שינוים

הילדון שלי למד להתחלות. הוא התלונן על כאבי בטן והקיא מים מה שגרם לי להישאר איתו בבית ולגלות אחרי שעה שעתיים שהפרצופון "עבד עלי"(בדרך לגן כשהלכנו רק לההביא את העוגה הוא התחיל לדלג בהנאה ולזמר לעצמו "אין גן אין גן"). שלחתי אותו לגן רק למסיבה שעשו לכבוד החג והרגשתי בעיקר מטומטמת. מצד שני אני מקבלת את העונש שלי על כל ההתחזויות שאני עשיתי בזמנו. הייתי אמנית בזה ולכן גם קל לי מאד לזהות את זה.

 

ומצד שני יש לי ילד שיודע לחזר. הוא אמר לי להוריד את השרשרת שענדתי כי אני יפה גם בלי השרשרת. הוא שם לב לכל שינוי שאני עושה וזו יכולת מקסימה.

הוא עובר את השלב האדיפלי לפי הספר וכבר אמר לי שהוא אבא ואבא הוא הילד הקטן שלנו. הוא גם מנסה לנשק אותי על הפה ואני חוזרת ואומרת לו שבפה אני מרשה רק לאבא.

 

וחוץ מזה הוא גילה את האופניים, הוא התפתח מאד מבחינה חברתית ואני מרגישה את הפער בין איך שתפסתי אותו למה שהוא באמת. יש לו את העולם שלו שלי אין חלק בו, הוא עצמאי ובוחר על דעת עצמו את הבגדים (מארון החורף מה שגורם לויכוחים) וכבר יומיים שהוא ישן עם פיג'מה חורפית. החלטתי לאפשר לו את הפיג'מה.

 

התחלנו גם את הריפוי בעיסוק. הפגישה הראשונה הייתה ממש מוצלחת ובשניה הוא התחיל להצמד אלי ולהיות מאד מסויג. המטפלת שלו היא מאד נחמדה וסבלנית (עם קצת צ'ארם עודף בסגנון ערוץ הילדים). אני מרגישה שאני לומדת מאד מהגישה שלה אליו: נותנת מרחב אבל מתעקשת על מה שצריך.