יש פרידות שמחות

רגיל

ארון הבגדים שלי או יותר נכון, גומחת הבגדים שלי, הסתכל עלי הרבה זמן במבט מאשים. הבגדים שהפכו לערימה של בלגן מטריד ביותר. במילים אחרות הגיע הזמן לעשות את מה שאנשים נורמליים עושים בתדירות גבוהה יותר. לסדר את הארון ולהחליף בין ערימת החורף לערימת הקיץ.

ואז הבנתי שאם אני רוצה לגמור את העסק בזמן סביר אני חייבת להיפטר מחלק לא קטן מהבגדים.

לקחתי שקית זבל שחורה והתחלתי לדחוס: יותר מדי בגדים שאפשר ללבוש רק בבית. הסוודר הכתום הוא סמרטוט שראוי  לשקית, החולצה הגזורה גם. אני אל צריכה יותר מחולצת סמרטוט אחת וזו של "הארץ" עם הציור שעשה חנוך פיבן לדנה אינטרנשיונל בשמלת גוטייה מספיקה בהחלט. יש בה חורים ענקיים אבל אני לא זורקת אותה. לצביעת שיער היא מספיקה. היא הייתה אחת החולצות החביבות עלי כיוון שהגיעה לי עד הברכיים ולאישה בגובה מטר שבעים קשה להרגיש קטנטנה ועטופה.החולצה עשתה את זה .

 

חולצת פלנל גברית משובצת שפעם חברה השאילה לי כדי שלא יהיה לי קר אחרי שעשיתי אצלה יוגה. החולצה היא של החבר שלה שבינתיים הפך לאקס. גם אותה חברה נעלמה מחיי (לא משהו דרמטי, סתם החיים שלקחו אותנו למקומות אחרים). נתתי לטוליו למדוד את החולצה והיא לא התאימה לו. אני כבר לא לובשת חולצות גבריות משובצות, הזכרתי לעצמי

 

ו

אז הגעתי לחלק הקשה: הבגדים שלא עולים עלי. חולצה שלבשתי לאחרונה כשטוליו ואני התחלנו לצאת. חולצה מחויטת שחורה עם נקודות לבנות ובד נעים. חולצה ממש יפה אבל במידה שקשה לי לראות את עצמי בה ובסגנון שאני כבר לא הולכת עליו. אותה החלטתי לתת לאחותו החתיכה של טוליו. תרצה תיקח, לא תרצה תעביר.היו שם עוד כמה בגדים שהיו אהובים בזמנם אבל הפסיקו להתאים לי.

 

הרגשתי שהויתור הזה הוא גם סוג של קבלה של הג'וליאנה העגלגלה שגם אם תרזה תיקנה לעצמה בגדים חדשים.

 

השקית הלכה והתמלאה ועדיין הרגשתי שיש לי המון בגדים. בגדים שכבר לא לבשתי כי שכחתי מקיומם צצו להם כמו משום מקום.

 


 

אני מאד נהנית מהתכנית של טריני וסוזנה שמאפשרת לגברים ונשים לצאת מהקופסא של הדימויים שלהם על עצמם ולאפשר להם להתנסות בסגנונות אחרים תוך קבלה עצמית. לא תמיד אהבתי את התוצאות הסופיות אבל חשבתי כמה היה נחמד לי לו הייתי מעיזה גם סגנונות לבוש אחרים. בפסח האחרון לבשתי לראשונה בחיי טייץ. לפני כן חשבתי שטייץ זה בגד של פרחות אבל התאהבתי בטוניקה שראיתי והבנתי שעם מכנסיים רגילים היא נראית פחות טוב. אני עדיין די שמרנית בסגנון לבוש שלי (שלוך אלגנט) ובכל זאת אני אוהבת להתלבש יפה.

 

תוך כדי סידור היו לי כמה החלטות:

 

לצמצם את בגדי הבית שלי למינימום. שמה שנשאר יהיה יפה. גם רפוי יכול להיות נחמד ולא דהוי.

 

לדאוג לגופיות טובות ללבוש מתחת לחולצה. יש לי חולצות חביבות אבל עם מחשוף שכבר לא מתאים לי

 

לקנות חזיות איכותיות

 

להקפיד ללבוש את כל המכנסיים שיש לי ומה שבכל זאת לא עומד במבחן השנה יעוף.

 

 

 

 

 

»

  1. בגד שלא לובשים שנתיים רצוף צריך לעוף, בבגדים כדאי ללכת על איכות, לא כמות ולזכור תמיד שיותר מידי זה פחות מידי.
     טריני וסוזאנה נהדרות, העצות שלהן שוות זהב.

    • אני חושבת שב"פרויקט האושר" היא עשתה משהו דומה וזרקה חצי ארון רק כדי להרגיש שכל מה שיש לה בארון לביש. אני אגב עוד לא ברמה הזאת. קשה לי למשל עם קניות לא מוצלחות של בגדים שכמעט לא לבשתי אבל שני קילו פחות והם יהיו יפים.
      את צודקת, מבחן השנתיים לא משקר.

  2. לי יש בעיה הפוכה. מכיוון שבחודשים האחרונים השלתי מעלי 6 ק"ג (בעקבות פעילויות ריצה ותזונה נכונה ומושכלת) ואני שוקל כרגע רק
    68 ק"ג כשהגובה שלי הוא 175. חלק מהבגדים פשוט נעשו גדולים עלי. 
    אני בעד שלא להתקבע על סגנון לבוש מסויים בלבד אלא נכון יהיה להתנסות ולהתאים סגנון לנסיבות.

  3. הזכרת לי מאד את הפוסט הזה כשכתבת על הארון קיץ וחורף.
    כמו שאמרתי לה, כמה טוב להיות גבר ולגלות שאף פעם אין לך בעיה של מקום בארון לבגדים. אני עכשיו עם חולצה חדשה, ביי דה וואי   😉

    אגב, אין דבר שעצוב בעיניי מזריקה של בגדים.
    זה פשוט עצוב. אני מרגיש שזה כמו להגיד לחבר "טוב. אני זורק אותך מחיי. לא נתראה יותר". איך אפשר לעשות כזה דבר?
    אז אני לא זורק בגדים בכוחות עצמי, אבל בת הזוג היא חסידה גדולה של העניין.
    אני מרגיש שבשבילה מדובר בבילוי של ממש… לזרוק בגדים, וכאלו.
    טוב, אולי זה גם קשור לפוסט הנוכחי שבו אני מדבר על זה שחלק מהבילוי שלה זה גם לקנות בגדים.

    • אני באתי ממשפחה של אגרנים עם קושי עצום לזרוק.
      עוזר לי לדעת שאחרים משתמשים בדברים שנתתי.
      ואגב כשיש ילד מחזור הבגדים קצר כי מה לעשות, ילדים גדלים אז למדתי להעביר את מה שבאמת יפה לאנשים שאני אוהבת עם ילדים יותר קטנים ואת הבגדים הבלויים באמת לזרוק למיחזור.
      אגב, כשיש בגדים ממש יפים אני גם מעבירה אותם לחברות.

      אבל זה כיף כשהארון "נושם" ופתאום אתה רואה את כל הבגדים שיש לך במבט וזוכה לנצל אותם.
      תתחדש על החולצה 🙂

    • זה נכון. היו לי בגדים שהייתי כל כך מקובעת עליהם שפעם אלבש אותם שהם נשארו אצלי שנים ואותה פעם לא הגיעה לעולם.
      נחמד גם לחשוב על אנשים שאולי ישתמשו בבגדים האהובים שלי.

  4. אני גם צריכה לזרוק או יותר טוב לומר להעביר 3/4 ארון שלי,
    כל מיני חולצות שאני כבר בחיים לא אלבש, לא שזה קטן או גדול, ]שוט לא מתאים….
    וטרייני וסוזאנה, מקסימות.
    אני בסתר ליבי חולמת על כזה מן מייק אובר.

    אהבתי את ההגדרה לסנון הלבוש שלוך-אלגנט…

    יום מקסים!

    • אני מנסה לעשות מייק אובר לעצמי. למשל אני מנסה סגנונות שלא ניסיתי בחנויות. לפעמים זה עבד יפה ולפעמים פחות.

  5. משפחות זה באמת מרתק, וגם תמונות ישנות. ובכלל השיחות האלה עם אנשים הן מרתקות.
    איזה יופי שאת שוקלת לכתוב את הסיפורים. גם אני חושבת לעשות את זה – סיפורים וגם עובדות יבשות, כרונולוגיה משפחתית ברורה. אבל אני לא עושה כלום בעניין, וזה מצער לחשוב שככל שעוברות השנים, יש סיכוי שמי שנרצה לשאול, כבר לא יהיה איתנו 😦

  6. התחברתי להחלטות… אני משתדלת לזרוק בכל שנה כמה בגדים, אבל חייבת להודות שזה לא קל, במיוחד מכיוון שקצב הקניות שלי איטי יחסית.
    אולי הדיל צריך להיות "על כל פריט חדש שתקני, זרקי אחד לפח, ובתנאי שהוא אצלך בארון לפחות שנתיים-שלוש"

    • יש לי תקופות בהן אני קונה לא מעט אבל זה באמת הגיוני. לפננות מקום לפריט ע:"י העפה של פריט אחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s