אמא חסרת מחויבות ליום אחד

רגיל

היום התחפשתי לאמא חסרת מחויבויות הוריות (לזמן קצר). את אחר הצהריים שלי ביליתי בהסתובבות מענגת בשוק מחנה יהודה.ובקניית דברי מותרות קטנים ומשמחים כמו זיתים משובחים ולחם טוב. הייתה אווירה פורימית עליזה עם להקה שניגנה בשוק הפתוח שפשוט אמרה לגוף הכבד שלי עם הסל הלא קל לזוז. והעגבניות היו מאד אדומות והסמטאות גילו לי כל מיני דברים חדשים. המון בתי קפה קטנטנים ובית קפה אחד כמו פעם בו יושבים דברים ומשחקים שש בש בריכוז.

יש לי שני מוכרי תבלינים חביבים בשוק. מאחד  מקבלים ארוחת צהרים של קינואה מתובלת  אותה הוא שיווק לי במומחיות וכשחשבתי שדי לי הוסיף לי טעימה מהתערובת הפרסית לאורז (ממכרת בטירוף). הנדיבות המחוייכת הזאת. המוכר השני פשוט אדם עם פה מחייך ועיניים  מחייכות וילד קטן שבפעם הקודמת הוא ואשתו חיפשו לו מטפלת ועכשיו הילד כבר בטח בכיתה א'. "החלפת משקפיים" אמרתי לו והוא חייך אלי חיוך מופתע ואמר שאני היחידה ששמה לב לכך. אמרתי לו שזכרתי את הירוק היפה בצד המשקפיים שלו . מסתבר שהוא החליף למסגרת זהה. כך או כך שנינו יצאנו במצב רוח טוב ואני גם עם שקית אורגנו כי שאר הכסף לתבלינים הוצאתי אצל השני. בפעם הבאה אשנה את כיוון הסבב.

 

מיץ אצל עוזי אלי הידוע. פומלית ואתרוגים (יש אתרוג ברוב המיצים שלו).הפעם עוזי אלי היה בכבודו ובעצמו. מחופש בקטנה. "המיץ הפעם קצת שונה, טעים יותר" אמרתי לו והוא אמר לי שאני מוכרת לו. מפה בטח שמפה רק מזמן לא הייתי. פעם הייתה לי שגרת שוק והיום כבר לא.

 

ממשיכה לשוטט בחנות טבע. יש להם מנדרינות מיובשות ופומלות מיובשות ולימונים מיובשים ואני לוקחת קצת מכל דבר ומוסיפה מרציפן כדי שאוכל לשלם באשראי. המוכר מקטר על בתו שעסוקה בלתכנן את מסיבת פורים במקום לעזור לו בחנות. מחייכת בהבנה מזויפת כי הבן שלי עוד לא מארגן מסיבות.

 

מדברת עם גיסתי בסלולרי. משברון קטן, הילדון לא רוצה לקניון כמו שתכננה חמותי (כי יש שם אירועי פורים) ולא לפארק אלא לרבוץ מול הטלוויזיה. אני נותנת לה היתר לזרום איתו ולהשאיר לי את החינוכיות . תעשו מה שקל לכם ולו. זה בסדר. טוב, הוא לאחרונה רואה המון טלוויזיה וגם סרט אחד ראינו יחד (רנגו, מתאים יותר למבוגרים. חינני בדרכו המעוותת אין כמעט סרט שמתאים נטו לילדים. מרגיז קצת) אבל גם קניון הוא לא כזו אלטרנטיבה חינוכית. מבינה את חמותי שרצתה לתת לו אווירת חג.

 

הילד מתפטם בממתקי המשלוח מנות ואחר כך מתחרפן מעודף הסוכר אבל טוליו הפעם הוא זה שמשלם את המחיר. אני מחכה להם בבית ומקבלת נולון ישן בבגדיו (אם כי השיניים צוחצחו לו). למרות החופש המשכר קצת מאכזב לדעת שביליתי כל כך מעט זמן עם הילד שלי.

 

טוב, מחר אבלה איתו המווון זמן. מקווה שאהיה קלילה וכיפית מה שישפיע אוטומטית על ההתנהגות שלו.

 

»

    • אני כל כך מאוהבת בשוק שכשאני מגיעה אליו אני פותחת את הריאות ואת העיניים. מקום נפלא.

  1. עולה בדעתי – כל אחד מתחפש למה שהוא רוצה. יכול להיות שאת רוצה לזרוק את המחויבות כי היא מכבידה עלייך ולא יכולה? יכול להיות גם שאת לא מבינה עד הסוף כמה המחויבות הזו תהיה חסרה לך בעתיד?

    אמא שלי הייתה אומרת:
    "איזה ילדים יש לי? כשהם קטנים – אני צריכה לריב איתם שיתלבשו לבד כי הם רוצים שאני אלביש אותם. כשהם גדולים – אני צריכה לריב איתם שיסכימו ללבוש מה שאני נותנת להם כי הם רוצים כבר להתלבש לבד".
    מה שהיה חסר לה כשהיינו קטנים – כבר לא היה חסר לה כשהיינו גדולים, וכשהיינו גדולים – מה שהיה כשהיינו קטנים היה חסר לה.

    בכל אופן, לי זה חסר, המחויבות הזו לילדים משלי.

    אני שמח על החוויות שלך מהשוק שהן היו נעימות. זה חשוב ליהנות מידי פעם בפורים.
    זה מדהים איך תמיד נותנים לסבים וסבתות לצאת הטובים והנחמדים. טוב, זה אולי בגלל שהם סבים וסבתות…    😉

    אגב, לא אהבתי את רינגו. הוא היה סרט שלא הצדיק את עצמו, ובעל מסרים חברתיים מעט נדושים.

    • טוב במקרה שלי לא התחפשתי אלא פשוט נפרדתי מהמחויבות לזמן קצר.
      מחויבות לילד זה עסק שלא נגמר וגם לא הייתי רוצה שייגמר אבל זה שוחק ומתיש וטוב שיש גיבויים ומקומות להעביר אליהם משהו מהמחויבות.
      לגבי הסבים אני מאמינה שהם הרוויחו את הפריווילגיה לפנק כי את עבודת החינוך הם כבר עשו איתנו. עכשיו תורינו לחנך ותורם לשחרר.

      אני חושבת שיש היבטים מהנים יותר בגידול ילדים מאשר המחויבות אבל המחויבות הזאת היא גם עוגן שמחבר אותך יותר חזק לחיים.
      מקווה שהילדים יגיעו בזמן שטוב לכם כזוג.

      אני מבינה את אמא שלך. מצדדצ אחד רוצים שהילד יהיה עצמאי ומצד שני עצמאות שלו פירושו ויתור על שליטה מצד ההורה. אני מאד נעה על הקוטב בין שני הרצונות
      ולגבי רנגו הצד הויזואלי שלו מאד משך אותי.הדרך בה הצליחו להעניק לבעלי חיים פרצופים אנושיים  וגם הרעיון שהזיקית היא שחקן שמחקה את סביבתו.
      יש לי הרגשה שחלק מהבדיחות הוחמצו בגלל התרגום לעברית.

      לגבי המסרים החברתיים באמת לא הייתה בשורה גדולה.

  2. נשמע נפלא החוויה שלך מהשוק , ביחוד הירושלמי 🙂

    זמן שפיות לבד עם עצמך מעניק הרבה כוחות להיות אמא נעימה יותר 🙂

    • חבל שהיום הייתי שוב אמא חסרת סבלנות. כנראה שאני צריכה למצוא דרכים יותר טובות לתקשר עם הילד שלי.
      גם שבירת השגרה ואנרגיות הסוכר תרמו לקושי.

  3. איזה כיף של יום שוק. אני גם מאד אוהבת את מחנה יהודה, אבל המון המון זמן
    לא היתי שם.
    אולי אעשה זאת מחר …

    כיף להם אצל סבא וסבתא. האמת שנראה לי שזה כייף לשני הצדדים.
    וכן, בלי ספק אצל סבא וסבתא מותר ברים שלא עושים בבית.
    זה חלק מכללי המשחק.

    בקר טוב ג’וליאנה יקרה!

    • השוק אצלי זו ממש תרפיה.
      אני שמחה שלנולי יש סבים ודודים מפנקים.כמה שיותר אהבה יותר טוב.

  4. הייתי שם גם ביום ראשון בצהריים… 🙂 התחשק לי ארטישוק, אבל לא מצאתי. במקום זה קניתי זיתים מעולים שאני לא מפסיקה לנשנש… אבל אין ספק שהצבעוניות של המקום פותחת את העיניים והלב. פתאום נזכרתי שבאמת פעם מידי שבוע היית מבקרת שם לפני או אחרי שהייתי אוספת את הנולון מסבתא וסבא רבה… 🙂

    • פעם זה היה הביקור השבועי שלי. ואין כמו הזיתים של השוק.
      ארטישוק זה לא העונה.

    • לא הרגשתי ממש רגשות אשמה. בואי לא ניסחף.
      וזה לא מדויק כי היית במסעדת מחניודה. אבל ממליצה על טיול בשוק עצמו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s