בית

רגיל

להרגיש בבית, אני תמיד תוהה איפה אני הכי מרגישה בבית ולפעמים התשובה המשונה היא דווקא במחשב. אני זוכרת את התחושה המשונה שהייתה לי כשהגעתי לבית שלנו במודיעין והוא היה חלל מלא באפשרויות שעוד לא מילאנו בעצמנו. היה משהו מפעים בתחושה הזאת שזה הבית שלנו ואנחנו נמלא אותו בעצמנו.

 

אני זוכרת בחיבה את דירת הסטודנטים שלנו בירושלים בגבעה הצרפתית. הגענו אליה אחרי כל מיני צינוקים שבעלי הדירות העזו לקרוא להם דירות ואז תלשתי מודעה מהלוח באוניברסיטה והדירה הזאת פשוט קראה לנו. היא הספיקה לנו ועברנו בה הרבה . שם בנינו את הזוגיות שלנו. שם התנשפנו כל יום במדרגות (קומה אחרונה!) שם תלינו את הכביסה בחבלים המשותפים בגג. שם שמענו את המואזין בחדר השינה ושם הסתכלנו על השלג הצונח רכות על העץ שעליו נשרו ועליו עמדו עורבים בתנוחה רבת הוד.

במטבח הלא גדול במיוחד בישלנו ארוחות לחברים, למעשה טוליו היה אחראי על הארוחות המורכבות (זה השתנה משום מה למרות שהוא באמת אלוף). הספה שירשנו מחברה שירשה אותה מגיסתה. שם ישבתי להיניק את נולי התינוק . יש לי תמונות משפחתיות מהספה הזאת עם המטפס שטוליו גידל באהבה כתחליף למרפסת שלא הייתה.

 

ואז עברנו למודיעין. עיר שמפתה אותך עם כל הירוק הקיבוצי שלה ועם הבניה החדשה ומרפסות הענק  ושם ישבנו לנו על שרידי הספה שהבאנו מירושלים כי עוד לא קנינו את הסלון הבורגני שלנו וופשוט הסתכלנו על החלל הריק.

וברגע שתלינו את התמונות שסבתי ציירה ידעתי שאנחנו בבית.


 

ועכשיו חלק מהבית שלי נמצא בקוראה.

ואני כל כך שמחה שאני יכולה לדבר איתו בסקייפ ולראות את הפנים האהובות שלו ולצחוק איתו.זה לא אותו הדבר אבל זה עוזר.


הבלגן הוא חלק מהבית שלי. הגעתי למסקנה שהבית מבטא את האישיות המבולגנת שלי שלפעמים מבקשת לעצמה קצת סדר ולפעמים נהנית להתפלש בערימות הדברים.


כשטיילתי בדרום אמריקה עם ביתי על גבי מצאתי בית במקומות בלתי צפוים. לפעמים בחרתי להישאר במקומות תקופה ארוכה כדי שאוכל ללכת יותר מפעם אחת למקומות ולהרגיש שהם קצת שלי. הקפה אינטרנט למשל


לפעמים אני חושבת שהבית שלי נמצא גם בתיבת הג'ימייל ובישראבלוג. אולי זו עוד שלוחה שלי .

»

    • אפרופו: פיפ הקטנה רוצה הביתה של קרמה וילסון בדיוק עוסק בזה.
      (פינגוונית קטנה שולכת לאיבוד וההורים שלה מלמדים אותה שהבית נמצא במקום בו הם כולם יחד).

    • 🙂 ברוך הבא לבלוג.
      במקרה שלי הסקייפ הוא אמצעי לתקשר עם חלק מהלב שלי שכרגע בחו"ל.

  1. מרתק
    זה מזכיר לי את הריב הנצחי שלי ושל אבא שלי בכל פעם שאני קוראת בפניו לבית הוריי "הבית שלכם", הוא כועס מאוד, אבל בשבילי הבית זהאיה שהב שלי, ובעיקר איפה שמותר לי לעשות בלגן
    חג שמח

  2. פוסט מאד יפה, אהבתי.

    לגבי הבלגן – לאחותי יש שלט בבית שעליו כתוב:
    my house is clean enough to be healthy
    and dirty enough to be happy

    נכון יפה?

  3. כתבת ממש יפה ג’ול.
    איזה כיף לך שאת מרגישה כך ואני תמיד מתפעלת מאיך שאת מגדירה את הרגשותייך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s