איזו מציאות דפוקה

רגיל

ממש אי אפשר להגן על הילדים שלנו מהמציאות. היום נן אמר לי שהוא מאד מודאג מעניין גלעד שליט ושאל מה יקרה אם לא יצליחו להוציא אותו מהכלא.

עניתי לו שזה באמת עצוב אבל שהרבה אנשים עושים מאמצים כדי לשחרר אותו.

ואז נן אמר לי שהוא שמח שאבא כבר עבר את הגיל של לעשות מילואים ושאני לא בצבא כי הוא היה מאד עצוב אם היו חוטפים את אבא או שהוא היה נהרג.ואחר כך פתאום הבזיקה בו המחשבה: מה יהיה איתי כשאני אהיה חייל? מה יהיה אם יחטפו אותי?

ניסיתי להרגיע אותו שהצבא מלמד את החיילים להתגונן מפני חטיפות ושזה לא קורה הרבה ואז נן אמר לי שהוא יודע מה יקרה, אם ינסו לחטוף אותו הוא יבוא מאחורי הגב של האויבים ויהרוג אותם.

אחר כך הוא המציא סיפור על חייל שקוראים לו נן אבל זה לא הוא שחוטפים אותו ואז באים חיילים שלא נחטפו והורגים את האויבים ואת הרובוטים שלהם.

 

אמרתי לו שנעשה את כל מה שאנחנו יכולים כדי להגן עליו וללמד אותו להגן על עצמו אבל שידע שאלה החיים, כולם מתים בסוף ואין טעם לחיות בציפיה ובחרדה מפני המוות אלא צריך ליהנות כל עוד אנחנו חיים ובריאים.

 

 

»

    • קשה גם לחיות בכלל. ובכל זאת כנראה שצריך להמשיך לעשות את זה. כיהודי וכאדם בכלל.

    • הם יודעים יפה מאד. שום דבר לא משפיע וכנראה שהתמונה הגדולה מסובכת יותר ולשום מנהיג אין אומץ לקבל החלטות כואבות.

      אני שמחה שאני לא במקום המנהיגים.

      אני חושבת שזה עגום מאד שנושאים כאלה מגיעים לתודעה של ילדים בני חמש אם כי בעולם יש ילדים שהילדות נשדדה מהם באופן יותר חמור.

      אולי בכלל אין דבר כזה ילדות מוגנת?

  1. זה מאד מרגש לראות שנולי כבר חלק מן החברה, אני מבינה את רצונינו כהורים להגן על ילדינו ולא לחשוף אותם לדברים כאלה, אבל מה לעשות אלה החיים, ואולי לא כדאי לפחד מהם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s