יש מישהו שם והוא שומע אותי

רגיל

חסרה לי הכתיבה למישהו. אני כל כך אוהבת את עניין המכתבים ובעיקר הידיעה הזאת שיש מישהו שמהדהד משהו בי אי שם. אני לא אוהבת לפתוח את תיבת הדואר ולגלות בה עלונים וחשבונות. יש לי ניירות מכתבים ממש מפעם והם לא זוכים לשימוש.

 

לפעמים אני מרגישה שהציפיה לתגובות בבלוג הם תחליף לציפיה הנהדרת הזאת למכתב.

 

הקריאה בבלוגים היא סדק הצצה כזה לחיים אחרים שגם דומים לחיי וגם שונים מהם מאד.

 

ומצד שני אני מרגישה עייפות. עייפות מהבילוי האינסופי הזה באינטרנט ומהשלטוט בין בלוג אהוב למשנהו. המגוון הרחב של האנשים שיש להם דברים מעניינים וטובים להגיד לפעמים מכריע אותי.אני ממש טובעת שם לפעמים.

 

ביום כיפור הזה אני אעשה צום אינטרנט כדי לנקות קצת את הראש מכל זה. מכל המילים האלה שבוער לי לכתוב ובוער לי לקרוא.

 

לפעמים אני מרגישה שאני יותר מדי חיה בעולם הפנימי שלי. עם המחשבות שלי וההרהורים וזה כל כך בודד לי שם.

 

אבל אני לא ממש מצליחה לדבר. אני זקוקה לשיחת נפש טובה. אני רוצה שיהיו לי דברים מעניינים להגיד ולשמוע  כשישאלו אותי מה יש לי לספר.

 

 

»

  1. קצת בוירטואליות, זה כל כך מוכר ומובן לי…
    אין תחליף לאדם אנושי וחי, הבלוגים והגלישה הם רק חיקוי לא מספק.
    הגיע הזמן לעזוב את המחשב ולצאת לעולם האמיתי, התלת מימדי.
    בהצלחה

    • ואני ממש "מצליחה" בזה כמו שאת רואה. כן להגביל, לא לעזוב. אני מרגישה שאני גם מקבלת המון.

  2. צום אינטרנט יכול להיות רעיון מצוין,  הצרה היא שביום כיפור בין כך ובין כך אין הרבה מה לעשות במקום זה,  אז אולי מוטב להנהיג את צום האינטרנט ביום אחר…
    אבל להגיד ולשמוע בשיחת נפש טובה זה בטח עדיף. 

    • יכול להיות שאני צריכה פשוט להגביל את זמן האינטרנט שלי במקום לצום לגמרי. זה קשה .

    • אבל אני מגלה שגם פה אני מחשבנת לעצמי מילים ובפירוש לא מסוגלת לכתוב ממש על הכול.
      כי יש אנשים שייפגעו ויש דברים שעוד לא מנוסחים לעצמי ממש טוב ולא ברור לי איך יתקבלו.

      ובכל זאת נהדר פה.

  3. אני דווקא מתמכרת לבלוגיה. ואני לא רוצה לצום. אני שמחה לקבל ד"ש כל פעם ממישהו אחר, לשמוע מה קורה, להתעדכן. אני מרגישה שבמידה מסויימת זה יותר מהרבה שיחות במציאות. גם הן לא תמיד שיחות נפש…צום קל, וחתימה טובה.

    • אני מגלה כמה תחושת הלבד היא תחושה סובייקטיבית ולא מעוגנת  בהכרח במציאות.  ואצלי למשל הכתיבה מוציאה ממני דברים שבעל פה לפעמים לא יוצאים ולהיפך גם.
      תודה 🙂 חתימה טובה גם לך.

  4. נראה לי שהגיע הזמן לפגישת קפה מסודרת – גם לי זה חסר.
    מה שכתבת על הבלוגוספירה מאד נכון. בזמן האחרון אין לי כל כך אפשרות לכתוב או לקרוא ואני מרגישה את החסר.

    אני חושבת שהיתרון הגדול של להיות דתייה ביום כיפור זה שמבלים את היום הזה בבית הכנסת, מוקפים באנשים ושאפשר גם להחליף איתם מילה מדי פעם.
    בנוסף יש מאד תחושה של "ביחד" וזה עוזר להעביר את היום.
    שלא לדבר על השיחות שאני מנהלת עם הקב"ה…

    גמר חתימה טובה.

    • יום כיפור אצלי זה אישיו, את יודעת. מקנאה במי שמרגיש את היחד בבית כנסת. אני הרגשתי ניכור ותסכול שם.
      ואת בכלל חסרה פה במכללה. את משתתפת בטיול, אני מקווה.
      מקווה שהיה לך יום כיפור מוצלח ו
      גמר חתימה טובה!

      • הצום היה בסדר גמור. אתמול היה לי קשה כי היו לי שרידי מיגרנה. אבל אחרי שישנתי 12 שעות התעוררתי בן אדם חדש.
        אני מבינה מה שאת אומרת בקשר ליום כיפור. אני חושבת שבתור דתל"שית יש תמיד איזה צביטה בלב, אפילו אם כבר לא מאמינים.
        גמר חתימה טובה.

        אשתתף בטיול בע"ה ותודה רבה שאת אומרת שאני חסרה לך.
        זה נעים לשמוע. את בטוחה שאני חסרה או רק הברקודים? חחח

      • היה נחמד, לא?
        וברור שזה רק הברקודים. זה כל מה שאני חושבת עליו בחיי.

  5. צריך לעשות מדי פעם צום טכנולוגי.
    להסיר מעלינו שעונים, 
    להתנזר מטלוויזיה, מכשירי טלפון, מחשבים, וכו’.
    להתחבר קצת אל היסודות הטבעיים שבנו.
                גמר חתימה טובה.

  6. הנה אני מגיב. כדי להראות לך שלפחות אחת לשבועיים (אם לא בתדירות גבוהה יותר) – יש לי זמן להיכנס ולקרוא את מה שאת כותבת   🙂
    אני גם מרגיש שאני יותר מידי בעולם הפנימי שלי כאן, ובמין חוויה אינסופית. אבל זה לא מפריע לי. אני יודע שאם היו לי אלטרנטיבות הייתי אולי מעט מרפה (למרות שהייתי ממשיך לעדכן כל יום), אבל אין. מוזר כמה שזה מתקשר לפוסט שכתבתי הלילה על זה שבעבודה אני לא רואה אף אחד.

    • תמיד שמחה לראות אותך פה.

      אני מרגישה שלפעמים אני תקועה בעולם הפנימי ברמה שכמעט מאלחשת ולא נוח לי שם.

      מדהים אותי איך אתה מצליח לכתוב כל יום פוסט עמוק ומרתק. מודה שלא תמיד עומדת בקצב שלך.

      וגם לי יש ימים שאין אף אחד (כמעט) בעבודה שלי ולי זה קשה כי זה עוד יותר דוחף אותי לקבור את עצמי במחשב.
      הולכת לקרוא אצלך איך עבר עליך יום כיפור.

  7. בא לי להגיד לך שיש לך כל כך הרבה אפשרויות לדבר פנים אל פנים או בטלפון עם אנשים ואיכשהו את כנראה לא ממש מנצלת את זה… והי אם בא לך להתכתב במייל בברכה, וכמובן גם מפגש היסטורי בארומה… 🙂 משאירה את ה"חבל" אצלך, רק "תמשכי" אותו…

    • את צודקת. בסופו של דבר זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה. כנראה רק אנרגיות נפשיות והיעדרן הן אלה שמונעות מזה לקרות.

  8. בואי נתכתב!
    אני מאד אוהבת מכתבים כאלה עם בול.

    צום אינרטנט הוא רעיון וב,
    אני ממש לא מצליחה לעמוד בזה, כמו גם בצומות אחרים (צום מתוק, או צום עיתון..)

    חיבוק!

    • ואת חושבת שאני עמדתי בצום אינטרנט?
      התמכרות אמיתית.
      ובואי נתכתב קודם כל באימייל כי אין לי אנרגיות ללכת לדואר ולקנות בולים (הדואר של מודיעין הוא סיוט, מעט עובדים על הרבה קהל)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s