חמישי בערב שש עד שמונה

רגיל

הפרויקט של אימהות אובדות


18:00 אנחנו באוטו חוזרים הביתה מביקור אצל חבר. באוטו נמצאים טוליו בן זוגי, נולי והילדה מהגן של נולי שאנחנו שומרים עליה בימי חמישי. נולי כרגיל במצב רוח קצת נעלב כי הוא לא כל כך אוהב שאנחנו עושים את זה , הוא לא מחובר לילדה ואני חושדת שהוא גם קצת מקנא.


ב18:15 אבא שלה בא לקחת אותה ואני מרגישה סוג של הקלה. הבית מבולגן במיוחד וקשה לי במיוחד עם הבלגן כי חזרנו מהבית המתוקתק והיפהפה של החבר של נולי. יש אימהות כאלה שיכולות לתחזק בית ועוד עם שני ילדים והיריון ועוד להיראות טוב והכי גרוע, להיות גם נחמדה.  


בין הררי הבלגן שני סווטשרטים חדשים שקניתי לנולי (היה מבצע) קרמיט וספיידרמן. נולי כמובן מתלהב מספיידרמן.


18:50 יאללה אין לי כוח להכין אוכל, נולי תמיד שמח לאכול קערה עם קורנפלקס וזה מה ששלושתינו אוכלים.זה פתרון טוב שגורם להרגיש ששגרת הערב איכשהו מתוקתקת. גם טוליו וגם אני עובדים על אוטומט ולמעשה לא היינו מתנגדים שנולי ישכיב אותנו לישון. מאחורינו יום ארוך. של טוליו התחיל בארבע בבוקר ושלי כלל רכבת תקועה עם ילד בגיל של נולי שעשה חור בראש פשוטו כמשמעו והתרוצץ כאחוז אמוק ברחבי הרכבת. לשמחתי היה מישהו שהיה מוכן להפוך ל"מבוגר הרע" ולסננן: "שמישהו ישתיק אותו כבר". צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.


19:15 נולי מגלה מחדש את הצעצועים שלו . הוא לא ראה אותם כל היום אז אני נותנת לו קצת להתחיל לשחק ובינתיים מקפלת כביסה ומנסה לנהל שיחה עם טוליו. מהר מאד אני רואה מה השעה ומוותרת על הקיפול. זמן מקלחת הגיע.


19:40 קודם צחצוח שיניים לנולי. קצת הוא לבד וקצת השלמה שלי. למדנו שאת השיניים האחרויות כדאי לצחצח כשהפה סגור חלקית אבל לנולי קשה לעמוד בשקט אז זה הופך לפעולה קצת מעצבנת שלא בטובתינו.


19:45 מקלחת , נולי אוהב לסבן את עצמו. אני נותנת הנחיות וחופפת לו את הראש ותוך זמן קצר יוצא ילד ריחני עטוף במגבת החמודה עם הכובע. אני מנצלת שאריות ינקות שיש בו ובחזיקה אותו עטוף במגבת. שנינו מתכרבלים על הספה ואני לאט לאט מייבשת אותו. משתדלת שהוא יהיה לבוש בפיג'מה לפני שהוא בוחר בגדים למחר. במקביל טוליו זז מהמחשב לכביסה לאירגון המיטה של נולי.


20:00 נולי בוחר סיפור, לשמחתי זה טרופותי, סיפור חמוד וקצבי שמזמן לא הקראתי לו. אני עושה את הקולות של היות ואנחנו צוחקים יחד. זה הזמן שנולי מספר לי על הילדים שהוא היה רוצה להזמין הביתה (ואני מנסה להיזכר באימהות שלהם) וגם על ילדים מעצבנים שהוא לא מדבר איתם. יש ילדה אחת שמעצבנת במיוחד וממש מעוררת אצלי רגשות קשים. משתדלת להסוות את אותם רגשות קשים אבל ילדה שאומרת לנולי שהבן דוד האהוב שלו מת היא ילדה דפוקה, אין לי מילה אחרת לזה. בסיפור השני – נולי כבר במצב חצי רדום אבל הוא נהנה שאני מקריאה לו.


20:20 חופש!!! רק שאין כל כך כוח לנצל את החופש הזה. טוליו כמעט נרדם מול הטלווזיה וגם אני. בקושי גוררים את עצמנו למיטה.

הלוואי שהייתי יכולה להסתפק בשלוש שעות שינה, אני חושבת לעצמי והמשאלה מתגשמת באופן מוזר כשאני מתעוררת לפנות בוקר עם דלקת בעיניים.

»

    • זה מפרך בעיקר כי אני מרגישה שהיום חומק ממני וזו הרגשה מתסכלת.
      יש ערבים שהם ניסיים ובהם אני מרגישה שהדברים מאורגנים כמו שהם צריכים להיות.
      אבל כנראה שעייפות היא עייפות.

    • אני חושבת שמטבע הדברים הן שעות ההורות הכי אינטנסיביות שלי וזה אומר לפעמים שהן מעייפות אבל לפעמים יש בהן גם הרבה סיפוק וחסד, אלה גם השעות שנולי מספר לי על יומו ואלה שעות הסיפור ואני משתדלת שלפחות בחלק מהזמן אני אהיה נטו איתו. לא תמיד מצליח…

  1. תארי לעצמך שאת זה אנחנו עוברים עם שלושה ילדים (שהם בכלל לא מלאכים). זה מאוד קשה, ולא יודע אם זה באמת "מתגמל" במשהו, אבל צריך ללמוד איך לחיות עם זה בצורה הכי טובה שאפשר.

    • זה קשה בעיקר כי הילדים שלך (וגם הילד שלי) עדיין קטנים ופחות עצמאיים. מעניין יהיה לשמוע איך עוברות עליכם השעות האלה.
      מצד שני זה זמן איתם וזה משהו שאני לפחות מרגישה לפעמים שחסר לי זמן נטו עם הבן שלי בלי חברים, משפחה מורחבת, אורחים, טלפונים ושאר מסיחי דעת.
      מהזמן נטו הזה לומדים ממנו המון דברים מהשעות שעוברות עליו בלעדיי ולכן הוא חשוב.
      (אני מסתייגת, לא תמיד אני סבלנית /קשובה/נטו איתו אבל אני בשאיפה)

    • גם אני פחדתי ואני עדיין מפחדת מהגדלת המשפחה ומאיך אסתדר.
      אני יכולה להגיד לך שיש ימים שעוברים טוב ויש ימים שלא אבל זה לא ככה בכל תחום בחיים?
      בהורות ההשתדלות חשובה אבל לא תמיד מצליחים להיות הורים טובים(זה גם כן מונח שנתון לפרשנות). עושים המון טעויות וזה גם חלק מהלמידה איך להיות הורים  טובים ספציפית לילד הזה. למידה לכל החיים.

  2. השבת באמת נתנה לנו קצת מרחב נשימה.לא היו הפסקות חשמל למזלינו. נולי די מפחד מהחושך ומבובת המכשפה שהשכנים שלנו שמו במרפסת ממול.
    (היא עפה להם ברוח או שהכניסו אותה קודם, כך או כך לא נראה שאנחנו מצטערים מדי )

  3. אהבתי את המשפט שהייתם רוצים שנולי ישכיב אתכם. זה מזכיר לי נשכות.
    לילדים שלי הייתה מיטת נוער עם מיטה תחתונה שאפשר להוציא במקרה שבאים חברים לישון איתם. 
    היו ערבים שזיס היה נשכב במיטה התחתונה, כדי להרדים את הילדים והוא היה נרדם שם לפניהם.
    הכי אהבתי את הפעם שדלת החדר נפתחה ובתי היקרה יצאה מהחדר בפיג’מה וכאשרי שאלתי אותה בקול למה היא יצאה מהמיטה היא ענתה לי: "ששש, אבא נרדם, אל תעירי אותו".

    • גם לנו זה קרה פעם.
      עכשיו פחות כי הגן ממש סוחט ממנו את הכוחות והוא לפעמים כמעט נרדם בארוחת ערב.

    • איזה פירגון!
      אני לא בטוחה שזה יום קשה במיוחד. יום די סטנדרטי והיו ימים קשים יותר.
      עובדים עם מה שיש 🙂
      תודה

  4. אהה כן. מוכר. הזדהתי מאוד לגבי האמהות ה"אחרות" המוקתקות עם הבית המסודר. למזלי השלמתי עם המציאות שאני לא כזאת וגם לא אהיה.

    • אפילו בחוצפתי אמרתי לאותה אימא שבבקשה תגיד לי שיש לה עוזרת. לשמחתי אכן יש לה.אבל היא גם מנקה לבד
      יש לה נסיבות מקילות כי היא בשמירת היריון חלקית ולכן היא בחופש ויש לה זמן אבל אני יודעת שגם לו היו לי שקי זמן לא הייתי ככה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s