ירקות

רגיל

אני אוהבת לטגן בצל. אחרי שקצצתי אותו והדמעתי את כל הסביבה אני מרגישה סוג של התעלות. אני אוהבת לחכות עד שהוא על גבול השרוף. כבר למדתי את חוכמת הציפייה במטבח ואני משתדלת לעשות משהו אחר באותו הזמן.






אני אוהבת את הפריכות והזמינות של הפקוס. זה ירק שתמיד מספק מתיקות מפתיעה למרות דמיונו הרב לקישוא.הוא רענן וכיפי ושווה לגמרי את הסכום המופקע.



אני אוהבת עגבנייה עם מלח גס. הניגוד בין המרקמים והטעמים המתוק והמלוח שובה אותי.






אני אוהבת לפעמים לאתגר את עצמי ולהכין סלט קצוץ דק דק. בדרך כלל אני מעגת פינות אבל כשאני מחליטה אני מקדישה תשומת לב לכל חתיכת ירק. בהתחלה אני חותכת את המלפפון לרצועות דקות ואז לקוביות. אחר כך אני מרפת שכבה של עגבניות ולפעמים גם פלפל. יש לי בזיליקום בעציץ אבל הוא אניסי מדי לטעמי וכל פעם אני מהרהרת באפשרות לעשות גיחה למשתלה ולהביא עוד עציץ עם עשבי תיבול כאלה ואחרים. גם הזעתר שלי לא משהו בימים אלה. לפעמים אני קונה בזיליקום ומרגישה בזבזנית.


לסלט אני מוסיפה רכז רימונים ופלפל ולפעמים זעתר או סומאק. כשבא ליא ני מוסיפה תערובת גרעינים.


אני אוהבת להצהיר בגאווה שכמעט כל יום אוכלים סלט אצלנו.






גזר הוא ירק פחות מתמסר. הוא אמנם נשנוש דיאטתי לא רע אבל אני לא נהנית לחתוך אותו כמו שאני נהנית לחתוך מלפפון. את הגזר אני אוהבת לגרד לתוך האורז.






קולרבי : טעם אגוזי ועדין אבל ריח נוראי לכן אני תמיד בדילמה אם לקנות או לא.






בצל ירוק: טוליו לימד אותי לאהוב בצל ירוק בסלט. פעם לא הייתי מסוגלת לסבול בצל ירוק חי והיום זה נראה לי כמעט אלמנטרי.






אני אוהבת להסתכל על הירקות בספרד. אני מגלה שהמלפפונים שם הם מוטציות ענק עם עור מחוספס ומלא בליטות ובכל זאת די טעימים. יש להם בצל ירוק שהשורש שלו הוא בגודל של בצל רגיל. אותו לא טעמתי. בכלל כשאני בספרד אני מרגישה חסך עצום בירקות. עד כדי כך שאני ממש מתאווה להם.






גיליתי את עלי החמציצים. מישהי מהעבודה הביאה קציצות מחמציצים ואני החלטתי שאני חייבת לנסות. הלכתי לשוק וקניתי קופסא ענקית ובסוף יצאו מזה אולי 10 קציצות. הרבה עבודה אבל היה טעים.הם לא דומים  בכלל לעלים שהיינו מלקטים ומכרסמים בצדי הדרך. (עדיין אני מלקטת אותם כשאף אחד לא רואה).

תגובה אחת »

  1. קציצות מחמציצים נשמעות כמו משהו שהייתי רוצה לנסות להכין פעם.  וללקט עלים בצידי הדרך כשאף אחד לא רואה  –  זה נחמד 🙂

    • 🙂

      הבעיה היא שקשה להשיג חמציצים בסופר וצריך לקנותב מיוחד בשוק.
      די קל להכין. שוטפים שופכים מים חמים על העלים כדי לסלק שאריותש ל חול. קוצצים בצל ומזהיבים מוסיפים את החמציץ הקצוץ ומערבבים עם שתי ביצים ובערך כוס פירורי לחם. מלח פלפל קציצות ולטגן (לא טיגנתי בשמן עמוק). אפשר כמובן לשדרג עם גבינה או תבלינים אחרים.

    • אם היית רואה את המלפפון הספרדי המיובל לא היית אומרת שזה סקסי אבל אחלה. אוכל זה דבר סקסי

  2. ורק אני לא אוכלת ירקות כמו שצריך….
    אני מקנאה בך על הסבלנות.
    בגללי גם אורי לא כל כך אוכל ירקות.

    תכתבי עוןד כמה ]פוסטים כאלה ואולי זה ישתנה…

    • או, אני מרגישה את כובד האחריות.
      זה עניין של הרגל אבל אני יכולה להגיד לך ש גם לי יש דברם שהייתי רוצה שיהיו הרגל והם לא.

    • ואת רואה אותי מרזה?
      האמת, יש לי חיבה להרבה סוגי מזון וחלקם משמינים. הפוסט של הלחם שלך הרג אותי, חד משמעית!!!
      מתה על לחם.

  3. אז ככה.
    מעולם לא שמעתי על פקוס. נעים להכיר.
    יש לי מכשיר גורס. קניתי השבוע מלח ים גס מיובא מקפריסין. 
    לא הבנתי מדוע צריך לייבא מלח מקפריסין. אנחנו הרי מעצמה של מלח.
    כל הארץ מלחות מלחות 🙂
    עגבנייה בתוספת מלח ים גס גרוס ופוקצ’ה עם זעתר ושמן זית. אחחחח נאמי.
    מת על סלט קצוץ דק דק.  סלט ישראלי קצוץ דק עם נענע זה נפלא.
    בזיליקום מתחבר לי משום מה עם פסטות ופיצה.
    ירקות זה בריאות.
    יפה יפה. גזר מגורד זה אחלה.
    המלפפונים באירופה נראים כמו אחרי הפצצה רדיואקטיבית. מוטציות מטורפות של עשרים ואף עשרים וחמישה ס"מ מחוספסים כמו עור של ברווז  ובד"כ הם לא טעימים לטעמי.
    תנסי להכין קציצות חוביזה.
    בתיאבון מאמי 

    • מזילה ריר על המקלדת. נשמע לי כמו תענוג מטורף ומלח גס מקפריסין נשמע חושני יותר מסתם מלח ישראלי….
      ואגב הכנתי קציצות חוביזה. בכלל אני אוהבת לאכול את הכפתורים הקטנים שלה.

      • תענוג מטורף! ומצד שני נפלנו על פקוס מריר והמרירות הייתה כל כך חד משמעית שזה היה מבאס. למדתי שהסוד הוא לקנות את הקטנים.

  4. הזכרת לי שיש לי כמויות עצומות של ירקות שלא נגעתי בהם.
    אם מחר אצליח לקום בזמן אכין סלט גדול, ואשב מול המחשב בכיף

    וכמובן, בצל מטוגן זה להיט.

    • אבל למה הוא כל כך יקר ונדיר?
      גיליתי אותו לפני כמה שנים ומאז אני מכורה.

כתוב תגובה לג’וליאנה לבטל