עוזרת

רגיל

אני יכולה לסמן וי על עוד מכשול רגשי שלי עליו התגברתי: העסקתי עוזרת.  יש כמה משמעויות בשבילי לצעד זה:


הודאה בחולשה: אני מתקשה לנקות באופן מהיר ויעיל, אני פרפקציוניסטית וזה אומר שאף פעם אני לא אנקה מושלם כמו שאני מצפה מעצמי.


בקשת עזרה: כתוצאה מכך אני צריכה לבקש עזרה מאישה זרה (תמורת כסף)


שחרור וויתור על שליטה: היא לא תנקה כמו שאני רוצה, אולי היא לא תנקה מושלם אבל יותר טוב ממה שאני לא עושה ביומיום.


חוסר הנעימות הכרוך בזה: אני לא מרגישה טוב במקום של הבוסית, יש אלמנט של השפלה ולא יעזור כמה אהיה נחמדה ומתחשבת (אני שטפתי כלים והיא שתתה את הקפה שהכנתי לה), אישה מבוגרת ממני עובדת עבודה פיזית קשה.


מאבקי כוחות: כמה פעמים ראיתי אותה מזיזה רהיטים כבדים ו/או שידת איקאה שכמעט התפרקה לה בידיים ביקשתי ממה לא לעשות זאת והיא ענתה לי במילה אחת: אבק!


תקשורת: האישה יודעת אולי ארבע מילים בעברית, ובארבע מילים האלה היא הצליחה להגיד את האמת המעליבה משהו ("אף פעם לא מנקים פה?").


עוד קטע מביך, שכחתי את שמה. זה נורא לא לדעת את השם של זאת שמנקה בחדרייך האינטימיים ביותר. אני לא רוצה שהיא תהיה שקופה לי. (שאלתי את המעבידה שלה- מנהלת חברת הניקיון).


להגיד את המשפט: תגידי לי מה את צריכה ואני אעזור לך זה משפט מטופש להגיד לעוזרת. במיוחד כששתיכן לא מבינות בחלונות הזזה כלום. זה גרם לה לשאול אותי: "אין בעלי? , זו עבודה לבעלי"


אכן בעלי הרכיב אותם בסופו של דבר.


בכלל, לא נותנים לעוזרת לעשות דברים שהייתי יכולה לעשות בעצמך. עדיף לעשות אותם קודם (מצאתי אותה יושבת ומנקה את הספרים של נולי. ספר ספר. נכון שזו האסטרטגיה שלה לנוח קצת ולעבוד תוך כדי אבל עדיין זה גרם לעבודה להימרח עד יציאה מהאף.


 


ולמרות כל התלאות והאי נעימות של לשבת בבית כשמנקים סביבך, הבית שלנו נקי כמו שמעולם לא היה ואני מרגישה עליה תלולה באיכות החיים שלי. ובעיקר מוטיבציה לשמור על ההישג.


 


נתתי לבוסית שלה מחמאות רבות עליה. אני מתכוונת להמשיך להיות נחמדה ואסירת תודה ולשלם טבין ותקילין וזאת למרות שהיא קיטרה במשך שעות ויצאה עם פרצוף חמוץ מהבית שלי. כנראה שבית עם רמת תחזוקה עלובה כמו שלנו מבאס עוזרות ולא יעזור כמה בעלת הבית נחמדה.


 


אבל בדיוק בשביל זה אני מעסיקה עוזרת!


 


 

מודעות פרסומת

»

    • למזלי העוזרת שלי לא מדברת מספיק עברית בשביל המשפט הזה.
      אבל תאמיני לי שהיא קיללה את הרגע. המסכנה.

      • ראית קאובוי של חצות?
        ראיתי את זה בשנות העשרים שלי והוא (דסטין הופמן) אומר שם משפט בלתי נשכח – אחרי 4 ימים האבק כבר לא מצטבר ונשאר באותו מצב

    • היא אמורה לראות הכול במקצוע שלה והייתי בטוחה שיהיה פרצוף. נו, אני לא אמורה להיות החברה שלה.
      (ולדעתי הייתי בסדר איתה ואחר כך גם סיפרתי לבוסית שלה כמה הייתי מרוצה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s