אני גדלתי והוא לא

רגיל

אני מרגישה שכאשר אני קוראת מתרחש תהליך של חיבור ביני לבין הגיבור או הגיבורה של הספר. כיום החיבור הזה קורה בפחות עוצמה בהשוואה לעבר. בגיל ההתבגרות הייתי ממש מצליחה לדמיין את חיי בתוך עורו של הגיבור. אני זוכרת למשל את חוויית הקריאה ב"תפסן בשדה השיפון" כחוויה כזאת. כמו הולדן קולפילד אני חושבת שמגיע גיל כזה בו חווים את עולם המבוגרים כעולם צבוע ומתחברים לצורך של הולדן לבעוט לכל הכיוונים. הספר מאד סחף אותי וקראתי אותו בכל פעם שהיה לי יום מגעיל בבית הספר או תקלים עם הסביבה (והיו לא מעט) ומאד ניחם אותי לדעת שיש עוד אדם שמרגיש כמוני ומתגעגע למשהו מהתום של הילדות . לפני כמה שנים ניסיתי שוב לקרוא את הספר והרגשתי שהוא חי בתוך ציפיה לא מציאותית ושופט בצורה לא הוגנת את הסביבה שלו. ובעיקר הרגשתי את הצורך להגיד לו פשוט לנוח כבר.

מעניין איך הולדן היה חי בסביבה של היום. האם היה לו בלוג? האם הוא היה מוצא נשמות תאומות בווב?

מודעות פרסומת

»

  1. גם אני ראתי את התפסן לפני כמה שנים אחרי שקראנו בתיכון וההתרשמות שלי הייתה די הפוכה משלך.. אני חשבתי שהוא שם דגש על דברים שאנחנו ממרומי ה30 פלוס כבר השלמנו איתם והוא פשוט לא. אבל זה לא אומר שהדברים האלו לגיטימיים. בכלל אני חושבת שמגיע לנו עולם טוב יותר והרבה פחות צבוע.

    • אני מסכימה איתך שיש הרבה לגיטימיות במה שהוא אומר אבל חלק ממה שהוא מכנה צביעות זה התנהגות לפי חוקי החברה. אני חושבת שבגיל 30 אני מצליחה לראות את המורכבות ואצלו זה הכול או כלום.

  2. גם אני מאוד נכנסת לספרים וחיה בתוכם לגמרי. אני שמחה שהיכולת הזאת לא נעלמת עם הגיל.
    קראתי את כל סדרת הארי פוטר (במחילה מכבודו של "התפסן", שקראתי גם אותו) ולפני כמה זמן ראיתי את אחד הסרטים ואמרתי לבעלי – בראש שלי זה עבד טוב יותר. הדימיון שלי עדיין מספק לי יותר עניין ממה שכל במאי קולנוע או מעצב תלבושות/תפאורה יכול ליצור. משמע, אם זה יצא קודם כספר ואח"כ כסרט, אני מעדיפה את הספר ולפעמים אפילו אבחר לוותר כליל על הסרט.

    את "התפסן" לא קראתי מאז התיכון. מעניין איך הייתי מרגישה לגביו עכשיו.

    • גם לי יש קושי עם סרטים שנעשו לפי ספרים. איכשהו בדמיון זה תמיד עובד אחרת. זה נהדר מה שאמרת על היכולת של הדמיון שלך לעניין יותר מכל במאי.אני שמחה שמ"התפסן" לא עשו סרט (לא שידוע לי).מאד הפתיע אותי כמה ההשפעה הממגנטת שהייתה לו עלי בגיל ההתבגרות כמתבגרת זועפת(אם כי לא הייתי רוצתת את ג'ון לנון, הוא היה האליל שלי) עברה בבגרותי. זה אפילו מאכזב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s