מקורות השראה

רגיל

אני רוצה מקצוע שקשור בכתיבה. כשאני כותבת אני מרגישה במקום הבטוח שלי. המקום שלי. אני רוצה להתאמן בסוגים שונים של כתיבה ולא רק בכתיבה לבלוג. אני רוצה לכתוב סיפור קצר לתחרות השנתית שעושה הספרייה שלנו. יש בי קול שאומר שזה יומרני להגיש סיפור שעוד לא נכתב לתחרות.

אני מנסה להשתיק את הקול הזה ולמצוא את הדרך הנכונה לכתיבה שלא תהיה "רק על עצמי לספר ידעתי" אבל לא תהיה רחוקה מעצמי עד לרמה שאני ארגיש אליה ניכור. אני לא רוצה לחקות אחרים. אני רוצה למצוא את הקול הייחודי שלי.

 

הכתיבה היא הרבה עבודה קשה ויעידו על כך ספרי הכתיבה השונים ובמיוחד הלבן ההוא עם הנוצה של ג'וליה קמרון . אני לא מזכירה את שמו בגלל שכרגע אני נהנית להתחבר דווקא לצד החזותי של הספר. אני נהנית להתפעל מעטיפות. התחברתי אליו קשות עד כדי כך שאני אקנה אותו. מזמן לא קניתי ספר. הספריות השונות הן מגרש המשחקים שלי מילדות ויש לי ערימות ספרים שעונים להגדרה ספרים שרציתי לקרוא כי…

אבל בסוף אני מוצאת את עצמי עייפה מכדי לקרוא. ואפילו בבקרים שהם שלי אני עושה דברים אחרים.

 

 

 

חמותי ואני קראנו את אותו ספר בו זמנית. היא בספרדית ואני בעברית. כיכר היהלום של מרסה רודורדה. ספרדיה קאטאלנית. מזמן לא הייתי מסונכרנת עם מישהו בקריאה ויש בזה משהו מקרב. לראות מישהו, אפילו זר שקורא את אותו ספר שאני קוראת.

 

מענג אותי לשמוע אנשים משתמשים במילים שאני מכירה את פירושן אבל לא שמעתי אותן שנים. הליצן הרפואי אצל רופא השיניים של נולי השתמש במילה אמודאי וגרם לי ממש להתמוגג ממנו. אולי מהטבעיות בה המילה יצאה לו מהפה.  הוא גם הכיר בעל פה שירים מ"והילד הזה הוא אני". אדם עם נפש של ילד.

שפה משותפת קוראים לזה.

 

אני אוהבת אנשים שאוהבים את מה שאני אוהבת. למשל הפוסט של יעל סלע שפירו שעוסק בספרייה הביתית שלה.

 

וגם הכשף היומיומי של רוני

 

 

וחוץ מזה אחת מהתלמידות שבאות אלינו לסדנה תמיד מחייכת, תמיד חוגגת את החיים ובלי להתכחש לכאב ולצער. ותמיד נותנת אנרגיות טובות וחיבוקים. כל כך טוב לי לראות אותה.

 

 

 

 

»

  1. ג’ולז, למה זה יומרני להגיש סיפור שעוד לא נכתב לתחרות? זו עצה ידועה לכותבים בארה"ב, למצוא תחרויות או כתבי עת שמחפשים טקסטים ולנצל את ההזדמנות לכתוב בשבילם.
    בהצלחה, מותק. איזה כיף שנהנית מהמכתב שכתבתי לילדים (והפך לפוסט רק אחר כך)

    • אני מפחדת שייכנס יורת מדי זיוף לכתיבה שלי בגלל שהיא כתיבה לשם מטרה מסויימת. יש לי עם זה קושי.

      איזה כיף לילדים שלך וליואב. כל כך הרבה שמחה יש במכתב הזה.

  2. סיפורים קצרים זה ז’אנר שאני מאוד אוהב, ואפילו כתבתי פה ושם כמה וכמה סיפורים קצרים. את מוזמנת לקרוא את זה
    <a target=_blank href="http://stage.co.il/Stories/353366http://stage.co.il/Stories/353366">http://stage.co.il/Stories/353366<br />לפני כמה שנים שלחתי סיפור קצר לתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ אבל לצערי הסיפור לא פורסם. טוב יש מגיעים אליהם בערך 2000 כתבים.
    האקסית שלי השתתפה לפני כמה שנים בתחרות הסיפור הקצר של סטימצקי וזכתה להכנס לעשרת הראשונים. היא מוכשרת מאוד וכותבת נפלא. היא עברה סדנא לכתיבה יוצרת אצל דב אלבויים.
    את לא מחוברת לאיזה בוק קלאב?

    • העיקר הניסיון. ככל שאתה כותב יותר ומפרסם יותר אתה משתפשף יותר.
      בינתיים לא כתבתי מילה.
      אהבתי את הסיפור שלך. מאד חושני ומאד נותן טעם של מקום אחר.
      הייתי לפני שנים בסדנה של כתיבה יוצרת (שלא הונחתה ע"י גורם מקצועי) . יכול להיות שמסגרת כזאת תעזור לי היום בכך שתעודד אותי לכתוב ואולי תתן לי כלים.
      סחתיין לאקסית. נשמע מאד קשה לזכות בתחרות כזאת.

  3. אם מתחשק לך לכתוב, אז תכתבי.
    גם את הארי פוטר דחו מו"לים חשובים והם בטח אוכלים את הלב כל יום

    תודה על הקישור לבלוג של יעל – קראתי אותו והתמוגגתי.

    • אני לא חוששת מהדחייה . אני חשובת שהמחסום העיקרי שלי הוא היכולת לנצל רגעים שקטים לעבודה על זה.

    • גם אני אוהבת לקרוא אותך (משום מה המחשב שלי לא מאפשר להשאיר תגובות אצלך) ועוגיות הטחינה שלך יצאו מעלפות.
      תודה על כל התגובות המפרגנות

      • תודה!! איזה כייף 🙂

        נושא התקלה עם התגובות אמורה להיות כבר מטופלת, תודה שאמרת לי
        בעלי בנה לי את האתר ואם משהו לא עובד אין לי דרך כל כך לדעת בעצמי לפעמים

  4. כתבת היום על משהו שמעסיק אותי הרבה בזמן האחרון. הזדהיתי מאוד, כולל ג’וליה קמרון.
    למצוא את הדרך הנכונה לכתיבה, לא רחוקה מדי מעצמך ולא רק על עצמך, ניסחת את זה כל כך יפה. זה אתגר גדול.

    • זה קשה בעיקר כי בבלוג אני כותבת רק על עצמי וזו בעצם הכתיבה היחידה שלי נכון לתקופה ארוכה זאת.

    • הסדנה היא מקום עבודתי. אני עבודת במכללה  לחינוך ושם יש סדנאות שמלמדות את המורות והגננות לעתיד (ואת המורים והגננים לעתיד-יש גם כאלה)  אומנות. אני הספרנית שם.

  5. אני נהנית מאוד מהכתיבה שלך, ויש לך קול יחודי משלך – את לא צריכה לדעתי לחשוב על "הדרך הנכונה לכתיבה" – את פשוט את כשאת כותבת. זורמת ועמוקה ומעניינת
    just do it

    • השורה התחתונה מסכמת הכול.
      תודה על העידוד והחיזוקים 🙂  אפילו סופרים גדולים זקוקים להם ועל אחת כמה וכמה אני הקטנה.

  6. אני מחכה לעלילה שתתחיל בספריה בירושלים, תגיע לספרד ותמריא משם לדרום אמריקה 🙂

    וכמו אחרים, אני לא חושבת שיש בעיה בכתיבת סיפור לתחרות, התחרות היא בסך הכל הדרייב, הדדליין שמושיב אותך על הישבן. גם אם בסוף הסיפור לא יישלח לשום מקום, לפחות יהיה סיפור.

    • דייקת במסלול  של הטיסה . ספרד האי אכן תחנת ביניים למוצ’ילרים.
      והבעיה במקרה שלי היא קודם כל לצאת מתוך עצמי למקומות אחרים. קשה לי לעשות את זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s