אתמול

רגיל

הילד שלי היה כמו פרפר . מאושר כל כך הוא קיפץ בגינה עם החבר שלו ושניהם שרו את השירים של "חיים נחמד ביאליק" שאהב ילדים. הם ידעו להגיד לנו מה זה הס פן תעיר.

והם רקדו וקיפצו ואנחנו האימהות נהנינו להסתכל עליהם ולראות כמה הם קלילים וצוחקים וילדים. בלי כל הכובד.

ואני ידעתי ששום עיניים עצובות של הילדה שלא לקחתי אלי לא שוות את האושר של הילד שלי.

 

»

    • אני לקחתי ילדה מהגן של נולי אלי פעמיים בשבוע כחלק מסידור עם ההורים שלה.
      נולי והיא ממש לא הסתדרו וזה הגיע למצב שהרגשתי שהמחיר הנפשי שהסידור הזה גובה ממני לא שווה את זה.
      ואתמול לראשונה לא לקחתי אותה והיא באה והתסכלה אלי בעיני כלבלב עזוב.

      • זה יותר מורכב מזה. למעשה בעל ההתנהגות הבעייתית היה נולי ולא היא.
        אבל לה היו בעיות משלה רק שהן באמת לא יכולת להיות הבעיות שלי.

  1. כל הכבוד על עצם הניסיון.
    ובחירה נכונה, למרות הכאב…
    לילד שלך מגיע קודם… ואחרי הכל.

    • נכון, אני למעשה חיה בשביל רגעים כאלה.
      בימים טובים במיוחד הוא מקפץ ואומר כיף לייי!

  2. כבר דיברנו על זה – אני גיליתי סוג חדש של אושר – לראות את הילד שלך מאושר, זה משהו שלא הכרתי לפני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s