אני משכיבה את נולי לישון, ונולי שואל אותי איזה חג מחר. אני מסבירה לו שלא מדובר בחג אלא ביום זיכרון. בהתחלה חשבתי להשאיר את העבודה לגננת אבל בכל זאת קשה היה לי להשאיר אותו כך וכך סיפרתי לו שלפני הרבה שנים היה איש רע שחשב שצריך להרוג את כל היהודים. ("אנחנו יהודים?" שואל נולי בחשש, כן, אני אומרת אבל האיש הזה כבר מת) היו יהודים שהוא הצליח להרוג ("גם ילדים?" כן, גם ילדים) ואותם אנחנו רוצים לזכור. "מי למשל?" שואל נולי. למשל גם אבא של סבא משה אבל מצד שני היו הרבה יהודים שניצלו כמו סבא משה ואמא שלו ואחותו. תדע לך, נולי שבכל מקום שיש אנשים רעים יש גם אנשים טובים שלא יתנו לרעים לשלוט. הם יעזרו לאנשים ויצילו אותם ולא יתנו לדבר כזה לחזור. ואתה תגדל וגם אתה תהיה טוב ותעזור למי שחלש ממך.
לפני כשנה קראתי את ספרה של אלונה פרנקל "למה לנפתלי קוראים נפתלי" . קראתי אותו לאחר שעלו בי המחשבות איך לעזאזל מספרים זוועה כזאת לילד. הספר מצוין כי הוא לא מטשטש את הרוע אבל בכל זאת נותן לילד את תחושת הביטחון ואת נקודות האור והכי חשוב מדגיש את הטוב. זה נתן לי כיוון מחשבתי מסוים וכיום כשנולי בוגר יותר הרגשתי שחשוב להעביר לו משהו מזה.
myreaderlife 
דילמה איך להעביר לילדים הרכים את הנושא…
גם לגננות דילמה כזו ולמורות בבית- הספר היסודי
הסברת יפה, לדעתי.
בכל מקרה הילדים הרכים כל כך מתבלבלים בין יום הזכרון לשואה ולגבורה
ובין יום הזכרון לחיילי צה"ל.
זה קשה עד בלתי אפשרי להעביר נושא כל כך טעון.ומצד שני חייבים.
כבר שמעתי גם על גננות שמספרות יותר ממה שילד בגיל ארבע צריך לדעת. לכן היה חשוב לי לתת לו מידע מבוקר.
אני מקווה שהשתפרו בהסברה בהשוואה לזמני. אני זוכרת בגיל די צעיר שהביאו ניצול שואה שסיפר מה עבר עליו כולל פרטים מזוויעים וציוריים (שאליהם כמובן הכי הרבה שמנו לב) אני לא מפחיתה מחשיבות העדות אבל צריך להתאים את הדוברים לגיל ופה מישהו פישל בגדול.
הנושא חשוב מאוד מאוד!
אך אכן חייבים להתאים לגיל.
אני מאמינה שהגננות מקבלות הדרכה מה וכמה לספר.
אני חשובת שזה משתנה מגננת לגננת.. בסופו של דבר סומכת על הגננת של נולי שהיא לא תספר יותר מדי כי בעבר ראיתי שהיא הצליחה להתמודד בתבונה עם נושאים קשים (גלעד שליט, לדוגמא)
מעניין מה הוא הצליח באמת להבין מההסבר שלך.
אני באמת תוהה. אבל זה כמו פאזל. כל שנה מתווסף משהו לגוף הידע האישי בנושא.
נוגע ללב, גם השאלות של נולי וגם התשובות שלך. מתי שהוא צריך להתחיל להסביר, ונראה לי שעדיף באמת לענות איכשהו, על קצה המזלג כמו שעשית, במקום להתחמק מזה לגמרי.
זה מזכיר לי את מה שקרה לי עם הקטנה שלי כשהיא הייתה בערך בת ארבע. כתבתי על זה פעם בבלוג אבל אני לא זוכרת מתי. מסתבר ששם הגננת הקדימה וסיפרה, אולי קצת יותר מדי, והקטנה התבלבלה וחשבה שביום השואה עומד לקרות דבר נורא (למזלי היא לא הבינה אז בדיוק על איזה דבר נורא מדובר). לקח לנו זמן להבין מה מבהיל אותה ואחר כך להרגיע – אבל בסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום.
כן, הגיע ה"מתי שהוא" אצלנו. הוא בגיל בו שואלים שאלות קשות.
מסכנה הבת שלך. זה ממש נוראי לחשוב מה עבור על ילדה קטנה שחושבת שהשואה עומדת לקרות.
(אני לא זוכרת מתי גיליתי אני על השואה. יש לי הרגשה שבגיל יותר מאוחר)
הנה מצאתי את זה, כאן, אם תרצי.
אוי, קראתי את זה ושוב חשבתי על החרדה הנוראית הזאת של ילדה קטנה ששומעת על דבר גדול כל כך.
נכון, ילדים לא תמיד מבינים את הזמנים בצורה ברורה. מאד חששתי להכניס חרדות מיותרות.
אוי. זה עצוב, שצריך להסביר לילד קטן על השואה. אבל טוב שהסברת. ואהבתי שאמרת לו שהוא יהיה טוב ויעזור לחלשים ממנו. למה הוא חשב שחג?
הוא חשב שחג כי בגן כבר מדברים איתם על יום העצמאות.
זה עצוב בכלל להסביר לילד על מוות ומצד שני לא להסביר ולהשאיר את הילד עם תהיות ואי הבנות זה גרוע יותר.
ועדיין לפעמים אני חוששת שאני דופקת את הנפש הרכה של הילד שלי בתכנים שאני מכניסה לו.
(ובכלל להביא את נושא השואה בצורה מרוככת גם מרגיש לי לא בסדר)
כל הכבוד לך שעמדת באתגר הלא פשוט הזה שבו צריך להעביר את הזיכרון.
מקווה שעמדתי באתגר.
אני רוצה לחנך את נולי להאמין בטוב שבאדם.
אנחנו רק הדלקנו נר ואמרתי לאילה שזה נר בשביל לזכור אנשים ואמרתי לה כמה שמות מהמשפחה שלנו. אמנם היא קטנה יותר מנולי, אבל אני מאמינה שגם שנה הבאה עדיין אספר לה מעט מאד.
זה נשמע הגיוני ומתאים לגיל צעיר יותר. באמת יש מידע שרק מגיל מסוים אפשר להבין חלקים ממנו. אילה שאלה עוד שאלות או שקיבלה את ההסבר?
ככל שהילד יותר אינטליגנטי הוא יותר רגיש לעניין,
נפתלי זו רק אלונה פרנקל,
והיא ניצולת שואה בעצמה
הייתי בהרצאה של אלונה םרנקל והיא באמת נהדרת. מה שהכי אהבתי אצלה זה היכולת שלה להבין גם ממרומי גילה את נפשו של ילד.
היא בחרה בשם נפתלי כי רצתה שם לא נפוץ (בגלל סיר הסירים)
ובספר הזה היא למעשה מספרת לילד על שם מי הוא קרוי ומה קרה באותה תקופה.
שאלתי אתמול בגן של פושקין איך מסבירים לבני 3 צפירה של יום השואה, הם אמרו שהם לא יכולים להסביר לכן הגננות עצמן עמדו בצפירה בלי לתת הסבר לילדים, אבל יום עצמאות הן כן מסיברות
גם לנולי לא הסבירו בגן הקודם שלו. בגן הזה דווקא סיפרו להם שני סיפורי ילדים על השואה וגם מה זה יום זיכרון. הוא לא חזר עם טראומות מיוחדות כך שאני מניחה שזה נעשה בסדר.