ארכיון חודשי: אוקטובר 2011

רגיל

תקופת ביניים מוזרה שכזאת . הצורך להעלות הילוך נלחם בצורך להוריד הילוך. בחמש וחצי יש כבר תחושה של שעה ממש מאוחרת וזה עצוב להיפרד כל כך מוקדם מהיום.

 

ואני רוצה יותר. יותר זמן בו אני מרגישה את הפעלתנות הזאת, יותר זמן של להיות באמת ביחד ולדבר ולצחוק יחד, יותר זמן של אינטראקציות חברתיות.

 

ואני יודעת שאני גם צריכה לתת זמן כדי שכל זה יקרה. אני צריכה להבין שאי אפשר שהכול יקרה מיד.

 

אני מתעוררת בבוקר ואיך שאני פוקחת את העיניים אני מפנטזת על כוס הקפה שאשתה כשאגיע לירושלים. אני מתעוררת עם עיניים דביקות לגמרי  בגלל שבלילה הקודם לא ישנתי.

 

אתם מכירים את ההרגשה של מה זה לא לישון לילה שלם? אני עשיתי את זה בתקופת הלימודים אבל בלילה הקודם אימא שלי הגיעה כדי לשמור על נן ואני הלכתי לקורס אבל כשחזרתי היא התעוררה והתחלנו לדבר על המון נושאים שמעסיקים אותנו. על דמויות מעברה של המשפחה שלנו והיה מעניין ומשמח והגוף שלי ושלה פשוט לא רצה לישון. אני גם שתיתי קפה כדי להישאר ערה בקורס.

ואז גילינו שהשעה היא 4 בבוקר ואני אמרתי שאין מצב שאני הולכת לישון עכשיו כי אז לא אוכל להתעורר ולהעיר את נן לגן אז פשוט נשארנו ערות וראינו את השמים משנים צבעים והכנתי את כל מה שצריך לצורך התארגנות והערתי את נן. בבוקר כבר הייתי בהיי כאילו עישנתי ג'וינט עסיסי במיוחד. התחלתי להתבדח עם נן והוא שבהתחלה לא הבין מה נפל עליו על הבוקר זרם איתי.

 

יש לזה מחיר. הסתובבתי בעבודה עם עיניים דומעות וחצי עצומות וכשהגעתי הביתה לטוליו שחזר ולנן הייתי איתם ממש קצת וזחלתי למיטה.

 

היום התעוררתי אחרת.

 

 

הימים שעוברים עלי

רגיל

טוליו בקנדה וזה אומר הפרש של 6 שעות בין הזמן שלו לזמן שלי. מזל שהוא מהמשכימים לקום ואני מהמאחרים לישון כך שיש חפיפה מסוימת.

נן מעסיק את עצמו נפלא

לנן ולי היו המון רגעים יפים יחד. הוא בתקופה שהוא לא מפסיק לשאול שאלות וה מאלץ אותי לחשוב על דברים ולשים לב לדיסוננסים בחיים שלי כמו למשל הצמחונות. הוא רוצה להיות צמחוני כי קשה לו עם הרג החיות (ממש כמו שהייתי בגילו. למעשה הייתי צמחונית הרבה שנים ואימי הייתה מכינה לי מנות מיוחדות). אמרתי לו שיוכל לבחור להיות צמחוני כשיהיה יותר גדול אבל עכשיו הוא זקוק לחלבונים שבבשר (אני יודעת שיש אותם גם בעדשים וכו' אבל אני לא חושבת שהוא יאכל) אבל הלב הגדול שלו מקסים אותי.

אני עייפה נורא. לא בגלל פעילות יתר אלא כי אני הולכת לישון בשעות פסיכיות כדי לנצל את השעות של הלבד. אני קוראת המון (קניתי בצומת ספרים ספר קליל ונפלא של מלני גידיאון שממש הוציא אותי מהדכדוך הקל שתקף אותי) וגם צופה בסדרות אהובות עלי. התוצאה היא שאני הולכת לישון באחת בלילה וכל שעה משעות הבוקר אני מרגישה שהראש שלי פועם. ברצינות, לקום בבוקר פשוט הורג אותי. לימדתי את נן להתחשב ומצליחה לגנוב עוד קצת שעות שינה.

וזהו, בסך הכול הימים עוברים עלי כמו שתכננתי ועוברים די מהר. הצלחתי אפילו במרתון הבישולים שכפיתי על עצמי  (ממש לא היה לי חשק לבשל. בנסיעה הבאה של טוליו אנחנו חיים מטייק אווי). אני לא לבד כי אני עם נן והוא פרטנר נהדר לשיחה ולהתכרבלות אבל עדיין מתגעגעים. טבעי

עוד יומיים הוא חוזר