשלכות"
    אבל זה לא כל כך עוזר לדאגות וההרגשה הזו שתיארת כל כך מדוייק..
    ~אנחה~ מי ייתן ונמצא את הדרך הנכונה.

  7. אישה יקרה,
    אני דווקא בעד לזרום עם הילד, עם כל הגבולות גם להקפיד לחזק את הדברים שהוא טוב בהם, תמיד להתחיל שיחה במה את מאד מרוצה ממנו, ולאחר מכן לציין או לדבר על התנהגות ספציפית.
    אצלי זה עבד, גידלתי שני ילדים בהפרש של שנה, לא היה לי יותר מדי זמן להתעכב על כל פיפס, אבל באמת מכורך הנסיבות שיחררתי, זרמתי, לא עונשים, לא איומים שאנחנו מאד לא טובים בהם … כי הרי את רובם אנחנו לא מיישמים. ואפילו בגיל 5 הם יכולים לקבל מאיתנו חיזוקים שאנחנו מאמינים בהם וסומכים עליהם, וכן באותה נשימה גם לעלות את הדברים שקשה לך איתם, מנסיוני ילדים קולטים, ילדים מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
    עוד עצה קטנה… לא לרוץ לפסיכולוגים … לא לשים בעיה במקום שהיא לא קיימת. 
    ועם כל הכבוד לגננות ושאר הירקות… קחי בערבון מוגבל, אנחנו יודעות הכי טוב מי הילדים שלנו. וכן הבית הוא המבצר, אבל הילד הוא ילד, והוא קולט הרבה יותר דברים שלילים מילדים סביבו, מאיך שאולי הגננת מדברת לפעמים בחוסר כבוד, תני לך ולו את המקום הזה … וכן, אולי זו דרכו לדרוש יותר תשומת לב וזה בסדר. 
    הוא רק ילד… ומותר לו !!!

    • היי רוני טוב לראות אותך פה 🙂
      טוב, עקרונית אני מסכימה איתך שהרבה יותר טובה תקשורת זורמת עם הילד שמחזקת את הצדדים הטובים שלו וכן אני מסכימה שילד צריך להרגיש רצוי ואהוב.
      אבל מצד שני יש את הרגשות שלי כאמא, את התסכול שלי כשהוא לא מקשיב לי, את הצער שלי כשהוא מתנהג באלימות (זה גם קורה. לא הרבה, אבל קורה)   ובמקום כזה אני לא בדיוק יכולה להיות האמא המפרגנת שאני רוצה להיות.
      אני רוצה להיות מסוגלת לכך שכשאני מבקשת ממנו משהו הוא יקשיב ויתייחס.
      אני יודעת שכשאני במצב של כעס זה לא יביא את זה אבל כשאני כועסת אני כועסת.
      וכן, תאמיני לי שגם לי נמאס לשמוע את הדברים הרגילים על גבולות (שאני גם בעדם)

  8. אין לי ממש עצות, כי מה אני מבינה, אבל נשמע כמו משהו שקשה להתמודד איתו – אז יופי שאת כותבת על זה ומנסה בכל זאת למצוא את הדרך, וחיבוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s