טריו מבחירה

רגיל

בעקבות הפוסט באימהות אובדות החלטתי שגם אני יוצאת מהארון.

 הפוסט הזה מוקדש לכל הנשמות הטובות שנכנסות מדי למצב שיפוטי ברגע שהן נתקלות בעוף המוזר הזה שנקרא הורים לילד יחיד. אני גם מכניסה הצהרה שאני בשום אופן לא שופטת אנשים שמחליטים שונה ממני. אני מספרת על ההחלטה שלנו כשני אנשים פרטיים ולא מייצגים אף אחד פרט לעצמנו כי כמו הכותבת אני מרגישה ששוללים את הלגיטימציה שלנו והגיע הזמן  שגם לנו יהיה קול.

גם אנחנו משפחה של שלוש נפשות ואנחנו מתכוונים להישאר כזאת. אנחנו לא מאמינים שזה יהפוך את נולי לפסיכופט מפונק/רודן/ נטל על החברה וגם לא מאמינים שזה יאמלל אותו.

בכוונה אני אומרת אנחנו כי זו החלטה של שניים. בפעם האחרונה שבדקתי בתא משפחתי בו יש שני הורים צריך שניים להחלטה  הזאת. אני חייבת להודות שזה בא בעקבות הרבה מחשבה. היה בי צד שהתגעגע להחזיק תינוק וחשב על הגדלת המשפחה אבל לא חשב על ההשלכות, לא חשב על זה שתינוקות גדלים, לא חשב על הכוחות  והיכולות שיש לו או אין לו ובעיקר לא חשב על כך שלהחלטה כזאת יש מחיר. מחיר כבד לעתים. מחיר שבן הזוג שלי לא היה מוכן לשלם וככל שאני חושבת על זה יורת גם אני לא הייתי מוכנה לשלם.

ככל שנולי גדל אנחנו רואים מה זה אומר לגדל ילד. שעות על גבי שעות של הקשבה, השקעת משאבים רוחניים וגם משאבים פיזיים. לילד אחד יש לנו סבלנות, אם היה לנו עוד ילד היינו בעיקר נאבקים להחזיק את הראש מעל המים. לא היינו מזניחים כי אנחנו לא אנשים מזניחים אבל איכות החיים של שלושתנו הייתה נפגעת משמעותית. את טוליו לא היינו רואים בכלל כי הוא היה עובד הרבה יותר שעות ממה שהוא עובד עכשיו (וגם עכשיו הוא עובד המון) כי משפחה גדולה יותר זה אומר הרבה יותר כסף. אני לא הייתי יכולה לעבוד יותר שעות כי מישהו צריך לאסוף את הילדים מהגן ולהביא לחוגים ולרופאים.

בכלל מישהו זוכר מה זה לגדל תינוק בשנים הראשונות שלו? מישהו זוכר את כל הלילות הלבנים והימים שאחר כך שדורשים תפקוד מלא בעבודה ובבית? זה אומר גם להיות ממש חנוקים כלכלית.

אני מאמינה שילדים זה שמחה אבל אני רוצה גם ליהנות מאותה שמחה ולא  לחיות במאבק הישרדות מתמיד. אני יודעת למה אני מסוגלת ואני יודעת למה בעלי מסוגל.

ומה עם העתיד, אתם שואלים? כל הטיפול בכם הקשישים ייפול על אדם אחד? מה עם הבדידות של נולי נטול אחים.

אני מאמינה שבדידות היא מצב נפשי ויש בה מין הבחירה, אני מקווה שנצליח לתת לנולי את הכלים לחיות בזוגיות טובה, לבחור את הבחירות הנכונות לו ולמצוא את החברים המתאימים לו. אחים זה לא אומר בהכרח חברים, זה לא אומר בהכרח שאחים נושאים בנטל העזרה להורים באופן שווה (כולי תקווה שלא נזדקק לעזרתו של נולי) , הרי כמה מקרים אתם מכירים של משפחה שיש לה כמה אחים שבסופו של דבר רק אח אחד נושא בנטל.

 

אני לא שוללת את זה שיהיו לנולי התמודדויות בחיים, שהוא יקנא בילדים עם אחים אבל באותה מידה יכולים לקנא בו על תשומת הלב, על הזמן שיש לו עם הוריו ועוד ועוד. בחיים יש התמודדויות.

 

והשורה התחתונה: אני מאמינה שאדם צריך לחיות כמו שהוא מבין ולהשתיק את הקולות הזרים  גם אם הם נמצאים בראשו.

מודעות פרסומת

»

  1. ההחלטה היא שלכם ורק שלכם, והמניעים (הלגיטימיים) שהביאו אתכם אליה לא צריכים להיות מעניינו של איש.
    חוץ מזה, יש לא מעט יתרונות בלהיות ילד יחיד, את זה תמיד שוכחים כשבאים להטיף בנושא.

  2. אני מאד מבינה וכל הכבוד על האומץ. אני רוצה שני ילדים אבל אני לא פוסלת שברגע שיהיה לי ילד אחד אחליט על אחד ודי. בן זוגי היה מעדיף ילד אחד נראה לי. כרגע אני רוצה אחד ואז לראות איך אנחנו מסתדרים ואז להחליט. מבחינה כלכלית זו באמת בעיה רצינית כי שנינו עובדים בעבודות של תקשורת עם משכורת מינימאלית. מזלנו הגדול שיש לנו הורים תומכים משני הצדדים, אחרת או שמישהו מאיתנו היה חייב הסבה להייטק או שבכלל לא היינו מביאים ילדים לעולם. כל הזמן מדברים על האיום הדמוגרפי (לא שאני מאמינה בשטויות האלה), אבל לא עוזרים בכלל לזוגות צעירים וחילונים להביא יותר ילדים.

    • כן, בלי ההורים מאד קשה להסתדר.
      מזל שזו לא החלטה שצריך לקחת בבת אחת.
      ובכל מקרה זו החלטה זוגית ואת זה אנשים שוכחים.
      והאיום הדמוגרפי זה בולשיט. אנחנו לא רחם או מפעל ליצירת חיילים. אנחנוב ני אדם עם היכולות שלנו והמגבלות שלנו. וההחלטה על ילדים אם בכלל וכמה היא החלטה שצריכה להתקבל בכובד ראש ולא באופן אוטומטי.

      • החלטה זוגית כן אבל באותה מידה שצד אחד רוצה פחות צד אחד יכול לרצות יותר וצריך להגיע להסכמה ביחד כי שני הצדדים יכולים להיפגע.
        יש מגזרים שבעיניהם האיום הדמוגרפי הוא סיבה לעשות ילדים. יש מגזרים שרואים פחות חשיבות לכסף לילדים ויותר חשיבות למספר הילדים.
        אני פשוט קצת מוחה על המצב במדינה שמעודד את אותם מגזרים.
        דרך אגב ישנם מדינות כמו גרמניה למשל שבהם החלטה של זוג להביא ילד אחד או לא בכלל לא תיתקל בשום תגובה מצד אף אחד ולא רק בגלל האופי הגרמני זה פשוט מקובל שם.

  3. תינוקות זה דבר חמוד אבל הם גדלים וההחלטה להביא אותם היא החלטה כבדה מאד. לא כל אחד יכול להתמודד עם גידול שני ילדים. אני יכולה להגיד לך שבתנאים היחסית מפנקים שלי קשה לי לגדל ילד אחד. אני שלמה עם קיומו ואוהבת אותו אבל להביא לו אח או אחות זה מחיר כבד מדי עבורינו כזוג. את רואה בעצמך את ההתמודדויות שלנו סביב גידולו. תכפילי את זה. תכפילי את שעות העבודה המטורפות גם כך של טוליו. תפחיתי לחצי את הסבלנות שלי ותביני שזה אומר הרבה שנים של סיר לחץ. יש שמוכנים למחיר כזה ויש שלא. אנחנו לא.
    וזה לגמרי הקול שלנו.

  4. באופן כללי, אנשים מאוד אוהבים להגיד לך מה צריך או לא צריך בחיים שלך. במקרה הפרטי, לא הם חיים את החיים שלכם וזה לחלוטין לא עניינם.
    אני בטוחה שטוב לו היום ושהוא לא יגדל בהרגשה שנגרע ממנו משהו. למה בעצם?

    • אני בטוחה  שהוא יבוא אלינו בטענות על ההחלטה שלנו כי יש גם לילדים צורך להיות כמו כולם ויכול להיות שהוא ירצה אח או אחות. אבל הרצון שלו לא מספיק. הוא לא רואה את התמונה הכוללת, הוא לא יודע מה ייגרע ממנו אם יהיו לו אחים. הוא מכיר את המציאות שהוא מכיר.
      הלוואי שנצליח לתת לו את תחושת השלמות הפנימית גם בלי אח.
      אני מאמינה שזה תלוי בנו.

    • לא תמיד אחים מצליחים להסתדר ולאהוב אחד את השני. יש טמפרמנט לא מתאים, יש מורכבויות פסיכולוגיות סביב זה. זה כמובן גם לא סיבה להימנע מלהביא כמה ילדים אבל זה אכן מפריך את הטיעון שאחים זה תמיד חברות ותמיכה. זה לא.

  5. אלו החיים שלך וזכותך לנהל אותם כרצונך, את חייבת דין וחשבון רק לבעלך.
    בזמנו עמדתי במצב שלך, הייתה לי ילדה אחת ולא הצלחתי להכנס שוב להיריון, יכולתי להישאר רק איתה ולהיות מאושרת לגמרי ואולי גם עשירה יותר בכסף.
    בכל זאת החלטנו לאמץ עוד ילד, ובסוף אימצנו שניים.
    עד היום אני תוהה אם טעינו, כלכלית בטח שהפסדנו, הם עלו הון ועדיין עולים וגוזלים המון זמן ומשאבים של אנרגיות וסבלנות, מצד שני תהליך חינוכם וגידולם שינה והעשיר מאוד את חיינו, וגם סיבך אותם כמובן.
    צדקנו או לא כשהוספנו אותם למשפחה?
    עד היום אני לא יודעת.

    • עשיתם מעשה גדול שאימצתם ילדים. אין ספק שזה גם מוסיף קשיים אבל שניכם רציתם והייתם מוכנים לזה.ומסוגלים לזה. עובדה שהם מה שהם היום בזכות ההשקעה שלכם בגידולם ובחינוכם.
      קשה להסתכל על ילד אחרי שהוא כבר עובדה מוגמרת כטעות ואולי גם לא צריך.
      את נשמעת לי כמו אמא נהדרת. וגם אמא נהדרת מתוסכלת לפעמים.

  6. ג’וליאנה שלום!
    תודה! אני כתבתי את הפוסט באמהות אובדות. תודה רבה על התגובה וכל הכבוד לך על הפוסט הזה. כתבת מקסים. אבוא לבקר שוב, מה גם שאני מאוד מאוד אוהבת את התמונה למעלה. היא כל כך מתאימה! (וחוץ מזה הייתי שם – באוסלו)

    • ברוכה הבאה,
      אם את כותבת במקום כלשהו אני אשמח לדעת כי עם או בלי קשר לנושא שכתבת עליו את כותבת נפלא.

  7. בזמן קריאת הפוסט רציתי להגיד שברור שזו החלטה שלכם ולא חשוב מה אנשים אחרים אומרים,  ולא צריך לקחת את דבריהם כל כך ללב  –   אבל אז הגעתי לשורה האחרונה והתבלבלתי קצת,  כי פתאום נדמה היה שאת אומרת ש"הקולות הזרים" הם שלך (במקרה כזה אני ממש לא יודעת איזה עצות לתת).
    אבל אין לי ספק שאנשים צריכים לעשות בעניין הזה מה שהם מבינים ורוצים  –  והביקורת מבחוץ היא לא ממש חשובה.
    אני נשואה לבן יחיד, ולמרות שאני לפעמים משתעשעת במחשבה כמה נחמד זה היה יכול להיות לו היו לו אחים בעלי משפחות בעצמם,  אני חושבת שלו זה לא היה חסר אף פעם,  וגם לא היום.

    • זה תמיד טוב לפגוש אנשים כמוך שיודעים לתת לאדם את המרחב שלו ומכבדים את החלטותיו. לא כולם ככה אבל אלה החיים…
      לגבי הקולות הזרים כשאת שומעת משהו כל כך הרבה פעמים ממקורות שונים הם מתחילים קצת להדהד אצלך וחשוב מאד לדעת לעשות את ההפרדה בין מה שאת רוצה לבין מה שהחשברה רוצה ממך.במיוחד שאף אמא לא רוצה לדפוק לילד שלה את החיים.

      זה פשוט לא קל להיות יוצא דופן. אני אמנם לא אחת שדופקת חשבון לחברה במעשיה אבל בכל זאת זה קשה. בכל זאת יש לפעמים ספקות.

      אבל אנחנ ו שניים בהחלטה זו ולכן זה גם קל יותר במובנים מסוימים.

  8. הפוסט הזה, מעורר תגובה.
    ממה שאני שומעת, הסיבה להחלטה שלך ,הוא "שלום בית".
     ז"א שאת מוכנה לוותר על ללדת עוד ילדים בגלל שבעלך – לא מתאים לו מכל מיני סיבות.
    ואני מעריצה אותך על שהדאגה לזוגיות הקיימת שלך היום – היא חזקה יותר מהערך האחר, שאת מודעת לקיומו, בלגדל משפחה גדולה ומגוונת.
    אני בטוחה שאם היית נשואה לבן זוג אחר, היו לך הרבה ילדים משמחה וכל התירוצים של כלכלה וקושי היו מתגמדים – כי אני חושבת שאת אמא שמסוגלת לגדל ילדים בריאים ושמחים, את אמא מצוינת. [ואני בטוחה שגם בעלך הוא אבא מצוין!]
    אבל אם הילד היחיד שלך יגדל במשפחה ובזוגיות טובה וחזקה עם המון אהבה, זה יהיה הרבה יותר טוב מאשר לגדול עם הרבה אחים אבל בלי אהבה בין ההורים שלו.
    כל הכבוד על הבחירה.
    אני מציעה רק, שלא צריך להכריז הכרזות בכלל בחיים. ואולי מחר או מחרתיים את תשתני, או בעלך ישתנה ותרצו עוד ילדים..מה תגידי אז אחרי כל ההכרזות האלו.
    עדיף לומר – "בינתיים, במצב המשפחתי שלנו היום מתאים לנו ילד אחד..מה יהיה מחר..מי יודע?"

    • אין לי מושג מה היה קורה אם הייתי נשואה לבן זוג אחר או מתחתנת בגיל יותר צעיר. הכול יכול להיות.
      בנתונים הקיימים זו בחירה של שניים ובפוסט הזה רציתי בעצם שלבחירה מסוג זה יהיה קול. אין בזה משום התחייבות ואני לא ארגיש שאני בוגדת ברעיון אם יום אחד נחליט אחרת.אבל את יודעת, הרבה שנים היינו בתוך השיח המנתנצל של בינתיים וזה קצת נמאס לי, זה כאילו לתאר את המצב מנקודת מבט מתנצלת כזאת, כאילו אנחנו לא באמת בחרנו את הבחירה אלא המציאות כפתה את עצמה עלינו ואנחנו בעצם רוצים אחרת. זה לא המצב.
      בכל בחירה יש מין הויתור על משהו אחר. ויתור הוא דבר שהוא לפעמים כואב. וכן, לותר על הדימוי של משפחה גדולה מגובשת ומאוחדת זה ויתור שיכול גם לכאוב. אבל מצד שני שוב, זו בחירה.

      • אני מסכימה איתך לגמרי, שזה בחירה מודעת על אף הכאב, ולא נתון מציאות, ולא ממצב של מתנצל.
         זוהי בחירה בעיניים פקוחות.
        בכל זאת אני מרגישה (על עצמי) יותר נכון לומר תמיד "נכון לעכשיו – אני בוחרת כך" "נכון לעכשיו, אני מאמינה ש.., מתאים לי ש.."
        החיים שלנו הם כל הזמן בתהליך של שינוי, וכל רגע אנחנו בוחרות מחדש בחירות על כל דבר (האם להיות נחמדים עכשיו בטלפון או לא…)ולפעמים ההכרזות הכוללניות שלנו מחשקים אותנו ומגבילים אותנו מהתנועה ומהשינוי.
        אבל הבנתי את מה שאמרת – ומקבלת.

      • עקרונית את צודקת, גם אני רואה את החיים כדבר דינמי ואני מאד משתדלת לא להתקבע.
        פשוט בנושא הספציפי הזה הנכון לעכשיו מסמל אצלי איזה שהוא דפוס מתנצל בשיחה על הנושא וזה משהו שאני משתדלת להמנע ממנו.

  9. מסכימה באופן חלקי ובהחלט חווה את מה שאת מדברת עליו.. עם שניים..
    זה קשה, אבל ההחלטה שלכם תשפיע עליו בין אם תרצו או לא.
    אבל יש לי שאלה אחרת.. והתשובה מאוד מעניינת אותי מנקודת המבט שלך וגם מנקודת המבט של טוליו-
    לו היתה לכם בת בכורה, הייתם עדיין חושבים על שלישיה וזהו?

  10. אני מודה שאני מנהלת וויכוחים עם עצמי בנושא, פעם אני חושבת ככה ופעם ככה, אולי לא הנסיבות שלנו  לא הייתי מתלבטת בכלל,אך לפעמים אני אומרת לעצמי ילד אחד זה מספיק ולפעמים אני אומרת אני רוצה עוד.

    • זו החלטה גדולה. לפעמים גם החיים מחליטים בשבילכם.
      מה שלא תחליטו תהיו שלמים עם זה.

  11. אני חושבת אחרת ממך, אבל את זה את יודעת. כל הטיעונים הכלכליים והכביכול אובייקטיביים לא משכנעים אותי. אני כן מסכימה איתך שאם את וטוליו לא שלמים עם הרעיון להביא ילד נוסף לעולם עדיף שלא תעשו את זה, כי אתם תהיו אומללים וגם הילדים שלכם.

    אני מאחלת לכם רק טוב ולהיות מאושרים כמו שאתם, עדיף משפחה מאושרת עם זוגיות טובה בת 3 נפשות מאשר משפחה אומללה בת 4 נפשות.

    • אני מסכימה עם השורה התחתונה שלך.
      והטיעונים שהבאתי  הם סובייקטיביים לחלוטין. לא הבאתי אותם כדי להראות לאחרים איך לחיות את חייהם אני  באמת מאמינה שאין אמת מוחלטת אחת, אלא רק כדי לפרט  חלק מהמרכיבים בהחלטה.
      חשוב לי לפרט את המרכיבים כי יש הנוטים לראות אנשים הבחורים בחירה כמו שלנו כאגואיסטים שלא חושבים על טובת הילד ועם זה כבר יש לי בעיה.
      (למען הסר ספק-לא את!)
      ותודה על האיחולים

  12. החיים שלכם הם החיים שלכם. ההחלטות שלכם הן ההחלטות שלכם. יבקרו אתכם. תמיד מבקרים. ואתם יודעים לעמוד בכך. גם בנכם יבקר. אבל זו דרכו של עולם. בנים מבקרים את הוריהם. אתם נותנים לו מכל טוב. ואני מתכוונת בעיקר לאהבה. וזה הכי חשוב. והוא ידע להעריך מה שקיבל.
    אני בחרתי בשונה מכם. אבל אחרי שני ילדים, בשום אופן לא הסכמתי להמשיך. היה ברור לי שנהיה משפחה מתוסכלת בת חמש נפשות.
    וחיכיתי. ופתאום בא היום שהיינו מוכנים לעוד. ויש לנו בת אחרי שני בנים. כולם בוגרים. אבל אני זוכרת את ההתלבטויות.
    אין למישהו זכות לומר מה טוב יותר. רק לכם.
    מאחלת לך חיים דבש.
    וקצת מיץ לימון רק מוסיף..

    • את נראית לי כמו אדם שלא ייתן לחברה להכתיב לו מה לעשות.
      זה מצוין.
      מאחלת לך חיים דבש (עם לימון וג’ינג’ר ) זה טוב נגד הצטננות.;)

  13. הפוסט כמובן מאוד נוגע לליבי.
    בעיניי הסיבות שלך מאוד משכנעות ונשמע שקיבלתם את ההחלטה הכי נכונה בשבילכם, ומצער שיש אנשים שמעיזים להגיד לכם אחרת, ושאת נאלצת להגיע למצב שאת אומרת ש"מנסים ולא מצליחים" (כפי שכתבת באמהות אובדות) רק כדי שירדו מכם.

    (אותי למערי כל מה שהפוסט הזה משכנע זה שלא כדאי להביא אפילו אחד)

    • ההחלטה להביא או לא להביא ילדים וכמה ילדים להביא זו החלטה כבדה וכמובן שבעיני כל החלטה היא לגיטימית לגמרי.
      ולגבי אנשים אני מנסה ללמוד לענות להם. למשל בספרייה אחת הספרניות אמרה שנולי בטח מפונק כבן יחיד אז אני תיקנתי אותה-מושקע, לא מפונק.
      אני לא ממש יודעת לענות לכל אחד כי זה נושא טעון אצל הרבה אנשים. בעבודה שלי יש אחת שאחד המשקעים הגדולים שלה קשורים לזה שהיא בת יחידה ולכן יש לה דחף לעודד ילודה במשפחות קטנות. מכיוון שאני עובדת איתה הרבה לא בא לי להיכנס לדיון הזה כל פעם מחדש אז אני בוחרת בפתרון הפחדני. 
      ומצד שני אני כבר פחות מרגישה צורך להתנצל על זה וזו התקדמות מבחינתי. להיות שלמה עם זה.

      מאחלת לך שתחליטי את ההחלטה הנכונה לך ביותר ומתוך רצון.
       

    • אני חושבת שמה שחסר למשפחות קטנות כמונו זה קבוצת התייחסות, כל כך שמחה על התגובה שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s