יום ים

רגיל

הים תפס מקום נכבד בזיכרונות הילדות שלי. אני זוכרת את הנסיעות הבאמת ארוכות מירושלים לים ואת השמחה הגדולה כשהים היה נגלה מהחלון של המכונית. אני זוכרת את טעמם של הצ'יפסים הקרים והמלוחים שהיינו אוכלים ואת הריח הנהדר הזה של הים.


ואז התחתנתי עם טוליו שפשוט לא מתחבר לקטע. החול מפריע לו, הרחצה בים לא מדברת אליו והוא פשוט לא מתלהב מהרעיון.


אבל הוא נשוי לאוהבת ים כמוני ולכן השבוע אמרתי כבר ביום שלישי שהשבת ניסע לים. התארגנתי לוגיסטית כמו שלא עשיתי מעולם עם רשימה מפורטת, הכנתי תירס ואבטיח והמון צעצועים ונסענו לים.


הים היה משמח, מזג האוויר היה נעים אבל אז גיליתי שנולי עדיין פוחד מהים ולא מוכן להיכנס. ימות העולם הוא לא נכנס. נולי עקשן ואמא עקשנית שמנסה להכריח אותו בכל מיני דרכים אחרי שהשכנועים לא עבדו ובסוף שני הגברים שלי בנו ארמונות בחול ואני הגחתי לטבילות קצרות. היה כיף אבל לא כמו שרציתי.


נולי סיכם את החוויה:"  היה קצת כיף וקצת לא. " היה כיף לשחק בחול ולאסוף צדפים לא היה כיף להיכנס לים כי הגלים באו אלי".


 


אני מקווה שאצליח לשכנע את משפחתי ללכת לים עוד ועוד ואולי פעם נולי גם יסכים לתת לגלים לדגדג אותו. אני מתה שזה יקרה ולו כדי שהים יהיה חלק מזיכרונות הילדות הנעימים שלו.

»

  1. אני מבינה אותם. אני אוהבת את הים, אבל מרחוק.
    אני שונאת חול והים התיכון יכול להיות מאד מסוכן.
    שלא לדבר על מדוזות.
    החוף הכי אהוב עליי זה חוף דור, החול נעים ואפשר לשחות שם בלי יותר מדי לפחד.

    • אני כמובן לא מדברת על כניסה לעומק ושחיה אלא סתם לשהות בקרבת המים.
      חוף דור באמת נהדר.
      ולא היו המון מדוזות. היה סביר.

  2. ג’ולי דרלינג, נולי יודע למה הוא לא רוצה להיכנס לטבול בים. הוא יודע שיש שם המוני מדוזות שצורבות, וזה בכלל לא נעים.
    חוויית הים היא גם המשחקים על החוף כמו עבורי למשל = מטקות, או למשל בניית 
    ארמונות. ואת הקצרצר הזה כתבתי פעם וקיבלתי המון תגובות:
    ארמון מחול
    בניתי במשך שעות ארמון גדול מחול
    למרות שידעתי שכל אדווה תגרום לו ליפול
    בניתי מבנה מקסים אך לא ממש יציב
    בתקווה שכאשר יקרוס לא ממש יכאיב.

    • אהבתי את העומק בשיר שלך. יש בו משהו מעבר לסיטואציה הפשוטה-הזמניות הזאת והיכולת להשקיע בדבר בר חלוף. זו בעיני אמנות החיים.

      מדוזות-היו קצת אבל נולי עוד לא נתקל במדוזות. אותו הפחידה העוצמה של הים והגלים שמגיעים אליו.

  3. אמרת שהוא מאד קשור אל אבא שלו עכשיו, אולי ההתנהגות הזו היא תוצאה ישירה של השלב הזה,
    והוא פשוט מחקה את אבא שלו?

    • אני לא חושבת .דווקא לטוליו לא הייתה בעיה להיכנס למים. זה יותר הפחד הזה מהעוצמה של הים.

  4. לא שאני רוצה לבאס לך את היום ים. אבל בניסיון לגרום למישהו לאהוב משהו אנחנו עלולים להשניא אותו עליו.

    ככה היה עם אמא שלי וספרות רוסית שהיא ניסתה לדחוף לי.
    כשבגרתי אז קראתי לבד אנה קרינינה והחטא ועונשו. אבל לא הסכמתי כל עוד לחצו עלי.

    • הרגשתי שאני אל נוהגת נכון בכך שאני לוחצת עליו ובכל זאת היה בי דחף חזק ממני שגרם לי לעשות את זה. בפעם הבאה אני מרפה!
      את מאד צודקת שלחץ מוביל לתוצאה הפוכה.

  5. ממש כמו אצלנו…
    אני למדתי  לא להתעקש, עם אורי.
    לא רוצה מים לא צריך.. לאט לאט זה יבוא.

    בנתיים אני עדיין בניסיון שלשכנע  בכלל לנסוע לים…
    לי יש טיעון מנצח,
    זה טוב לעור של אורי.
    ואת יקרתי תהני בים  כמה שיותר.

    שבוע נהדר!

    • אולי זה הירושלמיות ומיעוט החשיפה לים שמובילים את ההתנגדות הזאת. את צודקת שלחץ זה לא דבר חכם. בפעם הבאה נלך בלי לחץ.

  6. אצלנו בדיוק אותו דבר. לאיזה חוף הלכתם? אולי כשנהיה שכנים נוכל לנסוע יחד, ולפחות לכל אחת מאתנו תהיה שותפה לשהייה בתוך המים… אבל אני שונאת שצפוף.

    • היינו בפלמחים. הסוד הוא להגיע מוקדם בבוקר ואזזה לא צפוף. בערך חצי שעה נסיעה ממודיעין. לא ביג דיל.

    • איזה כיף לך שאת גרה בעיר עם ים. הקטע הספונטני הזה של ללכת לים חסר לי.

    • לגמרי ירושלמי ובהרבה דברים.
      (טוב, הוא נולד בירושלים)
      היו מדוזות אבל לא בכמויות.

  7. צריך לאהוב את הים מאד כדי לבקר בו השנה.
    כל  החוף מראשון לציון ועד בת ים היה מלא מדזות במים ומדוזות על החוף.
    כל כך חבל.
    ומסוכן.

    • כולם מדברים על המדוזות ואני אוהבת ים אבל בדרך כלל מגיעה מקסימום עד המותניים. מזמן לא נעקצתי ע"י מדוזה (ואין לי בעיה עם זה)

  8. היכרתי טוליו, גם הוא גר רחוק מהים, מיתר או להבים…?
    אח"כ ראיתי שאתם מירושלים ואין קשר. הים בילדותך היה בברזיל?הסיכום של נולי קצת כיף וקצת לא זה מה שאומר ים גם לי. חול- לא. מים כן. נקקים – כן- מזוהמים – נורא. חבל. שמש – no-no סכנת נפשות עבורי. להסתכל על הים והאין סוף וצבעו – כן וכן.

    • ברוכה הבאה לבלוג.
      טוליו זה הכינוי של בעלי שהוא דרום אמריקאי אבל זה לא שמו האמיתי.אנחנו מודיעינים כיום אבל חיינו שנים בירושלים. את הפוכה מנולי שמעדיף את החול על פני המים.
      ואני תוצרת הארץ למרות שלא הייתי מתנגדת להיות ברזילאית 😉 ג’וליאנה זה גם כן הכינוי האינטרנטי שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s