אופנת החורף המחרפנת.

רגיל

זה התחיל בחורף שמתחיל לגלות נוכחות ובהבנה הכואבת שאין לי בארון סריג ממש מחמם ללבוש לעבודתי בירושלים הקפואה, כלומר יש לי סריגים בארון אבל הם: מרוטים מדי/מאוסים מדי/לא מעודכנים ביחס לגזרתי הנוכחית היותר עבה/אפורים מדי.

 

אפור תמיד נראה לי כמו צבע מאד שימושי שהולך עם צבעים עליזים כמו אדום אבל לאחרונה אני מוצאת את עצמי הולכת עם אותו סריג אפור ואותה שרשרת צבעונית וכשהבן שלי בן החמש אומר לי לגוון עם השרשרת כנראה שאני צריכה להקשיב.

 

הקניון הפך להיות מקום שאנחנו מבקרים בו הרבה יותר מדי בגלל שקופת החולים נמצאת ממש ליד הקניון וזה אומר שראיתי שיש הרבה מחירות סוף עונה אז החלטתי לבדוק את העניין.

 

1. טרנד לא כל כך חדש הוא סוודרים עם שרוול קצר שמחייבים ללבוש משהו מתחת. אני לא חסידה גדולה של מראה השכבות ומעדיפה ללבוש גופיה או חולצה ישנה ולא ייצוגית מתחת לסוודר .

 

2. שרוולי עטלף. במיוחד נפוצים בחנויות למידות גדולות אבל לא רק. הרבה נשים גדולות הן גם רחבות כתפיים ואף אחת לא רוצה להיראות כמו עטלף.מה גם שסריגי העטלף קצרצרים.חוסר פרופורציה ממש לא מחמיא.

 

3. העליוניות גם הן נפוצות מאד. לי יש כמה עליוניות שאני מרוצה מהן זה לא מה שחיפשתי.

 

4. לצערי גיליתי שאני צריכה לבחור בים צבע לגיזרה. כשהגזרה מחמיאה הצבע משעמם וכשהצבע יפה הגזרה מזעזעת ואם כבר הסריג עונה על צבע סביר וגזרה סבירה המחיר ממש לא סביר בעיני (מעל 200 ש"ח בסוף עונה)-הייתי מוציאה סכום יפה על סוודר שנראה ממש ממש טוב אבל לא על פשרה.

 

5. בסוף גיליתי דווקא בחנות שנשחשבת לצעירים סוודר חמוד ואדום עם טלאים בשרוולים. גם במקרה זה היו שתי פשרות: מחיר קצת יותר יקר מהממוצע וגזרה בינונית (אני נראית בו קצת שמנה אבל קשה לשנות עובדות וגם מדובר בסריג חם). וכן הייתה להן מידה L.

 

 

אה, ועוד דבר. אני בתור כוח קניה בינוני (אישה בת 36) לא מסוגלת לסבול חנויות שמנגנות מוסיקה בווליום של דיסקוטק. המוח שלי מפסיק לעבוד ובמקרה כזה אני יוצאת. ואגב אני לא חושבת שצעירים נהנים מזה במיוחד. תקנו אותי אם אני טועה.

 

 

אז אני מגלה פה גם את הגיל וגם את המידה. ליידי כבר לא אהיה בגלגול הזה.

 

 

»

  1. את צודקת פה בהכול, לגבי המוסיקה, הגזרות, המחירים. אני בת 18, ואני רזה, וגם אני מתקשה למצוא דברים נורמאלים. מה הקטע שכל הסוודרים עם שרוול עד האמצע? את מה זה מחמם? ואיך מכניסים את זה אחכ לתוך ז’אקט או מעיל לעזאזל?! ולמה כל הסוודרים שכן עם שרוול ארוך הם עם חולצת בטן? באמת? חולצת בטן בחורף?

    והמחירים. שאלוהים יעזור להם, אני לא מבינה למה מצפים מלקוחה לשרוף 1000 שקל על שני סריגים וג’ינס.

    • ברוכה הבאה לבלוג. אני שמחה שאני זוכה להסכמה גם מקוראת עם צרכים שונים משלי.
      אגב מחירים מרתיח שגם ברשתות בינלאומיות שיש בישראל  יותר זול לקנות בחו"ל מאשר בישראל ומדובר באותם פריטים בדיוק.

      וחוץ מזה הגיע הזמן שיבינו שמראה השכבות לא מתאים לכל אחת וכדאי לייצר גם פריטים שלא צריכים פריט משלים כדי ללבוש אותם.

  2. גם אני שונאת את הרעש הזה בחנויות ואני מספיק קשישה כדי להעיר להם, לחרדתם של הבנים שלי שמסרבים לקחת אותי לקניות.
    גיליתי שאני מעדיפה חנויות פרטיות קטנות עם מבחר מצומצם יותר אבל הולם אנשים שפויים ושקט מבורך.

    • גם אני מעדיפה חנויות פרטיות קטנות כי בדרך כלל אני מוצאת שם דברים יותר לטעמי והמוסיקה נשארת ברקע ולא משתלטת.

  3. דוגמאות וצבעים יכולים דווקא לשנות קצת את החזות הנתפסת.
    פסים לרוחב – מבליטים אנשים רחבים.
    שחור – מרזה וכו’
    תתחדשי.
    החלטתי לבדוק את טענתך לגבי – ארבעה בתים וגעגוע, והגעתי למסקנה
    שאת צודקת בגדול. כמה שנהנתי מנוילנד, מארבעה בבים וגעגוע נהנתי הרבה יותר. אגב, שמת לב לפסקאות שלמות שיש בהם חריזה?
    סופר נפלא הנבו הזה.
    אגב, חשבתי לקחת איתי לקוסטה ריקה את – משאלה אחת ימינה.
    מה דעתה של הספרנית בנדון?
    יש לך אולי הצעה אלטרנטיבית בשבילי?

    • נתחיל מאשכול נבו. משאלה אחת ימינה זה ספר מאד מהנה וישראלי ואני ממליצה עליו.  קראת את הפירמידה של צ’ונג לוי /יואב אבני? גם אותו אהבתי.
      ויהודית קציר נהדרת בפרט "למאטיס יש את השמש בבטן". ו "הנה אני מתחילה".כשטיילתי בדרום אמריקה לקחתי את החטוטרת של בן הקיסר /ירדן קציר (אח של) ומאד נהניתי ממנו כי הוא תיאר טיול תרמילאי בסין אחרי שאמו נפטרה.

      אני ממש שמחה שנהנית מאשכול נבו.

      ולגבי שחור מרזה וכו’ אני קוראת בבלוגי אופנה ושם ראיתי טענות שמדובר בתפיסה מוטעית. אם בגד מחמיא או לא תלוי בצורה ובבד שלו הרבה יותר מהצבע.
      ולגבי הדפסים זה מאד תלוי בעובי הפסים או במיקום שלהם. כשיש ריכוז של
      דוגמא או הדפס במקום שלא רוצים להליט זה יותר את חוסר הפרופורציה של הגוף.

      במילים אחרות תורה שלמה.

      • תודה ג’ולי על הטיפים 🙂
        רשמתי לפני את יואב אבני עם – החמישית של צ’ונג לוי
        את – "למטיס יש את השמש בבטן" קראתי במסע שלי לקובה ונהנתי מאוד. קיבלתי אותו כמתנה ליום ההולדת ממישהי שויומיים לאחר מכן נפרדו דרכנו.

  4. אני כ"כ מבינה..
    בשנתיים האחרונות אני שונאת ללכת לקניות.
    חסרים לי מכנסיים בדחיפות, אבל הכל כל כך מכוער בעייני..
    בכל מקום הסקיני ג’ינס המזעזע, והגיזרה הגבוהה, וגזרות לא מחמיאות.
    והמוזיקה מעצבנת והמוכרות מרגיזות.
    אני קונה רק לילדים, שם תמיד כיף

    • גם אני שונאת סקיני ג’ינס. ובכלל שונאת לקנות מכנסיים.
      רוב המכנסים הטובים שלי הם מבוטיקים כמו "הילה" או "אחותי" ולא מהרשתות הגדולות.
      ובאמת לקנות לילדים זה הרבה יותר פשוט וכיף.
      אגב ב H&M אני הרבה יותר מתלהבת מאופנת הילדים שלהם מאשר מהבגדים למבוגרים. איכשהו לא מצאתי את עצמי שם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s