ארכיון יומי: 20 באוקטובר 2011

ספר בשבוע

רגיל

אני רוצה ליזום פרויקט אישי של קריאת ספר בשבוע. יש לי תחושה כזאת שאם אני תוחמת את הקריאה שלי במסגרת אני אצליח להתמקד יותר בספר ולהפוך ספרים שהייתי רוצה לקרוא לספרים שאקרא.
לפרויקט כזה יש מגבלות שקשורות בעיקר לבעיית ניהול הזמן שלי אבל אני רוצה לעבור ממצב של רוצה לקרוא ספר למצב של קוראת.
האם באמת מצב קריאת חובה יכול לאפשר הנאה אמיתי מספר? האם שווה להשקיע מאמץ בספר גם אם הוא לא מושך אותי מהדף הראשון?

השבוע בזכות ריבוי החגים ועייפות שמנעה ממני להיות בתזוזה מתמדת קראתי ספר וחצי בשבוע. ספר מיוחד מאד בשם 26 איי של דיאנה אוונס. שמתאר תאומות שמייצרות לעצמן מין עולם פנימי רגשי בו האחרים רק אורחים. ספר קצת מוזר שהזכיר לי במובנים מסוימים את המחברת הגדולה של אגוטה כריסטוף. שם אמנם הסיטואציה מאד שונה אבל גם שם יש תאומים שבוראים לעצמם עולם נפרד.
אני זוכרת מילדות פנטזיות על להיות תאומה. היו לנו בתנועת הנוער תאומות ואני זוכרת אותן כמעין יחידה אחת.
אגב הפנטזיה על תאומות התגשמה לי באופן מאד מוזר עם נישואיה השניים של אימי לאדם שלו בת בגילי והוא גידל אותה כך שגדלנו יחד והפכנו לסיפור המסקרן בכל מקום בו הלכנו. איך שתי ילדות כל כך שונות הן אחיות. לא היינו יחידה אחת כי אנחנו שונות מאד אחת מהשניה אבל היה בתאומות הזאת משהו משעשע.

ספר בשבוע

רגיל

האם פרויקט ספר בשבוע הוא ריאלי?

אני מאד רוצה ליזום פרויקט כזה ולכתוב על הספרים שאקרא.  גם ובעיקר מתוך הבנה שאני צריכה מסגרת גם לפעילויות הפנאי של כדי לא להתפזר יותר מדי.


פעילות הפנאי הנוכחית שלי די מביכה . אני משחקת במשחק שבמשפחתי נקרא ציפורים כעוסות. אני מניחה שאתם מנחשים באיזה משחק מדובר. הבעיה היא שילדים בני חמש מאאד אוהבים משחקים כאלה שמטרתם לפוצץ חזירים וקופים עם צחוק מעצבן (אבוי, לא חינוכי) במילים אחרות אני עוברת תהליך של דביליזציה.אבל מלמדת את הילד שלי משחק הוגן מהו. תור אני תור הוא. בתשעים אחוז מהמקרים זה עובד ביתר המקרים אני גונבת תורים מחוץ למניין (ומפצה את הילד ברצף משחקים ומסבירה לו שלא הייתי בסדר ושלא ילמד את זה ממני). הוא גם למד ממני מילה חדשה-טימטומת.

מה שכן ראיתי את הרשימה המסוכנת הזאת וכבר התחלתי להזיל ריר. ספרים חדשים עושים לי את זה מאד.