הכרזתי על יום ללא קיטורים ואני כבר מתחילה להרגיש עקצוצים בגוף… האם אצליח?
אתמול היינו ב"בית חלומותי"(תזכורת: אמרנו בלי קיטורים!). ישבנו עם שקית צ'יפס ופתאום ניגש אלינו ילד זר ולקח מהשקית. לקח לי כמה שניות להבין שזה ילד עם פיגור שכלי כלשהו אבל מה שמוזר שעד שהבנתי את זה זה נראה לי טבעי במוזרותו. האם באמת אנחנו נחשפים יותר לשונות וזה גורם לנו להבין יותר בלי שיסבירו לנו? לדעתי בתקופה שהייתי ילדה זה היה אחר. אולי היו פחות חריגים במרחב הציבורי. כך או כך זה מבורך בעיני.
אחר כך פגשנו בו שוב בוכה בכי קורע לב מלווה במטפלת שלו. היום נולי אמר לי שהיה שם ילד שאיבד את אבא ואמא שלו. השארנו את זה כך. נולי גם נזכר בפעם שהוא הלך לנו לאיבוד וטוליו מצא אותו ואז אמר משהו מפחיד. אם אני אלך לאיבוד אני אלך הביתה בלי אבא ואמא. נותר רק לקוות שהוא לא ילך לאיבוד ומצד שני הוא כל כך פחדן שאני לא מאמינה שהוא יעז.
אתמול עשיתי מג'דרה נפלאה עם הרבה בצל . זה מדהים כמה מאכל פשוט וזול יכול להיות טעים.
קניתי את הספלים לגננות אבל לא הייתי מסוגלת לבחור להן גם קרם ידיים. אחר כך ראיתי שהיו יפים וזולים בחצי המחיר אבל לא נורא.
מזמן לא הסתפרתי. כל כך בא לי להסתפר ובקרוב חתונה של בת דודתי (האחרונה שמתחתנת מהדור שלנו-צעירה ממני ב 10 שנים ועדיין אני מחשיבה אותה הדור שלי).
myreaderlife 
אני מוצא אצל נולי דווקא פוטנציאל לגילוי תושייה במצבי לחץ,
לאור המשפט כשהלך לאיבוד.
די מפתיע במיוחד בתקופה כל כך רגישה שלו בה הוא פורץ בבכי בשנייה בה הוא מאבד קשר עין איתנו בגינה הציבורית.
אבל אולי אתה צודק. הוא בן 4 ואני צריכה להזכיר את זה לעצמי לפעמים.
יום ללא קיטורים….
כמה לא פולני מצדך
אני אקטר כבר בקבר…
מג’דרה זה מאכל טוב ובריא.
אגב, אנחנו לא נוהגים לבשל אותו בתקופה הזו, אלא בסתיו. במשפחה שלנו זה קשור למסיק הזיתים.
מעניין למה דווקא בסתיו.
איך אתם מתבלים את המג’דרה? אני הוספתי כמון הל ופפריקה אדומה מלח ופלפל (סטייה מהמתכון הכתוב סתם כי התחשק לי לנסות גיוון).אני אוהבת לבדוק גרסאות שונות של תיבול.
זה מאכל שאנחנו (בכפר שלי הכוונה) נוהגים לאכול בעונת מסיק הזיתים, כי אפשר לבשל את זה בבוקר, לקחת את זה למטע ולאכול ישר מבלי לחמם.
אשתי אומרת שלא מתבלים אותה הרבה, העיקר שיהיה מלח ותבלין שהיא קראה לו תבלין בישול, שזה סוג של תבלין שאנחנו קונים מחנויות תבלינים תחת השם הזה ואני לא יודע מה המרכיבים שלו.
זה באמת טעים גם קר. יכול להיות שיש תערובות תבלינים מיוחדות למג’דרה.
אגב גם עם יוגורט טוב וקצת נענע זה מעדן.
גם לדעתי, פער של עשר שנים נחשב לאותו דור.
גם לדעתך אני אתלונן בקבר?
וטוב, מה אכםת לי להיות באותו שור של בת 25. סבבה 🙂
בקבר לא מתלוננים אלא שוכבים בשקט ובשלווה נצחית ומושלמת:)
הבנתוש?
לאחרונה למדתילהכין מג’דרה מבורגול.
כל כך טעים!!
גם אני שמתי לב שלאחרונה החשיפה לחריג היא הרבהיותר גדולה. וגם בעיני זה מבורך….
לדעתי נולי אמר דבר נכון, אני כבר אמצא את דרכי, אני מספיק בטוח בעצמי שאמצא את דרכי (הרי תמיד בסופו של דבר אמאבא יצמאו אותי…)
ככה לפחות אני הייתי מבינה את דבריו.
העלת לי מחשבה שאולי אנחנו צריכים להנהיג איזשהו נוהל עם אורי,
אם אתה לא מוצא אותם תשאר במקום אחד אנחנו נמצא אותך.
או
אם אתה לא מוצא אותנו חפש את האוטו האדום שלנו…
או אולי משהו אחר….
הורי מספרים שכשאני היתי קטנה הלכתי לאיבוד בשוק, ופשוט לקחת טלפון צעצוע, מדוכן של צעצועים והתקשרתי אליהם….
יום קריר…
נוהל זה דבר בהחלט חכם. האם יש לכם מדיניות לגבי דיבור עם זרים? אני תוהה אם להתחיל לדבר עם נולי על זה או שזה סתם יכניס לו פחדים מיותרים.
וכן, להישאר באותו מקום זה הפטנט.
אני מקווה שנולי לא היה מגלה תושיה במידה כזאת שהיה הולך הביתה. זה מפחיד מדי עם כל הכבישים. זה אגב לא אופייני כי נולי הוא ילד שיש שיאמרו זהיר ויש שיאמרו פחדן. (ואני אומרת גם וגם)
והסיפור עם הטלפון צעצוע מקסים!
יום מאוורר וקריר.
אני זוכר את הפעם האחרונה שהסתפרת וזה היה מאוד יפה.
ובקשר למג’דרה- כמה שיותר בצל- ככה היא תצא טעימה יותר. זה חוק בל יעבור. 🙂 -והיי, יש לי הוכחות חחח.
היי, תודה על החיזוק 🙂 לא הייתי בטוחה שאני רוצה ועכשיו אני יותר.ואני מסכימה איתך שהבצל תורם הרבה. הפעם עשיתי חמישה אבל לשתי כוסות אורז. הייתי עושה סדיעבד יותר.
אתמול הייתה חתונה של בת הדודה ולא הלכתי. מזמן כבר הפסקתי קשר עם כל המשפחה. זה ממש עצוב… עשית לי עכשיו נקיפות מצפון כשקראתי שאת הולכת לשמחה משפחתית.
לא סיפרת איך התייחסתם לנולי כשהוא הלך לאיבוד אחרי שמצאתם אותו. מניסיוני, כילד שהיה מועד ללכת לאיבוד, אני יודע שזה משהו שהילד מאד מייחס לו חשיבות (נניח, עליי היו כועסים מאד כשהייתי הולך לאיבוד ובאיזשהו שלב כשהייתי הולך לאיבוד הייתי מפסיק לפחד מעצם העובדה שהלכתי לאיבוד והייתי יותר מפחד מהתגובה של המבוגרים אחר כך), ובטח זה קשור לאמירה שהוא אמר ולפרשנות שלו את הילד שבכה.
זה באמת עצוב אם כי שמחות משפחתיות זה לא הנאה צרופה גם בשבילי. המשפחה שלי אמנם אוהבת ומקבלת אבל לפעמים אני מרגישה ניכור מסוים בגלל שחתונה היא אירוע דתי במהותו ואני פחות מתחברת לזה.
נולי היה מאד נסער כשהלך לאיבוד ובכה אז הוא זכה קודם כל לחיבוק חזק. אחר כך הסברנו לו שהוא זה שהלך לכיוון אחר ולא אנחנו כי הוא חווה תחושת נטישה באותה פעם.זה היה בגינה הציבורית והוא פשוט עלה למתקן שיש לו יציאות נוספות והוא יצא ביציאה הלא נכונה. אנחנו חשבנו שלא חייבים להיות צמודים אליו וכנראה שם טעינו.
(הייתה עוד פעם שהוא בח לנו בקניון והלך לאיבוד. הוא היה יותר קטן ובסוף הגננת שלו שהייתה במקרה שם היא זו שמצאה אותו. במקרה הזה גם כעסנו קצת בעיקר כי הרגשנו שהוא סיכן את עצמו).
זו הייתה חתונה של אותה בת דודה שהתחתנה שנה שעברה והתגרשה אחרי חודשיים. אירוני שהתלבטתי איזה סכום להביא, ובסופו של דבר בכלל לא הלכתי לחתונה… מצחיק כזה.
ואיך הוא הגיב לזה שכעסתם עליו? הוא עוד מזכיר את זה מידי פעם?
איזה סכום לההביא זו באמת דילמה.
הוא לא זוכר כי זה היה מזמן אבל אני חשובת שגם תוך כדי כעס הסברנו לו שזה מדאגה וזה מסוכן. לא הואים מושלמים אבל משתדלים.
בני, כשתהיה אבא אל תפחד מדי פעם לשים גבולות. יש לי תחושה שבגלל הילדות הקשה שלך אתה כל כך תיזהר מזה כדי להיות הפוך מההורים שלך ולפעמים יש בכך צורך. אבל גם אז האידאל הוא להיות מחושב ולא להגיב מהטן ולהסביר המוווון.
טוב, זה לא שאני אמא מושלמת. אני כל הזמן לומדת.
אני דווקא מאד בעד לשים גבולות במישור הפרקטי. אני לא בעד לאפשר לילד לעשות מה שהוא רוצה. הגישה היום שצריך לתת לילד להביע את עצמו לא מקובלת עליי, במיוחד בגלל שאני חושב שילד לא נולד עם אופי אלא מפתח אותו ושאם הוא לא מתחנך – אז הוא לא מפתח אופי, או בעצם נשאר עם אופי פראי מאד, ואז מה שהוא מביע זה לא משהו תרבותי או מחושב אלא סתם משהו פראי וחסר משמעות.
אבל אני כן בעד שאם הילד ישאל שאלות הגיוניות – זה יהיה מותר. שלא נגביל אותו על האפשרות לשאול, או לקיים את הדיון התיאורטי. נניח, אם הילד שלי ינסה לדבר איתי על התאבדות – אני עדיין לא אמנע את הדיון התיאורטי.
הכול שאלה של איזון. אני יודעת פשוט שיש ילדים להורים שחינכו קשוח מדי שהם רכים מדי עם הילדים שלהם וזה בסוף הופך את האינטראקציה עם הילדים לקשה ומתישה.
בעיני ילד יכול להביע את עצמו אבל עדיין ההורה הוא זה שקובע בשורה התחתונה. ילד נולד עם אופי (ההוכחה לכך היא שאפשר לראות אפילו על תינוקות רכים את השוני ביניהם) אבל האופי הוא לא הכול.
יכולות להיות הרבה סיבות לילד להיות פראי. זה יכול להיות תסכול ויכולת מוגבלת להביע את עצמו (גיל שנתיים האיום) ילדים יכולים להיות לפעמים רכים וממושמעים ולפעמים פראיים זה ממש לא שחור לבן.כמובן שהתפקיד שלנו כהורה הוא להגדיר להם את העולם, לעזור להם להבין את החיים בו ולתת להם להתנסות בלי לסכן את עצמם ובלי שזה יעלה לנו על העצבים מדי.
עד כאן התפיסה החינוכית שלי
אני בזוטות: מג’דרה יכולה להיות משהו טעים???
לגמרי!
תלוי מאוד בתיבול ובכמויות הבצל
אני רק על "בית חלומותי".. (מנת הקיטורים שלי..)
הייתי רוצה לחשוב שזה השתפר מאז הביקור האחרון שלנו שם, שפשוט היה מזעזע וגורם לי לבחילה כל פעם שאני שומעת את הפרסומת שלהם..
כשהיינו שם לפני 3 שנים זה היה זוועה, השירותים היו מזוהמים עוד בבוקר כשרק קיבלו אותנו ונאלצתי להחליף לילדה חיטול כשהיא על הרגל שלי שהשענתי על השירותים כשהמכסה סגור!
מהמגלשות הקטנות קיבלנו היא ואני דלקת בדרכי השתן.. הדבר היחיד שכן היה בשבילה (אז בגיל שנה פלוס) היה משחקים בקומה השניה והאסלה שנוסעים עליה.. הבועות המתוקות לא פעל..
זה מרגיז שבמקומות הכי מתבקשים אין מתקנים מתאימים להחלפת חיתולים או פינת הנקה. לגבי האסלה נולי פחד גם מזה. באופן כללי נראה לי שהמחיר כניסה מופקע. לא נראה לי שנחזור.