סדר יום

רגיל

בבוקר ואחר הצהריים כל כך משמח אותי וממלא את ליבי לראות את נולון. אני מקבלת אותו בחיבוק ענק וכל כך שמחה והוא מצידו גם כן שמח. אחרי ארוחת הערב מתחילות ההתנגשויות שקשורות לרצונות הסותרים שלי ושל נולי. נולי רוצה לשחק עוד ועוד ואני רוצה להתחיל את התארגנויות הערב או במילים אחרות לתקתק. המקלחת עוד עוברת בשלום, מכרבלת אותו בחלוק ומספרת לו סיפור ואחר כך מפעילים את הנוהל, 5 דקות עם אור במיטה וכיבוי אורות, כיבוי אורות: אמאאא , קראתי לך לא? אני רוצה חיבוק. טוב, חיבוק. אחר כך אמאאא, אני צמא, פיפי, קקי, מיטה אחר כך הוא בא בדילוגים עליזים לסלון בדיוק כשאנחנו אוספים את השרידים שלנו. ואז מתחילה העצבנות והעייפות והתחושה המרומה הזאת של מגיע לנו את הזמן שלנו ואנחנו לא מקבלים אותו ואז מחזירים אותו למיטה בעצת סופר נני. שוב ושוב ושוב והנה העיניים נעצמות, העיניים שלנו, ואז אני מרגישה ילד עומד לצידי ואומר במתיקות מניפולטיבית,


אמא רק רציתי ללטף אותך, ואני מרשה לו ליטוף ומחזירה אותו למיטה שלו כי המיטה שלנו היא הטריטוריה היחידה בבית שאני וגם טוליו מגינים עליה בקנאות. ואני כבר משתגעת ושוב לא הספקתי לעשות שום דבר שכיף לי לעשות בגלל כל השיגועים האלה ואז המרירות מתחילה לפעפע. ובבוקר שוב שמחה לראות אותו אבל גם חוששת שהערב הסיפור יחזור על עצמו.

מודעות פרסומת

»

  1. גם הבת שלי מתקשה להירדם בזמן האחרון,
    שעה אחרי ההשכבה היא באה לבקש/להתלונן/לבכות/לנדנד..
    ברררר מה יש לבני הארבע האלה?
    כי הגדול שלי נופל שדוד ואחרי רבע שעה כבר שומעים נחירות…

    • אולי זה הקיץ שגורם להם לרצות עוד ועוד מהיום.בטוח ששהשנ"צ בגן תורמת לזה.
      חברה נתנה לי טיפ להישאר איתו במיטה בחושך עד שהוא מתחיל להרגיש עייפות כזאת שגם אם ירצה לא יוכל לקום מהמיטה. זה עובד לא רע.

    • הוא אכן אושר צרוף ומלווה בעייפות גדולה. 🙂 אני אוהבת אותו בכל ליבי ובכל זאת מרגישה חופשי לקטר עליו. זה קטע הורי כזה.

  2. אמרתי לך כבר ואני אומרת לך עוד פעם (בעקבות בתי שמקצרת לי את החיים) תיהני מכל רגע עכשיו שנולי חושבת שאת מתנת האל לאנושות כולו ולו בפרט.

    • אצלנו מסבירים ומסבירים עד שיוצא עשן (וגם הוא מאד ילד של מילים ומסוגל לדפוק נאומים לחבריו הפעוטות כשהם מעצבנים אותו).הוא מבין את זה אבל הוא לא עייף מספיק או שיש לו דחף להישאר עוד. מה אצלנו המבוגרים איןן את זה?
      לא שאני צריכה להשלים עם זה אבל בכל זאת.

    • אצלנו מסבירים ומסבירים עד שיוצא עשן (וגם הוא מאד ילד של מילים ומסוגל לדפוק נאומים לחבריו הפעוטות כשהם מעצבנים אותו).הוא מבין את זה אבל הוא לא עייף מספיק או שיש לו דחף להישאר עוד. מה אצלנו המבוגרים איןן את זה?
      לא שאני צריכה להשלים עם זה אבל בכל זאת.

  3. גם אצלנו לאחרונה יש יותר קשיי הרדמות.. ויותר אבא תעשה לי nice(תלטף אותי..)
    עוד מים ועוד חיבוק.
    ככה שאין לי משהו חכם לומר רק…
    צרת רבים…

    בקר נהדר!

    • בינתיים הטיפ של להישאר איתו וכך לשמור אותו במיטה עד שייכנס ל sleep mode עובד לא רע. מנג’ס קצת אבל עדיף על ריצות הלוך ושוב מהמיטה לסלון וחוזר חלילה.

      • הסבירו לנו שהוא עכשיו שמתחיל עם חלומות מפחידים,
        ושהוא כאילו דוחה את ההרדמות כדי לא להכנס למצב הזה.

        הוא אמנם חולם אבל הוא לא יודע לספר את זה ולא יודע לעבד את זה,
        ואחד הטיפים הטובים שלנו נתנו הוא לדבר איתו מאד רגוע לפני השינה,
        ולומר לו שבבקר נחכה לו.
        דבר נוסף שאנחנועושים לפני השינה זה מבקשים ממנולהזכר בדברים הכייפים שהיו לו במשך היום. וגם אנחנו מספרים על דברים טובים שקרו לנו,
        בקשר אליו או לא…

        וואלה מגילה כתבתי…

    • אני לא חושבת שילד או תינוק מקדיש מחשבה על איך אנחנו מרגישים באותו סיטואציה. זה גיל אגוצנטרי וזה בסדר.
      הגדולה של ילדים זה שהם מדפדפים מהר הלאה את הבאסות הקטנות של החיים.

  4. כשהם באים ב 21:30 לתשומי אני חושבת לעצמי, תשע וחצי בלילה תעשו לי טובה ילדים! ה זמןלעצמי לא? הם מצליחים לחמוסגםאותו.

    נו, שאלו יהיו התלונות, בחיי. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s