מחכים לעוזרת

רגיל

מודה, לא חשבתי שאכנס להילוך כל כך גבוה בהתכוננות לעוזרת.

עשיתי בשעות האחרונות דילול מסיבי בצעצועי הנולי. זה כמו להיפרד מתקופה אבל בכל זאת נהניתי קשות להיפטר מצעצועי הענק גוזלי המקום האלה.

קצת התייעצתי עם נולי וקצת עשיתי לבד.

התוצאה-פתאום יש מקום לדברים. פתאום יש אוויר לנשום. פתאום יש המון שקיות בכניסה. חלקן זבל וחלקן צעצועים שאני מפנטזת שיבואו פועל זבל עם ילד בגיל המתאים שישמח מאד לקבל אותם.

 

בכלל נושא האגירה שמא ומה אם כל כך טבוע  אצלי שממש קשה לי לעשות  מבצעים כאלה. אני באה ממשפחה של חבל לזרוק. אני מזכירה לעצמי שיש יותר סיכוי שאסבול מחנק בגלל עודף החפצים והשקעת אנרגיה מיותרת מאשר מהיעדר חפץ כזה או אחר.

 

אני מקווה שהסדר הזה גם יעזור לנולי להיות יותר ממוקד, לדעת איפה כל דבר נמצא, אולי אפילו יהיה לו חשק ליצור כששולחן היצירה שלו מסודר. לי זה יעשה חשק לעשות איתו דברים.

 

אל תדאגו לילד, נשארו לו ארבעה ארגזי צעצועים עמוסים ועאבל פתאום הוא יכול לראות מה יש לו.

 

אני מקווה שמחר אמצא כוחות להתארגן על עוד פינות מעצבנות בבית. זה שיחרר לי קטע תפוס במוח.

»

    • אני כל כך מיהרתי להיפטר מהם (בינינו רובם צעצועי הכול בדולר ואת השווים באמת שמרתי לילדי המשפחה. אבל כששמים בצורה דיסקרטית ויפה ליד הפח יהיה מי שייקח.
      הבעיה עם תרומת לגן או לגוף ציבורי אחר הוא שלפעמים הם נתקעים עם עודף צעצועים ולא תמיד הם במצב שימושי. עקרונית זה לא רעיון רע.

  1. אני נזכרת בבני שהיה בן 6 הוא החליט שהצעצועים "קטנים" עליו , כי הוא עולה לכיתה א’.
    ואז הוא בחר את הצעצועים  ה"תינוקיים" לדבריו ותרם למח’ ילדים באסף הרופא.
    הייתי נרגשת מהתנהגותו וגאה בו מאד.

    • יש על מה! אותי משמח כשהוא מוכן לתת חלק מהצעצועים לבן הדוד שלו. נתינה זה באמת ערך חשוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s