דיוקן

רגיל

אתמול מצאתי את עצמי צופה בערוץ 1 (לא נלקחתי בשבי ואף אחד לא קשר אותי לכורסא).

והיו שם שתי תכניות נפלאות באמת.

דיוקן והקיבוץ .

 

דיוקן היא תכנית מקורית מאד בנוף. מדובר בשלושה ציירים ומנחה (אלדד זיו החמוד) שנשלחים לצייר דיוקן של דמות ידועה . במקרה זה השחקן מוחמד בכרי. התכנית מלווה אותם בתהליך הציור כשהציירים עומדים מול האמן. זו סיטואציה שיוצרת אינטראקציות מרתקות  בין הציירים למצוייר.

אלדד זיו שואל את הציירים בנפרד ואת האמן בנפרד שאלות מנחות.

 

מוחמד בכרי הוא אדם מעניין, לא קל לעיכול, יש בו צד יהיר וצד מתגונן.צד לוחמני וצד מפוייס. הפרשנות שהציירים נתנו לדמותו הייתה מרתקת וגם הפרשנות שהוא נתן לציורים לאחר שראה אותם.

 

התכנית מסתיימת בכל שמוחמד בכרי בוחר ציור אחד מתוך השלושה ולוקח אותו לביתו. לכאורה סוף סתמי אבל נראה שהבחירה אצלו הייתה מונחית על אילו צדדים בעצמו הוא רוצה לראות ואילו קשים לו.

 

מה שהקסים אותי בתכנית היה המינימליסטיות שלה שאיפשרה לשים לב לכל ניואנס בסיטואציה המיוחדת הזאת.

 

 

»

  1. בדיוק קראתי היום שבערוץ 1 קימצו השנה בהפקת תוכניות מקור. מעניין מה הם עשו עם הכסף שהצטבר. משרד ראש הממשלה החליט להפחית השנה 5% מאגרת רשות השידור וכך יווצר מצב שתקציב הערוץ הראשון יפחת בכמה מיליונים טובים. אין דבר. שיתייעלו קצת.

    • אני בטוחה שיש שם לא מעט אי סדרים וכספים שמתגלגלים לידיים הלא נכונות.
       זו דוגמא להפקת מקור מינימליסטית יחסית מבחינה תקציבית ובכל זאת מוצלחת, כך שאני מניחה שצריכים למצוא את האנשים הנכונים לעשייה.

  2. הי, גם אני ראיתי את התכנית הזאת! מאוד אהבתי אותה. ראיתי גם תוכנית שעשו עם שרית חדד. הרעיון שכל אמן מצייר את האורח מ"הזוית" שלו, מקסימה בעיני. זה בדיוק הרעיון של טיפול באומנות. אתה "מכניס" כאמן רגשות לציור, וכ"צופה" אתה מכניס את הרגשות שלך, ואולי גם לעיתים מצליח לראות את הרגשות של האמן שצייר. היה מרתק לראות איך מוחמד בכרי ראה בפרוטרט של האמן שלא רצה שהוא יקח את הציור שלו דמות של "ליצן". לדעתי זה מה שהאמן חשב עליו… 

    שבת שלום 🙂

    • אני דווקא ראיתי בתמונה ה"ליצנית" דברים אחרים. הוא נראה שם קצת כמו ילד מבוייש. זה היה מוזר קצת שהצייר שהכי הרבה הרגיש את האגרסיות של מוחמד בכרי מאד מיתן אותן כשצייר את הפנים שלו.

      אני חושבת שכל ציור או יצירת אומנות יוצרת מפגש של רגשות האמן עם רגשות הצופה. גם בבליותרפיה יש תהליך כזה של כתיבה מול כתיבה.

      שמחה שקפצת לביקור פה 🙂
      שבת שלום

  3. לא ראיתי,  אבל אני דווקא מחבבת את הערוץ הזה,  וגם אותי לא מכריחים 🙂
    יש בו פחות רעש וצלצולים,  ולא פעם התוכניות מאוד רציניות,  וזה גם לא נכון שהוא "שופר של הממשלה"   –   שמעתי שם גם לא מעט ביקורת.  רק הסטייל שונה  –  כנראה זה כמו שהיה פעם,  ולכן זה יותר לטעמי…
    ונראה לי שהגדרת את בכרי בצורה ממש מדויקת. גם אני מתרשמת ממנו כך:  קשה לעיכול,  בועט לכל הכיוונים,  אבל באיזה מקום גם מאוד זקוק לליטוף.

    • יש בערוץ 1 באמת טעם של פעם וזה נחמד לפעמים להיזכר בעידן החד ערוצי הצנוע יותר.
      לגבי שופר של הממשלה אני מתרחקת מתכניות פוליטיות כמו מאש אז אני ממש נטולת עמדה פה.

  4. שמחתי לקרוא שישנם עוד אנשים שצופים בערוץ 1 .במקרה לא ראיתי את ה’דיוקן’ הזה אך אני מאד אוהבת את הפירושים השונים שנותנים הציירים …
    יש בערוץ תכנית שאינני מחמיצה והיא : פרשת השבוע  עם דב אלבוים . עבורי הוא איש אשכולות משכמו והלאה , בלי רעש וצילצולים , בדיוק כמו הערוץ הישן והטוב .

    שבוע מבורך . 

    • שמעתי טובות על התכנית של דב אלבוים. אני לא כל כך מצליחה לצפות בה כי היא דורשת ממני ריכוז מסוים אבל אכן מדובר באדם אינטליגנט שאני מחזיקה ממנו.
      וטוב לראות פנים חדשות בבלוג.

  5. דיוקן זו תוכנית די ישנה, אם אני לא טועה. ראיתי כמה פרקים שלה מזמן מזמן.

    לראות ערוץ1 בימינו זה לאמיצים בלבד.

    ומעניין שכל כך התרשמת מבכרי, שלא כתבת אף מילה על הקיבוץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s