דכאון חורף

רגיל

יש תקופות שההרגשה שלי היא פשוט מחורבנת. לא כי קרה משהו דרמטי אלא כי כנראה משהו באיזון הפנימי שלי משתבש או משהו כזה. אין לי הסבר אמיתי וממשי למצב הזה.

 

אתמול הלכתי עם נן בשדה. לא ירד גשם אבל היה בוץ וספרנו סתווניות. שיפר לי את ההרגשה לשעה שעתיים אבל אחר כך מצאתי את עצמי צועקת על העוף.

כן כן, אני לא יכולה לסבול עוף טרי שנחתך בצורה כל כך גרועה  זה מעצבןןןן אותי. הבישול גם כן מעצבן אותי. מעצבן אותי להיות האחראית הבלעדית על הבישול הגם שאני לקחתי על עצמי את התפקיד. לא בא לי לבשל ולכן אני מבשלת אבל לא בזמן ואנחנו אוכלים ארוחות בשעות משונות. ולפעמים הבישול גורם לי הנאה עצומה.

 

בכלל בישול כביסה ושטיפת כלים אלה מלאכות הבית שאני הכי אמביוולנטית לגביהן. כשאני עושה אותן אני מרגישה שלווה אבל כשהן ממתינות לי שאעשה אותן הן עול גדול.

 

בכלל חלוקת התפקידים בינינו זה דבר שנבנה עם השנים. כרגע החלוקה היא שכל אחד מאיתנו עושה את מהש הוא מרגיש לנכון לעשות בזמן שלו. לכן הרבה דברים לא נעשים אבל מצד שני אין התחשבנויות . אין אני עשיתי X אז אתה תעשה Y.

 

ובמרפסת נוצר אגם קטן ומלוכלך. מערכת הניקוז לא ממש עובדת.פיחס.

 

גם הכתיבה שלי גרועה. אני מרגישה את זה ומאד לא מרוצה מעצמי. אני מרגישה שקשה לי לכתוב למרות שיש לי את הדחף. אני מרגישה תסכול מכך שאני לא מצליחה לצאת מגבולות האני ולכתוב משהו שייראה לי בעל ערך מוסף. אני מרגישה שאני לא באמת יודעת לספר סיפור.

 

והחורף הזה. הוא לא באמת רע. האוויר נקי וטוב והוא נותן לי לגיטימציה להתכרבל עם ספר טוב.  הפעם זה "הבנות" של לורי לנסנס שמספר את סיפורן של תאומות סיאמיות.

 

ואני מרגישה צורך עז להיות לבד וצורך מקביל להיות ביחד ואני נקרעת בין שני הצרכים האלה.

מודעות פרסומת

»

  1. אני לא בטוחה שצריך לצאת מגבולות האני ולכתוב משהו עם ערך מוסף. האני שלך מעניין, ומי שמתחבר, ומי שמזדהה, או לחילופין מי שממש לא מזדהה ומי שממש חושב ההיפך – לומדים, חווים, משתתפים בחוויה שלהם דרך שלך. זה ממש ממש מה שצריך וכדאי לכתוב לדעתי.

    וכדאי אולי שתשני קצת. וקצת שוקו חם יכול לעזור גם כן.

    • עקרונית את צודקת. כתיבה טובה האי כתיבה שיוצרת הדהוד אצל הקורא שמוצא את עצמו בחוויה שלך.

      אבל לפעמים אני משעממתת את עצמי ויש לי תחושה (אולי כוזבת) שפעם כתבתי יותר טוב.

  2. מזדהה מאוד עם חוסר הרצון לבשל, ובכל זאת חייבים כי כשיש שלושה בחורים רעבים בבית אין ברירה.
    צריך אוכל בשפע ובגדים נקיים ורמת ניקיון סבירה, מתחשק או לא
    התאומות ספר מרתק וחביב מאוד, קראתי לפני כמה חודשים ואהבתי.

    • אני תוהה איך המחברת הצליחה ליצור דמויות בבעלות עומק רגשי ומצב מיוחד כל כך.

      בסוף אחרי הקיטור היו לי דווקא הספקים מטורפים בסופ"ש ואפילו הספקתי להחליף סוף סוף לארון חורף.

      (ושמתי לב שכשאני עובדת אז גם טוליו עושה יותר וזה מצא חן בעיני)
      שבוע טוב

  3. השורה האחרונה כל כך מוכרת,
    אבל אז מגיע החיוך והחיבוק של הילד שלך וממיס אותך
     ואת שוב רוצה את הביחד…

    (עם הגיל למדתי להנות מהבישול, מה שמבאס זה הצורך לנקות כל הזמן את הבית…)

  4. אומרים שמשהו בתאורה החלקית של החורף משפיע לפעמים לרעה על מצב הרוח של אנשים.  אבל בשבוע הבא אני חושבת שיש סיכוי שהשמש תצא ממחבואה ותרגישי טוב יותר.

    איך שלא יהיה  –  נראה לי שאת דווקא כן יודעת לספר את סיפור חייך ואת הסיפור של נולי,  שיוצא לעתים קרובות מתוק ומלא חוכמת חיים וכיף לקרוא אותו.

    • ברור לי שחלק מהתחושה זה הורמונים ומחסור בשמש.זה מוזר שלמרות הידיעה הקושי נשאר אותו קושי.
      ותודה על הפירגון. 🙂

    • נולדת בדצמבר ובבלגיה כך שזה באמת מפתיע אותי. אולי לכן המשיכה לאילת 😉
      ולגבי הכתיבה זה קטע סובייקטיבי. אני כותבת הרבה על החוויות הקטנות בחיים אבל לפעמים מרגישה יותר מדי במקום הקטן הזה.
      שבוע טוב

  5. היי ג’ולי,
    תארי לעצמך שאת היית חיה באיסלנד או בפינלנד למשל?
    אז נכון שהורמונים מסויימים מופרשים על פי אור וחושך אבל 
    זה עדיין לא אומר שענני קדרות ורוחות קרות מובילים לדכאון.
    אם את אוהבת לספר סיפור ורק מחפשת את הדרך לעשות את
    זה בצורה טובה אז אני יכול להמליץ לך לעבור קורס לכתיבה יוצרת.
    יש כזה בבית אריאלה בת"א אבל אני בטוח שיש גם בעוד הרבה מקומות.
    התעודדי יקירתי 🙂

    • כשאגמור עם הקורסים לגמול השתלמות קורס כתיבה יוצרת בהחלט בתכנון.
      אם הייתי חיה באיסלנד או בפינלנד הייתי מהגרת לארץ חמה יותר (ספרד?) או לחילופין נכנסת לאחוז המתאבדים הגבוה…
      סתם סתם… לא להיבהל.
      שמעתי אגב שיש גם שיטות טיפול באור לדכאון חורף.

  6. את כותבת מצוין ג’ולס, דיברת מגרוני!
    ביום שישי הסתובבתי בבית מיואשת, מכל פינה חיכו לי ערימות של דברים לטפל בהם ובמקום לעשות משהו הצלחתי רק לבכות מתסכול..
    קורה, עובר.

  7. איזה קטע.
    בדיוק גם אני כתבתי על כמה אני מתקשה עם עבודות הבית (או יותר נכון, כמה התקשיתי).

    בכל מקרה, אני מאחל לך שההרגשה שלך תשתפר.
    אני חושב על זה לפעמים… ההרגשה שלנו "מחורבנת", כפי שאת מכנה את זה, כל כך הרבה פעמים… זה בסוף גורם לאנשים שמסביבנו לזכור אותנו ככאלו מרחוק. ואני לא הייתי רוצה שיזכרו אותי ככזה. זה נכון שזה בלתי נשלט, אבל הייתי רוצה לשדר למי שחי בסביבתי דברים שונים. שאני אדם יותר שמח… שככה ייזכרו אותי. לא?   😉

    • בני, הזדהיתי עם כל מילהש כתבת. ואני מאד משתדלת שיזכרו אותי כאדם שמח.חבל שאני יותר מתאמצת להיות נחמדה כשאני לא בסביבה המשפחתית שלי.
      אבל אני מקווה שבכל זאת הרגעים הטובים גוברים על הרגעים הרעים.

      אני יכולה להגיד לך שכילדה אמא שלי הייתה מאד לחוצה  מסיבות אובייקטיביות ובכל זאת רוב הזכרונות שלי מילדותי איתה הם זכרונות טובים. ולמרות הטעויות שהיא עשתה במהלך השנים (ומי לא עושה טעויות) אני חושבת אותה לאמא טובה ושמחה עליה. כנראה שהטוב גובר על הרע.

  8. גם אצלנו החלוקה במשימות הבית היא כזו, וזה מאוד לא יעיל, כי המון דברים נשארים מוזנחים במשך זמן רב. עד שאין ברירה, או עד שיש מבקרים שחשוב לנו מה הם יחשבו על הבית שלנו

  9. יעיל זה לא אבל רגוע זה כן.
    ברצינות, יש נושאים הרבה יותר טובים לרבים עליהם מאשר סדר וניקיון…

  10. ואגב מבקרים פחות שמים לב לבלגן שלך. הם שמים לב לבלגן שלהם וחושבים מה את תגידי על זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s