להיות מובלים על ידי עיוור

רגיל

נולון לפעמים עוצם את עיניו והולך מגשש בידיו באוויר ומנסה לחוות את החושים האחרים שלו. אני זוכרת את הסקרנות הילדותית הבריאה הזאת לחוות את העולם קצת אחרת ולכן כאשר שמעתי על דיאלוג בחשיכה ידעתי שאני חייבת לעשות את הסיור הזה פעם.

 

ואותה פעם הגיעה. חברתי השיגה לנו כרטיסים והגענו שתינו למוזיאון הילדים בחולון.

 

כאשר נכנסנו למתחם החשוך החלטתי ביני לבין עצמי שאני משנה פאזה ופשוט סומכת לחלוטין על החושים האחרים שלי ועל המדריך המקסים (והעיוור)שהוביל אותנו. היו רגעים שהרגשתי חרדה קטנה (מדובר במתחם חשוך שלא רואים בו כלום) אבל מהרגע בו ילדעתיש שום דבר לא יקרה לי ושחררתי את הצורך בשליטה זה התחיל להיות ממש מהנה. למעשה השליטה שלנו בחיינו היא אשליה ועדיף לשחרר את הצורך המתמשך הזה ולתת צ'אנס לדברים לקרות.

 

אני מרגישה שדברים הולכים הכי טוב כשנעלם הפחד הזה להיכשל. במתחם חשוך בו את לא נראית אלא רק נשמעת את יכולה לנדוד ולהקשיב לצבעי הקול של אנשים שראית קודם בחטף או לא ראית בכלל . למדריך היה קול חם צעיר ובוטח ומאד הפתיע אותנו לגלות שהוא בן 60. הרגשתי את צבעי הפחד בקול של חברתי בסיטואציות מסויימות בהן התנתקה מנקודות הציון בדרך.

 

גם המדריך הסיק מסקנות לא נכונות על סמך פרטים קטנים. אני הזכרתי את נולי והיא לא הזכירה את ילדיה אז הוא חשב שהיא רווקה. אחר כך הוא חשב שאני אמא שלה (אולי יש  משהו אימהי בקול שלי…) זה היה משעשע לראות איך אנחנו לומדים אנשים שפגשנו לראשונה.

 

 

היה נהדר לחוות את הפירות והירקות בשוק ע"י מישוש וריח. הצלחתי אפילו לזהות מטבע של עשרה שקלים באמצעות מישוש בלבד והרגשתי מלכת העולם.

 

חשבתי על כך שאולי חושים אחרים  אצלנו מקופחים בגלל שחוש הראייה כל כך דומיננטי.אולי גם המסקנות שלנו על אנשים מסתמכות יוותר מדי על המראה שלהם ופחות על פרטים אחרים סמויים יותר.

 

אני שמחה להיות בצד שיש לו את הבחירה על איזה חוש להסתמך אבל מרגישה שלמדתי בסיור הזה משהו על הקושי הפנימי שלי.

»

  1. בפסטיבל המחולות שהיה לאחרונה בכרמיאל
    רוקדת באופן קבוע חבורת עיוורים וכבדי ראייה, זו השנה השניה שאני מצטרפת אליהם
    ומתרגשת איתם.
    שמעתי גם על 
    מסעדה אחת "בלאק אאוט" מסעדת חושך  שבה המלצרים  עיורים ומשרתים את הקהל במסעדה בחושך מוחלט.
     מעניין מה שכתבת.

      • זה אחרת כשהויתור על השליטה נעשה מתוך בחירה.
        כמו כן, הויתור על השליטה הוא אד-הוק ולא קבוע
        וזה מה שבונה את הפתיחות בעיניין זה.

    • אני נזכרתי בסרט על עיוור שהיה מצלם כל דבר. סרט אוסטרלי עם הוגו וויבינג בתפקיד העיוור.חושבת שקוראים לזה עדות עיוורת.

  2. שמעתי הרבה על המוזיאון הזה ועוד לא יצא לי ללכת. אני חוששת שקשה לי לוותר על השליטה ולסמוך על החושים האחרים. בטח אני אפחד.

    • חשבתי על זה שאנשים שחשוב להם מאד להשאר בשליטה דווקא חווים את החוויה בעוצמות אחרות.
      אני תוהה איך טוליו היה מסתדר שם.  יש לי הרגשה שגם הוא היה נלחץ מזה.

  3. הקושי הכי גדול שהיה לי במסלול הזה היה הסוף, כשאנחנו יוצאים לאור ומשחררים אנחת רווחה של יופי סוףסוף אור ואז אני קולטתשהמדריך בעצם ממשיך עם החושך !
    לקח לי הרבה זמן להשתחחרר מהרגשה הזאת.
    מטורף להמשיך עם חושך.

    המסעדה בתל אביב יפו מומלצת בחום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s