delete

רגיל

התחלתי את הבוקר בעייפות גדולה אבל איכשהו טיפס עלי הלך רוח משועשע שגרם לי לקחת דברים בקלות. אני לא יודעת מאיפה זה בא אבל אפילו הגילוי שבטעות שידרגו לי את המחשב בעבודה בלי לגבות כלום גרם לי למין תחושת קלילות כזאת.הכול נמחק, יופי. אז מה? גם דברים טובים נמחקו אבל גם המון תיקיות מיותרות ולא רלוונטיות.


אולי זו הזדמנות להתחיל מהתחלה עם תיקיות קבצים מסודרות. אולי במקום הפרויקט שנמחק אני אצליח לעשות משהו טוב יותר.


אני כבר יומיים בלי מחשב בעבודה , ממיינת ניירות ומסדרת ומארגנת וזורקת המון. וכל כך נהנית מזה. העבודה במקום לעצבן אותי נותנת לי אנרגיות חדשות.

ואולי אני יכולה ללמוד מזה שאפשר גם אחרת. שאפשר למחוק דפוסים מעצבנים ולהתחיל מחדש.

דפוס אחד שאני מרגישה רוב הזמן שהוא נמחק הוא ההתעצבנות לפני נסיעות של טוליו. אני כבר אומרת לעצמי שאני יודעת שאני אסתדר כי תמיד אפשר להסתדר ואפשר גם לקצר תהליכים ולקנות שירותים בכסף ולא תמיד לחפש את הדרך הארוכה והמתישה של ההתקמבנות.אני מתכוונת לחפש דרכים יצירתיות וקלות יותר. אני מתכוונת  לבלות ערבים נעימים עם עצמי בבית כשנולי ישן. אני מתכוונת גם לבלות עם נולי ולהיות קשובה לו.

צפויים לי שבועיים של חזרה לרווקות, של התנסות זמנית כאם חד הורית (תמיד טוב לטעום מחיים אחרים ובעיקר קשים משלך רק כדי לחזור לחיים שלך ולהרגיש מפונקת) ויש גם את הידיעה שהיום אני מפרגנת לו ומתי שהוא הוא יפרגן לי על משהו שאני אצטרך, גם אם הוא ידרוש ממנו את ההקרבה.

הלוואי הלוואי שאני אמשיך לעמוד בזה גם כשהנסיעה תגיע. לפעמים עדיין גואים בלי שרידי מרירות מפעם מהדפוס הישן ההוא של רחמים העצמיים אבל אני משתיקה אותם. כי אני יודעת שהם לא יואילו בכלום אלא רק יכולים לקלקל הרפתקאה קטנה נוספת שהחיים מזמנים לי. החריגה הזאת מהשגרה המוכרת . הכאב של הפרידה והשמחה של השיבה.

מודעות פרסומת

»

  1. גם לי הלך הדיסק בעבודה לפני כמה חודשים והדברים החשובים לעבודה היו מגובים, אבל הדברים הפרטיים  ה-"לא חשובים" ירדו לטימיון.
    בוכים יומיים ושוכחים, עד הקראש הבא.
    אז את הולכת לחגוג את רווקותך הזמנית? 🙂
    תעשי חיים מאמי

    • ומה שמדהים אצלי שלמרות אובדן הקבצים בעבר אני עוד לא למדתי לגבות.
      בינתיים זו לא כזו חגיגה ולא כזאת רווקות כי יש גם את נולי. אבל ככה בקטנה.לעשות דברים קצת שונה. לשבור תבניות מוכרות. יהיה בסדר.

  2. תחושת השחרור הזו כשהכל נעלם ואין באמת את מי להאשים… כנראה שמישהו צריך לעשות את המחיקות בשבילנו כי לבד זה לא ילך.

    ובעניין שבועיים לבד – תמיד יהיה לך הבלוג לקיטורים וגם לחוויות המעניינות!

    • אני מאד מקווה שהפעם לא איגרר לקיטורים. פשוט נמאס לי מהדפוס החוזר הזה בחיי: נסיעה-קיטורים-נסיעה-קיטורים

  3. מתרגלים לכל.
    בזמנו , עבודתו של בעלי דרשה נסיעות רבות ולפעמים ארוכות.
    התרגלתי לחיים שרוב החלטות אני מחליטה .
    אחר כך בני יחידי בגר ויום אחד החלטתי שאני מצטרפת לנסיעותיו (על חשבוני)
    ומאז כל נסיעה הייתה משותפת אפילו שעלתה לא מעט.
    למדתי הרבה מנסיעות אלו והכרתי עולם שונה והעיקר  בעלי ואני
    אהבנו את "זמן איכות" שלנו בחו"ל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s