אם השנה

רגיל

התחלתי את היום עם מחדל אימהי. שכחתי לשלוח את נולי לגן עם כובע. הייתי האמא היחידה ששכחה אבל למזלי אחת מהאימהות שלחה את הבן שלה עם כמה כובעים.

להשלים את רגש האשמה לא הצלחתי להגיע בזמן לאסוף את נולי בגלל שנתקעתי בפקקי ענק. לקח לי שעתיים להגיע הביתה. זה בעייתי כשבזיכרון של הטלפון שלי יש מעט אימהות. זה הגיע למצב המשפיל של להתקשר לגן ולבקש מהגננת שתשאל את אחת מהאימהות היא יכולה. מסתבר שיום ראשון האו יום של חוגים. בסוף הצלחתי להתקמבן עם אמא שפעם עשיתי לה טובה מה שהפך את העניין לקל יותר.

 

כדי להתגבר על רגש האשמה עשיתי את הדברים הבאים: חותמות ספוג ליום הנקודות (בעוד יומיים), קניתי לנולי אוזניים של נמר ליום החיות, עשיתי כדורי שוקולד בלילה גמורה מעייפות (לפחות גיליתי את התערובת המוכנה). הבוקר יצאתי אם השנה.

 

היה לי נחמד במקום המשקיעני הזה.

 

»

  1. אז המסקנה היא שכדאי לעשות טובות למישהו … כיאז הוא יהה חייב לי…

    ואת,
    אמא,
    מקסימה.
    עצם זה שהיית חייבת מבחינתך להתגבר על רגשות האשם כבר נותן לך עוד 10 נקודות למאה שכבר יש לך.

    קשה קשה היא מלאכת האמהות.
    (אך אין נפלאה ממנה.)

  2. נורא קשה עם רגשות האשם שלך. את אמא נהדרת רק אל תהיי אמא יותר מדי טובה. אז שכחת לתת לו כובע. אז מה. ולא הגעת בזמן . אז מה. קורה. לא חושבת שצריך לפצות את נולי על כך. לצ’פר את נולי זה אפילו חובה אמהית אך לא מתוך רגשות אשמה. מתוך כיף

    • צודקת, בסוף זה לא היה ביג דיל. אבל נהניתי מהקטע של לפנק אותו.ולהפתיע אותו

  3. לא מספיק לך להיות אם השנה. את רוצה להיות סופרוומן, וונדרוומן והקוסמת מארץ עוץ, הכל ביחד.

    אני שמחה שקיבלת ממני מחמאה הבוקר ששימח אותך, וזה בלי לקרוא את הפוסט קודם.  למען הסר ספק, התכוונתי לכל מילה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s