1 בספטמבר

רגיל

אני חושבת שאפשר להוסיף חג ללוח השנה העברי: 1 בספטמבר

 

משב קליל של אוויר והריאות שלנו ההורים מתמלאות והתחושה הכללית היא שהחופש שלנו סוף סוף הגיע. החופש מהצורך לקבוע סדר יום, החופש מהמצוקות הנלוות לילד בן חמש ללא מסגרת, הזמן שהוא לעצמנו. הוא גם שייך לעבודה שלנו וגם לחובות שלנו כמבוגרים אבל הוא הזמן שלנו יותר מפעם.

 

אני כל כך מתרגשת ביום הזה לראות כמה הוא גדל. כל שנה הוא גדול יותר והנה אנחנו בבית הספר. הוא בחטיבה הצעירה שנמצאת שם אבל פתאום מדובר בבניין גדול וב35 ילדים בכיתה. הפעם אני לא דואגת שמא הוא לא יסתדר כי אני יודעתש הוא מספיק גדול ומספיק בשל לזה  ואני רואה רצון אמיתי מצידו וציפייה.

 

והגננת שלו כל כך נחמדה ונעימה. היא מתרכזת בילד ויורדת לגובה שלו ונראה שכשהיא איתו היא איתו.ואני חושבת כמה זה לא מובן מאליו וכמה המקצוע שלה מאתגר.

אני מכירה אותה מקודם. היא אמא של ילד שהיה איתו פעם בגן. יש בזה מן ההקלה.

 

אני מתפקעת מהתרגשות והילד שלי הולך לו בנון שלנטיות וכמעט מנפנף אותי. כן, אמא, אני מסתדר, את יכולה כבר ללכת.

 

וכמו שאריאלה כתבה זה סוג של פרידה מהילד שהעולם שלו מתרחב וכבר כולל גם אנשים אחרים וחוויות אחרות ופחות אותנו.

 

אגב את המידע על היום הראשון שלהם בגן אני קולטת מהילדות שמספרות להוריהן ביציאה . הבנים-בונקר!

 

»

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s