ארכיון חודשי: יולי 2011

חמישי שישי

רגיל

הייתי רוצה לקום בוקר אחד בשעה נורמלית ןהלרגיש שאני רוצה לעשות משהו. שאני רוצה לזוז כי כרגע אני כמה וכבר אני מרגישה שאין לי אנרגיות לכלום ואז חוסר האנרגיות שלי נפגשות עם האנרגיות הבריאות שיש לילד בן חמש שזה אומר הרבה אנרגיות  כי הוא קטן ורזה וישן את כל השעות שהוא צריך לישון.


 


ואז אני מחפשת פעולות סטטיות כמה שיותר (לכתוב בבלוג זו הפעולה הכי אקטיבית שאני מסוגלת לה כרגע) ומשימות החיים סביבי מדכאות כיוון שהן רבות כל כך. רגע אתה לוקח מהן הפסקה ואז הן מצטברות לרשימה ארוכה ארוכה.


 


(אבל שמתי כביסה במכונה וטיפלתי קצת בעציצים. זה הפך באופן מפתיע להיות בתחום שלי ואני אוהבת את זה)


 


הייתי רוצה לקום בוקר אחד ולהיות כמו הנשים שעון האלה שמתקתקות את הכול אחת אחת ועוד נשאר להן זמן לבן הזוג, לילדים ולעצמן והן סוגרות את היום בתחושה של אח, זה היה יום מועיל.


 


אתמול היה יום חופשי חסר תועלת אבל משמח. הצלחנו לאכול ארוחת בוקר זוגית והיה כל כך נעים בחוץ שישבנו בחוץ ואז אמרתי לטוליו שזה מזכיר לי חופשה כיוון שבחו"ל אנחנו יושבים בחוץ תמיד ובישראל לא. בחו"ל אנחנו רוצים לטעום עוד ועוד מהעולם שבחוץ ובישראל אנחנו רוצים פשוט מזגן ואולי קצת להתחבא מהעולם שבחוץ.


חוץ מזה הלכתי עם חברתי היקרה לקנות בגד כי רציתי  לבוא לבושה יפה למסיבת פרישה שעשו לבוסית שלי אחה"צ. אני ממש מחפשת סיבות לקנות בגדים. קניתי טוניקה יפהפייה ב"אחותי". אני ממש אוהבת את החנות ובעיקר את בעלת החנות שאפשר לנהל איתה שיחות מעניינות על החיים.היינו בחנות בערך שעה למרות שאני מהירת החלטה בדיוק בגלל זה. מין מעוז נשיות.


 


חוץ מזה הלכתי למסיבה שהייתה בגינה של בית יפהפה בבית זית.יש מקומות שאת פשוט מתאהבת בהם על השנייה הראשונה. מין טוב טעם יקר אבל כזה שאפשר להעריך. אז ישבנו בגינה ועשינו כל מיני טקסי פרידה יצירתיים. היה מעניין להקשיב למה שהיה לכולן להגיד (כולן נשים) ולחבר פרצופים לשמות כי אני די אאוטסיידרית במילייה הזה אבל עדיין לשמחתי את הרוב הכרתי מקודם.היה גם אוכל מהמם שהוגש גם בצורה מדא אסתטית (הכי הרשים אותי ענף פרחים שנח על העוגה)


 


חזרתי ומצאתי ילד ישן (כבוד לטוליו שאירגן הכול) והספקתי לצפות לסירוגין במאסטר שף ובצו האופנה. 


 


אני אוהבת את יום חמישי כי האו מבטיח ויום שישי לא כל כך מקיים .


 


 


 


הצלחתי אגב לכתוב ביומן שלי. בפעם האחרונה כתבתי בו בפברואר אבל מצאתי אי של שקט ומאד נהניתי מעצם הכתיבה. הייתי רוצה להיות מסוגלת לקום לפני כולם ולכתוב דפי בוקר.


 

בילוי משפחתי בתערוכת א-ב-גע-דע

רגיל

החופש הגדול התחיל  ובעיתוי מושלם קיבלתי הזמנה מסקרנת לפתיחת הגלריה למשפחה בבית התפוצות.

 

התערוכה שחנכה את המקום נקראה א-ב-גע-דע הרפתקה בארץ המילים . הייתי קצת סקפטית לגבי התערוכה כיוון שניסיון העבר שלי עם נולי בן  החמש הראה לי שמוזיאונים נתפסים אצלו כמקום למבוגרים. האהבה שלי למוזיאונים ונושא התערוכה –השפה העברית משכו אותנו לבקר עם נולי בתערוכה (כמובן זה גם כיף לקבל צ'ופר שמתאים לדפוס הבילויים שלך. כאן המקום להודות למוזיאון ולטל )

 

הגענו לאולם גדול שרובו מצופה פרקט ומסתובבים עליו יחפים. באולם היה מעגל אינטראקטיבי מלא באותיות ועליו התרוצצו ילדים שצדו אותיות ומי שהצליח קיבל מילה.  נולי נהנה מההתרוצצות ומהאתגר שכן הוא כבר מזהה אותיות.היה קשה לשכנע אותו להמשיך למשחקים הבאים

 

כאן המקום לציין שהתערוכה מתאימה לטווח רחב של גילאים. יש משחקים שמתאימים לגילאים בהם רק מתחילים לזהות את האותיות, יש חידונים וחלקים שמתאימים לנוער ואף למבוגרים שקשורים כולם לשפה העברית ולשפה בכלל. התערוכה בנויה כך שאפשר לגעת בהרבה מקומות. יש בה גם מתקני טיפוס שיכולים להתאים לילדים צעירים יותר.

 

חלק נוסף שאהבנו היה משחק הפנטומימה. כל אחד שעמד מתחת לחלק מבודד אקוסטית קיבל מילה והיה צריך להציג אותה. נולי בהתחלה לא תפס את העניין וגילה לנו את המילים אבל אחר כך למד והציג לא רע בכלל. בכלל נושא השפה הורחב גם לשפות לא מילוליות כגון, שפת הסימנים וכתב הברייל וכמובן פנטומימה.

 

 

נולי משתלט על משחק הפנטומימה

 

עוד חלק נחמד היה גבעה קטנה מעליה עמדה כלבה וילדים האכילו אותה בצ'יפים של אותיות. על כל אות שהוכנסה לכלבה היא אמרה מילה שמתחילה באותה אות. המשחק כלל התרוצצות רבה והנאה מעצם היכולת לגרום לכלבה לדבר. אני לא בטוחה עד כמה הילדים התעמקו במילים שהכלבה אמרה אבל נראה לי שמשהו מהידע חדר לתת מודע שלהם.

 

נולי חיבב מאד את המשחק שכלל מסוע עליו הובלו אותיות והיה צורך לבחור אותיות שמרכיבות מילה. כאמור, זה משחק שמתאים לילד שכבר מזהה אותיות .ויש בו גם את האתגר של מציאת האות והתאמתה לתבנית.  גם ילד קטן יותר שעדיין לא מזהה אותיות יכול להיות חלק מהמשחק בתור זה שמוביל את האותיות למסוע. שוב משחק שמשלב פעולה ואולי גם מפגש עם האותיות בגודל שונה ממה שהוא רואה בשלט או בספר.

 

נולי וידידה

 

אהבתי מאד את המחשבה היפה שביקור במוזיאון כולל ילדים מכל מיני גילאים (הטווח המוצהר הוא גילאים 3-12 ). אוצרות התערוכה השכילו לבנות מקום שיכול להתאים לכולם ומאפשר למידה לצד משחק והשתוללות. מכיוון שהיינו בפתיחה נתקלנו בהרבה אנשי צוות מסבירי פנים ששמחו לסייע וגם קיבלנו שוקולד בסוף הביקור.

 

בילינו במקום כשעתיים (כולל הפסקת אוכל). בכוונה התמקדנו בתערוכה שהוזמנו אליה ולא בשאר התערוכות (שנראו מעניינות אבל לא נשאר זמן ו/או סבלנות)

 

בית התפוצות נמצא בתוך אוניברסיטת תל אביב. מקום נגיש ויחסית היה קל להגיע אליו. גם הסביבה שלו נעימה ומוקפת דשא וצמחייה מה שאפשר פיקניק נחמד על הדשא להשלמת הבילוי.