שוברים את הדיאטה במסעדת TUK TUK

רגיל

הוזמנתי להתנסות ב "פמילי דיש" , של הסושי בר/מסעדה תאילנדית  TUK TUK ברחובות ולכתוב עליו בבלוג.

 

מן הפרסום: "הסושי בר TUK TUK, ברחובות משיק את תפריט החורף ומציע את ה"פמילי דיש", ארוחה משפחתית מפתה ומחממת לימים הקרים הכוללת מנות ראשונות, מנות עיקריות ותוספות ב-200 שקלים בלבד."

 

הסושי בר הוא למעשה מסעדה אסייתית  בסגנון מערבי, המקום מעוצב כבר מסעדה ומואר בהתאם. אין שם הרבה סממנים אוריינטליים פרט לפסל דרקון בכניסה. אהבתי את העיצוב פנים שלה ובעיקר את האקווריום הענק בכניסה. המקום בו הושבנו היה נוח ופינתי. אידאלי כאשר באים עם ילדים.

 

 המוסיקה הייתה קצת רועשת כשבאנו והקשתה עלינו לתקשר אבל כשביקשנו להחלישה נענינו בחיוב ואכן החלישו ובאו לבדוק שהכול בסדר.

 

כשכותבים ביקורת על מסעדה שהוזמנת אליה יש בעיה מסוימת של הטיה שהייתי רוצה להתייחס אליה. כשמקבלים יחס טוב כלקוחה את תוהה אם מדובר ביחס טוב שלקוח תמיד מקבל או ביחס טוב במיוחד בגלל הציפייה המובנת לקבל ביקורת טובה.

כך או כך קיבלנו יחס טוב ממלצרית מקסימה וחייכנית , מה שלא מובן מאליו כשבין הסועדים יש שני בני חמש מלאי אנרגיות וחובבי קטשופ. היא דאגה לאספקת מפיות סדירה ומלאה כל בקשה והייתה סובלנית גם לנוכח בני החמש המפזזים שהתקשו על עבודתה. אני מקווה שגם לקוחות רגילים נהנים מאותו השירות.

 

התפריט:

התפריט המודפס הראה מגוון אפשרויות בחירה  ה"פמילי דיש" כוללת 2 מנות ראשונות לבחירה, 3 מנות עיקריות ותוספת אחת ב 175 ₪ וכן קנקן מיץ עם תוספת תשלום. ניתנת האפשרות לשדרג את המנות העיקריות בתוספת תשלום בגובה 29 שקלים למנה (מדובר בשתי מנות של פירות ים ) ואף להזמין קינוח משפחתי ב-32 שקלים. כמו כן אחת מהמנות האפשריות לבחירה הייתה מנת ילדים (שניצלונים עם אורז ), בסופו של דבר גמרנו עם קצת יותר מדי קערות אורז על השולחן שכן חלק מהדיל כולל גם אורז וגם חלק מהמנות העיקריות כוללות אורז כתוספת, הייתה פה כפילות מיותרת.

 

כמה נקודות לטובה בתפריט:

התפריט נותן מגוון אפשרויות בחירה במנות העיקריות, המנות הפיקנטיות מסומנות בחינניות עם פלפל צ'ילי. כמו כן מסומנות מנות שמתאימות לרגישים לגלוטן וזו התחשבות יפה.לא בדקתי אגב לעומק את האפשרויות שהתפריט מציע לחוסכי הקלוריות ועכשיו אני קצת מצטערת על כך.

 

הזמנו מהתפריט: 2 מנות ראשונות: אגרול תאילנדי, שהיה שמנוני וסתמי ואילץ אותי לבקש בקשה מביכה-קטשופ עבור הילדים.הם אכן קיבלו והוא הפך אצלם למנה העיקרית.מזל שהם לא אלה שצריכים לכתוב את הביקורת.  סלט טופו שכלל רצועות טופו מטוגנות (אווריריות וטעימות עד כדי כך שהבן שלי קרא להן צ'יפס) וירקות  וכן קשיו  (ממש לא מתנגדת לקשיו, ההיפך)והיה מתובל טוב. גם כאן היה אפשר קצת להפחית בשמן אבל הכול חוסל.

 האגרול .

 

סלט הטופו המכונה "צ'יפס" בקרב העם

 

המנות העיקריות שהזמנו היו פתאי עם רצועות בקר ובוטנים, הפתאי היה טעים וקצת מלוח, חלקינו התלוננו על יחס לא הוגן בין בשר הבקר לאטריות (פחות מדי בקר), בשלב מסוים גילינו שהלימון שהונח לצד הפתאי  יכול לשדרג את המנה  פלאים. רעיון מעניין.

 

פתאי בקר  ושחקן החיזוק-הלימון

 

 

 

קוביות עוף בנענע פלפל חריף ואורז ושניצלונים עם..אורז.

 

קוביות העוף בנענע היו להיט.וגרמו לסכסוך זוגי על מה שנשאר בצלחת. כולנו הסכמנו שהיה מקום להוסיף עוד נענע וכי המנה לא חריפה (בניגוד למה שצוין בתפריט), המנה עברה את מבחן הילד. אני הרגשתי חריפות עדינה וזה דווקא התאים לי. האורז שהוגש ספג יפה את הרוטב. אגב הפלפל החריף שהונח בנון שלנטיות על המנה לא תרם לה. אולי סימן אותה כחריפה אך גם הלחיץ את החרדים מפיקנטיות יתר שסילקו אותו מיד.

קוביות עוף בנענע, הורסות שלום בית עם מטען חבלה חריף

 

השניצלונים חוסלו ללא תלונות מיוחדות ע"י דור ההמשך. היו עוד כמה בצלחת אך הם נחטפו ע"י הברברים.

 

לא משהו שלא ראיתם במקום אחר אבל עושה את העבודה

 

 

נקודה לציון: המנות היו ממש גדולות, וההוכחה לכך היא שהגענו בהרכב של ארבעה מבוגרים ושני ילדים רעבים והשארנו די הרבה (בעיקר אורז).

המעניין היה שקיבלנו בכל זאת מגוון סוגי אורז. היה אורז דביק ע"פ המסורת התאילנדית (האנין מבינינו טען שהוא היה קצת מימי, לא הסכמנו איתו), היה אורז מטוגן והיה אורז מופרד לגרגירים. לא יוצא לי הרבה להתנסות במקביל בכמה סוגי אורז בארוחה אחת.

לגבי השתייה, קיבלנו קנקן מיץ תפוזים שהיה תעשייתי (פריגת?) , הייתי מוותרת על התוספת הזאת. קיבלנו גם מים בבקבוקי יין יפים וזה היה נחמד.

 

ואז הגיעו הקינוחים. בהתחלה הוצע לנו קרם ברולה שהייתי מתחתנת איתו (הקינוח האהוב עלי, ועוד עם רוטב יין לבן ותאנים) אבל לאחר מכן התברר שהוא אזל , כנראה בצדק.

קיבלנו כדור גלידת קוקוס מצופה בפקאנים מסוכרים (כמעט כתבתי מסוכנים…לדיאטה). הכדור היה בגודל ראש של ילד והיה מעולה, רענן במידה ומתוק במידה)ובתוספת שערות חלווה.

 

כדור גלידת קוקוס, המצלמה פחות אוהבת אותו אבל החיך מאוהב.

 

 

כמו כן קיבלנו פונדנט שוקולד שהיה זב שוקולד ולכן הילדים התנפלו עליו והוא הוגש גם עם גלידת שוקולד

 

פונדנט וזוג ידיים חמדניות לפני הפירוק

 

 

ובננה מטוגנת שהוגשה עם גלידת וניל שבניגוד לציפיות הנמוכות הייתה נעימה לחיך ועדינה בטעמיה. לחלקינו היא הזכירה סופגניה ולחלקינו את הצ'ורוס של סן חינס במדריד שאפשר להגיד שהן האב טיפוס של  איך צ'ורוס צריכים להיות.

 

בננה מטוגנת , מנת חנוכה הורסת

 

לסיכום: צל"ש על השירות הנעים והמפנק.וכן על הקינוחים היצירתיים והטעימים.המנות הראשונות והעיקריות יכולות להשתפר אבל בסופו של דבר היו טעימות. זו מסעדה שהייתי חוזרת אליה אם הייתי מזדמנת למקום, בין היתר כדי לנסות את המנות המיוחדות והמסקרנות שראינו ולא ניסינו בדרכינו ליציאה .הדיל אכן משתלם (יכול להתאים גם ליותר משני מבוגרים ושני ילדים ומדובר במקרה שלנו  בקבוצת ניסוי עם יכולת קיבולת לא קטנה).  הייתי משנה את מוסיקת האווירה שנוגנה ברקע למשהו יותר רגוע במיוחד בשעות הערב המוקדמות,. מסעדה עם אוכל מורכב וטוב  צריכה לתת גם תחושה רגועה של נינוחות ומוסיקה קצבית מדי יכולה לפגוע בתחושה זו.

 

תודה על ההזמנה לבעלי מסעדת טוק טוק וכן למשרד הפרסום דיאל.

»

  1. אני שמח בשבילך שנהנית    🙂

    אני אף פעם לא מבין את הקטע שבו כל התפריט אסייאתי ואז בסוף הקינוחים הם רגילים כאלו… הרי אתה רוצה שגם בתחום הקינוחים יהיה משהו מיוחד. לא? או שאולי לאסייתים אין קינוחים. אם אין – הרי שהם מסכנים מאד. קינוחים זו אחת ההנאות הגדולות בחיים    🙂
    הדבר היחיד הנוסף שהיה פעם חוץ ממנות ראשונות ועיקריות היה בירה יפנית שהצלחתי למצוא באיזושהי מסעדה אסייתית בצפון (והזמנתי. שלא תגידי שפספסתי את ההזדמנות)…

    • אני חושבת שהתפיסה במקור של אוכל סיני הוא בלי קינוחים. אבל המתוק נמצא גם במנות העיקריות. חמוץ מתוק חריף. המסעדה בה אכלנו הייתה מסעדה שמשלבת מזרח ומערב וגם נותנת פרשנות משלה למושג הקינוח.
      לדעתי הקוקוס איכשהו יכול להשתלב עם תאילנד.
      וגם אני אוהבת קינוחים גדולה…

    • הפתעת אותי, את דווקא אדם שמגיע להרבה מקומות.
      נראה לי שזו רשת אבל אני לא בטוחה.
      ותודה 🙂

  2. לפי דעתי יש יסוד להניח כי קיים תת מודע משפחתי שם ספונים חוויות/טראומות משפחתיות.
    יגיע היום שבו נן יצטרך להכין עבודת שורשים בבית הספר ואז הוא בטח יחגוג.

    • בעניין התת מודע, אני חושבת שהפחדים עוברים דרך תשדורות סמויות מדור לדור וכך מתהווטה התת מודע המשפחתי-קולקטיבי.
      ואכן הספר יעזור מאד לעבודת השורשים.

  3. מזל טוב לסבא שלך.

    גם לי היה הרבה עניין בקשר לדורות הקודמים.
    הצלחתי לגלות עד לסבים והסבתות של ההורים שלי.
    מעבר לדור הזה, האינפורמציה הייתה מאד מבולבלת.

    ידעת שפעם ההורים היו מתים בזמן הלידה בגלות ואז דודות היו מגדלים ילדים?
    כל מיני סיפורים כאלו… זה לא מתאים לסטנדרט של היום שכל החיים מאד מסודרים, שהסיכוי שהורה ימות בלידה הוא אפסי, ושבכל מקרה אתה לא תלוי בחסדיו של דוד שלך במקרה כזה…

    • זה מעניין מה שאתה אומר על דודים שמגלדלים את האחיינים שלהם. יכול להיות שהייתה מערכת מאד ברורה בעניין זה. אני מתארת לעצמי שבעיירה יהודית קטנה היו מיד משדכים את האלמן כדי שיוכל לגדל את הילדים והשידוך הכי מתבקש היה "בתוך המשפחה".

      אני חושבת שרוב האנשים יכולים לקבל מידע במקרה הטוב עד הסבים של הסבים או עד הסבים של ההורים. התמזל מזלי וזכיתי להכיר לא רק מסיפורים  את סבתה של אימי שגם הייתה שותפה בגידולי כשהייתי ילדה קטנה. היא נפטרה כשהייתי בת 31.

  4. אנחנו חיים בתקופה שבה המשפחתיות באופן כללי הולכת ודועכת.
    זה לא משהו אישי שקורה אצל אדם כזה או אחר.
    מקומות העבודה לומדים עוד ועוד טריקים איך "לנצל את העובד עד תום", וזה לא לטובתנו מבחינה חברתית. גם מבחינת זה שהחיים שלך לא אמורים להיות כאלו שאתה עובד כל כך מושלם (כך שאתה בכלל לא יכול ליהנות מהחיים), וגם מהבחינה הזו שאם אתה עובד מושלם – אין מקום עבודה לעובדים אחרים.
    אבל כמובן, זה שתהייה עובד מושלם ותעבוד כל כך קשה כך שתעשה מה ששני עובדים צריכים לעשות – זה משתלם כלכלית למקומות העבודה. ולכן הם שואפים לזה. ומי שלא עומד בזה – מפוטר. כך שקורה שכולנו עבדים של מקומות העבודה באופן מסוים. זה מקדם את האנושות כחברה כללית שמספקת את הלקוחות, קפיטליזציה, צריכה אינסופית של מה שרק אפשר לייצר, אבל זה הופך אותנו לפחות ופחות חברה שהתא המשפחתי רלוונטי בה.

    המשך     >>

    • חבל. חנוכה זה חג יפה. אבל היי… יש עוד יום אחד להציל אותו   😉
      ואני מוצא את עצמי אומר את זה גם לעצמי    😦

      אגב, רציתי להגיד לך מילים אחרונות: שתדעי לך שאימא שלנו הייתה שומרת עלינו כאילו היינו בובות חרסינה. וזה היה חונקקקק… סבא שלי היה נוהג לומר על דברים מטרידים "השם יסילנו (יצילנו)". אז זה בערך היה ככה. ה’ יצילנו. אם היא הייתה מרגישה שקר לה – היא הייתה מאלצת את כל הילדים לשים סוודר, למשל. אפילו שכולנו מחינו שחם לנו… שום דבר לא עזר. אם היא הרגישה שהיא רעבה – כולם היו חייבים לאכול. אם היא הרגישה שמאוחר וצריך ללכת לישון – כולם היו חייבים ללכת לישון. וכן הלאה.

      סליחה על התגובה הארוכה, ביי דה וואי    🙂
      כנראה שכתבת פוסט שגרם לי "להוציא את זה" (קחי את זה כמחמאה).

      • קודם כל תודה על התגובה הארוכה והמושקעת. אני שמחה שנגעתי לך בנקודות בחייך.אני אוהבת תגובות ארוכות.
        הדפוס הורות של אמא שלך ממש מפחיד אותי. אני מאד משתדלת לראות את הילד שלי ואת הצרכים שלו לא דרך הצרכים שלי. נראה שלאמא שלך יש עניינים של צורך רב בשליטה וכנראה שזה מה שעשה אותה כזאת. היא נשמעת לי גם מאד מגוננת. לא תמיד זה טוב.
        אבל עכשיו אתה במקום אחר עצמאי ומודע.סקרנית מדא לדעת איזה מין אבא תהיה.
        לגבי עבודה דווקא אנחנו עבודים בעבודות מאד סבירות ולא מהסוג שאתה מתאר מבחינת הדרישות על שחבון חיי משפחה. חלק מהבעיה היא שאנחנו לא עובדים בעיר מגורינו והרבה זמן מתבזבז על נסיעות.
        אגב נן לא הרגיש מקופח והוא אפילו נהנה ללכת לצהרון. האשמה שלי לאו דווקא מבוססת על המצב בשטח.  התקופה הלחוצה נובעת מהצורך האובייקטיבי לקחת הרבה קורסים בזמן קצר כדי לצבור גמול השתלמות. יש שם מגבלה של זמן וקורסים שנלקחו לפני יותר מ4 שנים לא נחשבים. לכן הלחץ.

  5. אין דבר כזה פוסט דפוק
    כתבת את מה שהיה על ליבך וזו בדיוק המטרה.
    מבין בהחלט את יסורי המצפון שלך על כך שנן לא בילה את חופשת חנוכה
    מספיק ולא קיבל מספיק זמן איכות כיאה לחופשות חג.
    אולי היית צריכה לקחת יום אחד של חופש מתוך כל ימי חנוכה ובו היית מבלה איתו מבוקר עד ערב. 

    • בינינו מאיר, אני שונאת את הבילויים הסטנדרטים שכולם הולכים אליהם בחנוכה. ורוב האילוצים לא נובעים מהחופש אלא מהקורסים שאני לוקחת בערב. יש לי תקופת זמן קצרה בה אני צריכה להספיק לקחת כמה שיותר קורסים.

    • מנסים אבל לוקח זמן לעשות את הסוויץ’ ולהתרגל לאנרגיות הרבות שלו.
      ובכל זאת אין כמו שבת

  6. ראשית תודה על ההכרות עם הבלוג של אובי…
    גם אני מתלבטת בדיוק באותן סוגיות.
    אני גם לומדת, יום בשבוע בתל-אביב, ולצערי אני לא תמיד מרגישה טוב והמון דברים מתפספסים בדיוק כאן…. אז בכלל אני אכולת רגשי אשם.
    אני תמיד מנסה להזכיר לעצמי שאם אני שמחה מסופקת אורי מרגיש וחש בזה וזה עושה לו טוב.
    יום נהדר!

    • אני שמחה שיש לי גם מסגרת לימודית כלשהי וצריכה ללמוד להתמודד עם התחושה הזאת שיש פחות מיד זמן פנוי.

  7. יש בך את השילוב שבין הכמיהה להתפתח לבין החשש משינויים.
    זה קצת בעייתי.
    אפרופו קריאה מחפפת, אזי לאחרונה סיימתי לקרוא את יצירת המופת
    של אשכול נבו – נוילנד. ואני רוצה להגיד לך שכבר שנים לא שקלתי 
    לקרוא שוב את הספר לאחר שסיימתי לקרוא אותו. אני חושב שלקריאה חוזרת
    יש במקרים מסויימים איכות מיוחדת. 
                                        שנה טובה ג’ולי 

    • אני מסכימה איתך לגבי האיכות של קריאה חוזרת.. למרות שאהבתי יותר את ארבעה בתים וגעגוע דווקא בזכות המינוריות שלו אבל נוילנד היה מעניין וסוחף.

      אני עובדת על עצמי להפחית את רמת החשש משינויים כי לפעמים הם  ממש חיוניים.

  8. לי מספיק חשבון נפש והתחלות חדשות בראש השנה שלנו.
    אני לא צריכה עוד פעם לחשוב על כל מה שלא עשיתי ולא הצלחתי בשנה האחרונה. אבל, אם לך זה עושה טוב, אז בכיף.

    • מבחינתי זו הזדמנות לבדיקה חוזרת של החיים שלי. בראש השנה שלנו זה יותר מעמיק וכבד מאשר פה.

    • כנרהא שיש הרבה דברים מעניינים לעשות והם שואבים לנו את הזמן 🙂
      שנה מוצלחת גם לך!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s