אתמול המחשב הנייד שלנו היה דלוק על תחנת טלוויזיה צ'יליאנית שהראתה עם מצלמה אילמת את חילוץ הכורים בשידור חי. נולי כל פעם רץ למסך לראות את החבל עולה. היו לו הרבה שאלות לשאול והדרמה האנושית הזאת תפסה את כולנו .
חשבתי על זה שאירוע המדיה העוצמתי והאנושי הזה יחקק בזיכרון של נולי. ויום אחד הוא יזכור איך כשהיה קטן עמד לו מול המחשב וצפה בו מנסה להבין ולחבר לו את הסיפור.
אתמול הייתי עדה לסיפור אנושי מרגש ובמקביל לתהליך חקיקת זיכרון אצל ילד בפעולה.
וזה היה מקסים!
myreaderlife 
מעניין איך זה מצטייר בראשו של ילד קטן. מסקרן, מפחיד, מעורר השראה, או כולם ביחד?
אחר כך, כשיעשו על זה סרט והוא יראה אותו, גם הוא יוכל להגיד, כמונו: אני ראיתי את זה בזמן אמת, זה בכלל לא היה ככה 🙂
איזו זכות זו להיות עד לאירוע היסטורי מרגש כל כך.
זה בעיקר היה מסקרן. אחר כך הוא שאל מתי הם יחזרו לאדמה. הוא לא הבין את העניין עד הסוף למרות הסברינו.
זה בהחלט מקסים שנולי התעניין בסיפור. יהיה לו זיכרון מכונן הרבה יותר חיובי מאשר זה שנחקק אצל בני – רצח רבין.
גם אני חשבתי על רצח רבין כשכתבתי את הפוסט.
כל מה שתואם את ההגדרה של אירוע מדיה,
נחקק בד"כ בזיכרון הקולקטיבי.
החילוץ אמש היה בהחלט אירוע מדיה.
אולי סיפור החילוץ מאמש יעורר השראה בקרב הקברניטים שלנו
ויוביל אותם לחלץ את מי ששרוי במחשכים כבר כמה שנים טובות.
הלוואי!
אני חשבתי שיש לי תחושה שהקברניטים שלנו לא היו נוהגים כמו נשיא צ’ילה שהיה 24 שעות בזירת ההתרחשויות וגילה מעורבות על.יש ממי ללמוד.
אצלנו לא היתה הצענינות רבה בעיניין…
האמת היא שגם אנחנו לא כל כך היינו מרותקים לטלוויזיה.
מה שכן זה באמת מדהים ומאד מאד מרגש.
טוב, אצלינו טוליו צ’יליאני אז זה רק היה טבעי…
נכון!! כמו אנשים שזוכרים את האיש הראשון על הירח ועוד… איזה מרגש!
זאת גם הייתה האסוציאציה שלי
ממש רחמים עליהם איך שרדו שם… ויפה שהילד התעניין 🙂 אני לא ראיתי בכלל למרות שרציתי ושהיו המון פריצות לחדשות ועדכונים ומה לא.
זה באמת מדהים עצם זה שהם שרדו שם כל כך הרבה זמן בתת תנאים. גם ההתארגנות החברתית שם הייתה מעוררת התפעלות .