ידידי המתוק

רגיל

קשה לי לכתוב את הפוסט הזה כי התמכרות זה דבר שקשה להודות בו. אני מכורה לאוכל. בעיקר למתוק. אני גם אוהבת לבשל וגם אוהבת לאכול. אוכל מתוק, שומני ומחמם. כשאני מרגישה לבד-אני אוכלת. כשאני נמצאת בחברת אוהבי אוכל אחרים-אני גם כן אוכלת. כשאני רעבה אני הופכת לעצבנית מבפנים.

 

אין ספק שאתה ממלא את תפקידך נאמנה. אתה תמיד שם מרגש אותי ומשמח אותי ובעיקר ממלא את החללים הריקים בנשמה. אתה משמח אותי בריחות מפתים, אתה מחייך אלי מבלוגים רבים, אתה מפתה אותי. אבל אני צריכה הרבה ממך כדי להרגיש אותך. כל פעם עוד קצת. אני מוציאה עליך הרבה יותר מדי כסף כדי להרגיש אותך, אתה אחד מהחיבורים הזוגיים שלי שכן גם בן הזוג שלי אוהב אותך.

 

אני לא יכולה לסבול דיבורים שמגנים אותך. אתה אחת מהנאות החיים שלי אבל אתה גם חטא. אני לא יכולה לסבול את ההתחסדויות ואת הביקורת על הקשר הלא בריא שלי איתך.  

 

בסביבתי יש לך הרבה אוהבות אבל אהבה מסוייגת כזאת וביקורתית . סלטים משותפים זה כן אבל סוכר לבן ושומן זה איום אטומי, פצצה גרעינית! כבר שמעתי גם השמצות פרועות על ידידי הגלוטן שהופך לדבק במעיים.

 

אבל אתה יודע משהו, מתחיל להיות לי קשה החיבור איתך. אני לא מרגישה את הטעם שלך. הלעיסה הופכת למכנית והצורך הוא בעיקר להתמלא, להתגבר על שעמום, ריקנות ובדידות זו כבר לא חוויה חושנית ומהנה אלא סקס מכני נטול נשמה.

 

ויש לקשר שלנו מחיר. אני גדלה. האיברים הראשונים שגדלים אצלי הם לרוע המזל הבטן והתחת מה שהופך אותי לחשודת היריון תמידית

 

 

ויש אלטרנטיבות. אני רואה את נן כל כך אחר ביחסו אליך כשהוא רעב הוא אוכל וכשהוא שבע הוא מפסיק. הוא יכול להשאיר חלק מעוגת שוקולד שהוא אוהב מאד כי הגוף שלו אותת לו שהוא שבע.הוא מכבד אותך יותר ממני.

 

גם טוליו וגם אני החלטנו להפוך אותך לידיד קצת פחות טוב. אתה תהיה בסביבה, מטבע הדברים, כי אי אפשר להתנתק ממך לגמרי אבל אתה תתפוס פחות מקום. לא הכול יהיה סביבך.

 

 אני עדיין רואה את המשקל שלי כמספר  עובדתי ולא כאמצעי לנזוף בי על מערכת יחסים הדוקה מדי איתך.

 

 

לפעמים אני חושבת שהיה יותר יעיל לנהל מערכת יחסים אוהבת כזאת עם האקונומיקה והמטאטא או עם מכון הכושר.אבל אני לא אדם יעיל.

 

ועכשיו כולם לחזור אחרי: חסה זה טעים, גזר זה טעים, מלפפון זה טעים, עגבניה זה טעים וכרובית זה טעם!

 

 

 

 

מודעות פרסומת

»

  1. ושוקולד …יותר טעים…
    טוב, לא פייר, אני אוהבת מתוק אך לא מכורה…אז אשתוק
     ואוסיף שירקות/פירות זה עדיף.

    כתבת יפה 🙂

  2. אני לא אכלתי ירקות מאז גיל 3.
    אני מאד לא אוהב את הארומה והמרקם שלהם.
    וגם לרוב אני לא אוהב את הטעם.

    בכל אופן, אני תמיד קורא על הבעיות שלכם ואף פעם לא מרגיש הזדהות כי אני מרגיש שהנושא רחוק מאד ממני. אני מאד אוהב לאכול (בעיקר דברים חדשים), אבל אני לא מרגיש שאני אוכל יותר ממה שאני צריך מתישהו.

    תרגישי טוב   🙂

    • כידוע אתה ממש לא חייב לאמץ את הבעיות שלי או להזדהות איתן 😉
      וזה מצויין שאתה אוהב לאכול אבל יודע מתי לעצור.
      ולגבי הירקות זה מאד בריא אבל אני מכירה כמהש לא מסוגלים לגעת בהם. כדאי שתבדוק שלא חסרים לך ויטמינים (שניתן כמובן להשלים באופן מלאכותי)

  3. אני מאד מזדהה עם הפוסט הזה. תמיד שרע לי אני מוצאת נחמה באוכל.

    לגבי הירקות, יש לי משהו מצחיק לספר לך. זיס מנסה לעזור לי להרזות ולכן מכין לי סלט לקחת לעבודה. משום מה, כאשר אני גומרת את הסלט אני עוד יותר רעבה. סיפרתי את זה לבנות בחדר ואז פ’ אומרת: "בטח לא משביע, ידוע שסלט פותח את התיאבון!". זהו, אז גם סלט ירקות זה לא פתרון מושלם.

    • אצלי זה גם כשרע וגם כשטוב.
      והקטע של הסלט די נכון. גם טוענים שכמויות של ירקות מרחיבות את הקיבה.
      אבל עדיין אני אוכלת סלט כי זה בריא ולשם שינוי ירקות זה דבר שגם טעים לי למרות שהוא לא משמין 😉

    • 🙂
      מה שהכי מעיק עלי שזה הופך למלחמה פנימית עם האוכל. והרי אוכל יכול להיות דבר כל כ ך משמח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s