שינוים

רגיל

הילדון שלי למד להתחלות. הוא התלונן על כאבי בטן והקיא מים מה שגרם לי להישאר איתו בבית ולגלות אחרי שעה שעתיים שהפרצופון "עבד עלי"(בדרך לגן כשהלכנו רק לההביא את העוגה הוא התחיל לדלג בהנאה ולזמר לעצמו "אין גן אין גן"). שלחתי אותו לגן רק למסיבה שעשו לכבוד החג והרגשתי בעיקר מטומטמת. מצד שני אני מקבלת את העונש שלי על כל ההתחזויות שאני עשיתי בזמנו. הייתי אמנית בזה ולכן גם קל לי מאד לזהות את זה.

 

ומצד שני יש לי ילד שיודע לחזר. הוא אמר לי להוריד את השרשרת שענדתי כי אני יפה גם בלי השרשרת. הוא שם לב לכל שינוי שאני עושה וזו יכולת מקסימה.

הוא עובר את השלב האדיפלי לפי הספר וכבר אמר לי שהוא אבא ואבא הוא הילד הקטן שלנו. הוא גם מנסה לנשק אותי על הפה ואני חוזרת ואומרת לו שבפה אני מרשה רק לאבא.

 

וחוץ מזה הוא גילה את האופניים, הוא התפתח מאד מבחינה חברתית ואני מרגישה את הפער בין איך שתפסתי אותו למה שהוא באמת. יש לו את העולם שלו שלי אין חלק בו, הוא עצמאי ובוחר על דעת עצמו את הבגדים (מארון החורף מה שגורם לויכוחים) וכבר יומיים שהוא ישן עם פיג'מה חורפית. החלטתי לאפשר לו את הפיג'מה.

 

התחלנו גם את הריפוי בעיסוק. הפגישה הראשונה הייתה ממש מוצלחת ובשניה הוא התחיל להצמד אלי ולהיות מאד מסויג. המטפלת שלו היא מאד נחמדה וסבלנית (עם קצת צ'ארם עודף בסגנון ערוץ הילדים). אני מרגישה שאני לומדת מאד מהגישה שלה אליו: נותנת מרחב אבל מתעקשת על מה שצריך.

 

 

 

 

 

»

    • זה כיף לראות את הדברים היפים בעצמאות מעבר לאי הנוחות המסוימת שנובעת מהעצמאות הזאת.

    • זה כיף כשזה מפסיק לאיים ומתחילים לזרום עם זה.
      וכן לפעמים יש געגוע לימים שהיה תינוק רך ומתמסר אבל אלה החיים וטוב שכך.

  1. ביררת איתו למה הוא לא רוצה ללכת לגן, בעצם?

    מעניין שבכתיבה שלך את מזכירה שני דברים שהוא אמן בהם – כאילו שכל הפוסט עצמו מסתובב סביב אפיונים שלו מזווית המבט שלך. היה לי כיף לקרוא, כי זה נראה לי מין "חשיבה מסודרת" שכזו   🙂

    • ניסיתי ולא כל כך הצלחתי למצוא סיבות מיוחדות מעבר לחשק להיות יותר בבית איתנו. בגן אני רואה שיש לו חברים והוא תמיד עסוק במשהו כשאני באה לאסוף אותו.
      ולגבי ההערה על הכתיבה לקח לי זמן להבין למה התכוונת אבל בסוף הבנתי.

      כן, לפעמים אני מנסה לספר בבלוג את סיפור ההתפתחות שלו וכמובן שזה יוצא מהזוית שלי.

    • כנראה שהבנים שלך היו פחות מבריזנים….
      פשוט שותים מים מהר והרבה ואז זה עולה לגרון. הקיא שלו היה צלול לגמרי ואחר כך הכול היה תקין למשך כל היום . אולי הקיא היה סוג של תאונה אבל האג’נדה שלו לאותו יום הייתה ברורה-להישאר בבית.

      (אפשר קצת להבין אותו. זה לא קל לילד בן ארבע להישאר עד ארבע וחצי 0בפועל ארבע) במסגרת)

    • סביר שכן 🙂
      ואני מאד  אשמח לכלה עם אופי דומה לשלי.  בינתיים הוא דווקא מתחבר לבנות הדומיננטיות שהן ההיפך ממני במובנים מסוימים.

  2. איזה חמוד!
    גם לי עש מלחמות עם הילדים על בגדי החורף.. 🙂
    יופי שהטיפול התחיל ונשמע ברגל ימין, הנסיגה בפגישה השניה מובנת לגמרי.

    • אני מניחה שצריך לקבל בהבנה גם נסיגות. נראה לי שגם אני אלמד המון מהטיפול הזה.
      ומה הקטע שלהם עם בגדי החורף בחום הזה?
      בסדר, רוצים חורף אבל אין חורף!!!

  3. מרגש לראות אותם גדלים.
    הם פתאום נהיים אנשים קטנים, עם חברים ומעגלים משלהם…
    (אורי מכיר את הריטמקאית בגן ואמר לה שלום כשפגשנו אותה, בכלל לא ידעתי מי היא..)

    יופי אני שמחה שריפוי בעיסוק הולך נחמד!

    מרמיה את כפפת ההתכתבות.

    חופשה נעימה!

    • בטח, אמא כמוני זה מצוין. חבל שחלק מהזמן אנחנו אוכלים אחד לשי את הראש. אוי החופש הזה ….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s