עכשיו אנחנו מתמודדים עם התמודדות חדשה-ישנה בגן. נולי, הילד המתוק שלי בבת עיני הפך להיות הילד המציק של הגן. הוא מספר לי בעצמו שהציק לילדים, הגננת מספרת לי שהוא מציק לילדים, הסייעת מספרת לי שהוא מציק לילדים והילדים מספרים לי שהוא מציק להם.
אני שמחה שיש לי איתו ערוץ תקשורת פתוח ואני מנסה ללמוד אותו ולנטרל את השיפוטיות. את המסר החד משמעי שאסור להציק הוא מקבל כל הזמן והוא גם מבין את זה בעצמו מהשפה לחוץ. הוא גם מבין את ההפסדים שכרוכים בהצקה לילד (הילד לא ירצה לשחק איתו, הוא יקבל סנקציות מהגננת והסייעת).
אני שואלת אותו מה הוא מרגיש כמשתחשק לו להציק והוא עונה שמשעמם לו. המרפאה בעיסוק המקסימה שלו הציעה לתת לו חפץ קטן שהוא יוכל להתעסק איתו במקום עם הילד. קניתי לו כדור מעיכה קטן והסברתי לו (בשיתוף עם הסייעת כי הגננת לא הייתה) שהוא יוכל למעוך את הכדור במקום לשלוח ידיים לילדים . הסברתי לו שהוא לא חייב להישאר הילד המציק (הוא התרגל לתפקיד הזה של המציקן שהוא תפקיד קשה מאד) ושהוא יכול להיות הילד המתחשב והנחמד. עברתי איתו על כל מיני תרחישים עם פוטנציאל חיכוך וניסינו יחד למצוא כל מיני פתרונות.
למשל: אם הוא רוצה להצטרף למשחק הוא יכול להציע את זה ולתת רעיונות משלו. אם הילדים בכל זאת לא ירצו הוא יכול להצטרף לילדים אחרים. אם משעמם לו במפגש הוא יכול לפני הריכוז לקחת את הכדור מהמגירה ולהחזיק אותו כדי שתהיה לו תעסוקה לידיים, אם הוא רוצה צבע או צעצוע הוא יכול לבקש.
אני לא מצפה מיד למאה אחוז תוצאות אבל ראיתי הרבה רצון מצידו ואני מקווה שזו התחלה של משהו חדש וטוב.
ולפני כמה חודשים לא הייתי חושבת ככה בכלל.
myreaderlife 
כל הכבוד!
פשוט התייעצתי עם האנשים הנכונים.
אני חושבת שהגננת צריכה לטפל בזה ולהתמודד עם זה בעצמה. היא לא צריכה לגלגל את הכדור אליך.
אני לא מסכימה. האחריות היא גם על ההורים.
אני חושבת שכשמדובר בבעיה מתמשכת ולא תקרית נקודתית לילד מגיעה העזרה הכי טובה שהוא יכול לקבל וזה אומר גם שיתוף פעולה בין הגננת להורים. ברור שאני לא יכולה ולא רוצה לשלוט על מה שקורה בגן אבל מחובתי לתת לילד שלי כלים להתמודד עם החיים ומחובת הגננת ליידע אותי אם יש בעיה.
עוד לפני שקראתי את הפוסט חשבתי על תשובה בשבילך-כי כל ילד הוא שונה.
נכון 🙂
לכן כל ילד צריך חוברת הפעלה ספציפית משלו.
אוי, צער גידול ילדים, אבל נראה שאת מתמודדת עם הבעיה יפה מאוד
תודה על הפירגוןזה בא בעקבות המון עבודה עצמית והמון תסכולים.
ממה שידוע לי שדווקא היום יש הרבה בתי"ס להורים ונלמדות כל מיני שיטות,
ולדעתי, הרבה מהאינטואיציה שלך כאֵם מסייעת לענין.
זה בהחלט בתכנון. אני חשובת שלכל הורה יש מה ללמוד.
בינתיים אני מתייעצת עם כל מי שאני סומכת על דעתו (קולגות, המרפאה בעיסוק של ינאי ועוד)
אוי זה נשמע קשה..
ההתמודדות שלך מאד יפה בעיניי,
עוד פתרון שעלה לי בראש – תצחקי עלי אבל נראה לי שאח/ות קטן יעזור.
את לא הראשונה שאומרת את זה 😉
זה נכון שילד לא יכול לחיות בהרגשה שכל העולם מסתובב סביבו וגם הורות לילד יחיד נוטה להיות חונקת. אני שמה לב לזה בעצמי.
לומדת לשחרר. אם יבוא אח/אחות מה טוב…
ואני חשבתי שרק את המנואל של אורי שכחתנו בעין כרם….
אמא שלי אומרת שדווקא יש לו הוראות הפעלה אנירקלא תמיד יודעתלקרוא אותן. בעיה של דיסלקציה…
בקר נהדר וסוף שבוע נפלא!
אני זוכרת שקיבלנו חולצה אבל באמת לא זכור לי מנואל 😉
אולי אנחנו צריכות לכתוב אותו לילד הפרטי שלנו.
יכול להיות…
ןעל כן הוצא עולם הבלוגים לא?????
אתם בדרך הנכונה .
כדאי לזכור שזה תהליך . כמו על תהליך הוא לוקח זמן . אין הוקוס-פוקוס .
יהיו עליות ומורדות בתהליך, אבל כל הזמן כדאי לזכור את המטרה.
בהצלחה !!!
היי רחלי טוב לראות אותך פה 🙂
אני באמת מזכירה את זה לעצמי.צריך הרבה סבלנות.
שמחה לשמוע שהתייעמת עם המרפאה בעיסוק, ומצאתם פיתרון של סובלימציה להצקות… וגם עלה לי לראש שאם הוא משתעמם אולי זה אומר שהוא מחונן?
החלטתי בינתיים לנסות לא להגדיר אותו. זה כנון שלפעמים משעמם. גם לי לפעמים שיעמם. לא תמדי קל לשבת ולהקשיב ובטח שלא לילד.
אני מקווה שזה יהיה יעיל לטווח הרחוק ויעזור לו.מה שכן אני לא שוללת עוד התייעצויות.
סליחה על ההתערבות הבוטה. חשבת, שיש לנולי בעיה של קשב וריכוז?
לפי התיאורים שלו את המניעים שלו, כך זה נשמע.
ובכל מקרה הוא נשמע חכם ומתוק.
כל התערבות מתקבלת פה בברכה 🙂
הגננת העלתה את האפשרות ואני קצת הרגשתי התנגדות לזה. עצבן אותי שמנסים להגדיר אותו כל הזמן. המרפאה בעיסוק טוענת שלא נראה לה שזו הבעיה כי אצלה הוא מצליח לשבת לפרקי זמן ארוכים ולהתמיד (גם בבית הוא מרכיב פאזלים וכו’)
ומצד שני זה נכון שהגן הוא סביבה אחרת ומלאה בגירוים.
אני לא לגמרי שוללת אבל בינתיים דוחה את הבדיקה המעמיקה כי מרגישה שצריך לטפל בדברים "פרה פרה".
אני מאד שמחה שיש היום מודעות לנושא ומצד שני מרגישה שלפעמים יש נטייה לקפוץ מהר מדי לאבחונים. הגננת הרגיזה אותי בגישה שלה כי הרגשתי שהיה לה מאד נוח להדביק עליו את התווית של הילד הבעייתי.
והוא אכן חכם ומתוק.
מסכימה איתך לחלוטין לגבי התיוגים… מצד אחד יש פתיחות, מצד שני "כולם" "רצים" לתייג את הילדים. מן הסתם נולי כמו כל ילד מתרכז בדברים שמעניינים אותו, ופחות בדברים אחרים שכנראה לא כ"כ מעניינים. וכמו שאת מתארת את הגננת היא לא ממש מזמינה… רק תזכרי כמו שכתבת שהוא מתוק וחכם… 🙂
הוא באמת מתוק וחכם ובתוך זה הוא ילד וילדים עושים גם דברים מעצבנים ולא תמיד מתנהגים כמו שאנחנו חושבים לנכון