ארכיון חודשי: יוני 2010

פולסי כתיבה

רגיל

היום קיבלתי בכמה פולסים קטנים -את הדגדוג הזה באצבעות לכתוב. לשמחתי נולי עסוק בעלים ובפרחים שאספנו בדרך מהגן . "אבא ישמח" כך אמר נולון הלהוט לרצות ואני יודעת שאבא קצת יתבאס מהלכלוך אבל בכל זאת לא יכולתי לשבור לו את השמחה. כזאת ילדה הייתי בדיוק.





את הפולס השני לכתיבה קיבלתי באמצעות טלפון מחברת ילדות שלי. די התרחקנו למרות שאנחנו בפאזות פחות או יותר דומות (פלוס ילד נוסף שלה יש ולי אין אבל לא נהיה קטנוניים. שמתי לב לדפוס חוזר בשיחות שלנו. היא אלופת האנדרסטייטימט הפולני ואני אלופה בקליטת ניואנסים. זה עובר כשזה במינון הנכון ואפילו קצת משעשע אותי הדקירות הקטנות שלה.


הילד שלה לדוגמא לא מרבה לישון ולא נותן לה זמן פנוי. מה גם שהיא בחרה להיות אמא טוטלית  ששולחת את הילד לגן רק בגיל שנתיים. אז היא מציגה את זה ככה שהילד הוא לא גולם כמו הילדים האחרים שרק ישנים ואוכלים. הוא ילד שצריך להקדיש לו זמן.


או לדוגמא, חזרנו מספרד והיא כמובן קינאה נורא. אז היא אמרה משהו כמו: "אני לא הייתי שולחת את הילדים שלי לאף אחד לשבוע. איזה מזל שיש לכם למי לשלוח".


כשאני מבינה את המקום ממנו היא מדברת ואת המקום ממנו אני קולטת את העקיצות הקטנות אני מצליחה לא להיעלב אבל זה מזכיר לי למה אני לא מקפידה לתחזק איתה את הקשר.






הפוסט של רוני הדהד אצלי את התחושות שהרגשתי היום בגן כשבאתי לאסוף את נולי. אאוטסיידריות מסוימת לצד שתי אימהות שפעם היינו יותר קרובות. הרגשתיש הן הפכו למין חברות וזה היה תזכורת בשבילי למחיר שאני משלמת על כך שאני לא מספיק מתחזקת חברויות גן למען נולון. קצת מבאס אבל כאמור, מחיר…. והילד שלי לא כזה אומלל ואאוטסיידר כמו שאני חושבת. זה פשוט מזכיר אותי לפחד משכפול ימי הגן שלי. כילדה בגן הייתי שקופה ואומללה וכבוגרת גיליתי שלא מעט הרגישו ככה אז מעניין למה אני לא קולטת את קבוצת הדומים שלי עכשיו?

כשחוזרים מחו"ל

רגיל

* הניסיון שלי לשים את המקומיים בתבניות והבדיקה הבלתי פוסקת בכמה אנשי חו"ל (חחח) שונים מאיתנו הישראלים. רוב הדברים דומים אבל בכל זאת מחפשים במה להדגיש את השוני.

*  זה עובר כל כך מהר! כל כך מהר חוזרים לשגרה הרגילה ומצד שני לא מרגישים נוח לקטר כי רק חזרנו מחופשה.

* אני משתדלת להיראות טוב בשבוע שאחרי החופשה כדי להחראות כמו מישהי שחזרה מחופש. בגדים חדשים מהשופינג וכו' ומצד שני אני כל כך עייפה מהקצב המחודש של החיים שדורשים את שלהם ומהצורך לעשות סוויץ' חזרה שממש מוזר ליש לא רואים את זה.

* כמה נחמד היה במלון כשגמדים קטנים המכונים חדרניות סידרו אחרי את הבלגן שלי (השתדלתי לא להשאיר יותר מדי) איפה הגמדים כשבאמת צריכים אותם.

ולנסיה

רגיל

קצת הפתעתי את עצמי שלא כתבתי פוסטים מפורטים על הטיול הבאמת נהדר שלנו למזרח ספרד. אני הרי אחת שרצה לספר אבל כנראה שלפעמים כשנמצאים דווקא בתוך החוויה קצת קשה לצאת ממנה כדי לכתוב ולתאר.

היה מהנה מאד. היה מהנה לגלות את עצמנו כזוג בתוך כל היופי הזה של ים וירק. רוב הערים שביקרנו בהן היו ערים לחופו של ים או עיירות  קטנות  והרריות עם בתים לבנים ומבהיקים והכול פנה לים.

היה בזה משהו שונה ועם זאת מוכר. בכל זאת ספרד היא מדינה ים תיכונית ולכן הייתה הרבה צמחיה של אורן. התחושה שלי היא שולנסיה היא עיר יותר נינוחה ממדריד. האנשים בה לבושים בפשטות ורואים יותר משפחות עם ילדים קטנים במטרו. ובכלל התרשמתי מכמה מנהגים מתחשבים שלהם כמו לתת לנוסעים עם תינוקות לעלות ראשונים למטוס או שלטים שמיעדים מקומות מסוימים במטרו לזקנים נכים והורים עם תינוקות. הפרטים הקטנים תמיד מושכים אותי כשאני חווה מקום.

אני חושבת שאחת מהתגליות הנחמדות שלי היא לגלות שישראל היא מדינה לא פחות טובה מספרד ולפעמים אפילו עולה עליה בדברים קטנים (כמו חברת התעופה הלאומית, אל תטוסו באיבריה. יש להם מטוסים משונות החמישים וצוות דיילים אנטיפתי).


ביקרנו במוזיאו לאמנות מודרניתן. וכתמיד עשינו שופינג מטורף של ספרים בספרדית להוריו של טוליו ולטוליו עצמו והצלחתי להפתעתי לצאת עם רכוש גדול גם מהבחינה הזאת עם לא מעט בגדים חביבים זאת לאחת ביקורים מתסכלים בחנויות שגם  המידה הנכונה שלי היא לא המידה שם.

כנסיות, מבנים היסטוריים, גן בוטני של דקלים באלצ'ה, אליקנטה שיש לה מבצר יפהפה והיא מפורסמת בגלידות שלה (גלידת טורון מומלצת ביותר), השתכרות קלה מסנגריה, גוודלסט שהוא כפר קטנטן עם שמונה מוזיאונים אזוטריים אליהם לא נכנסנו (מוזיאון למלחיות ולפלפליות, לדוגמא) אבל יש להם עצים משונים שמפילים שבבי מוך שיוצר מראה חלומי.  וכמובן מתחם הקאק של קלטרווה בולנסיה שהוא מדהים מכל זווית ומכל בחינה. אסתטיקה אדריכלית במיטבה. בנידורם שהיא עיירת נופש שנופשים בה כמעט רק זקנים מה שיוצר מראה הזוי של אלפי זקנים צלויים נטולי חולצה . מקום די משעמם אבל זה הקטע של העיירה. מצד שני זה נחמד לראות זקנים שיודעים ליהנות מהחיים. וזה גם קצת נותן תחושה של סרט בדיוני בו אוכלוסיה שנחשבת די חלשה היא השולטת. כנראה שבאמת זקנים אל חייבים להיות אוכלוסיה חלשה. סיכמתי עם טוליו שבעוד ארבעים שנה נחזור לשם.

פשטנו על חנויות הצעצועים וקנינו המון. חוץ מזה תקשרנו בסקייפ עם נולי וכך ראינו שהוא בסדר. הוא אמנם חטף וירוס בימים הראשונים שהיינו בספרד אבל זה עבר והשיחות איתו היו כיף גדול.

את כל הישראלים פגשנו רק בתור לעליה למטוס. עד אז שמענו רק ספרדית  וולנסיאנית שהיא דומה לספרדית ודי מובנת.

חזרנו שזופים מרוצים ועייפים עם משקל יתר של מזוודות שגרם לנו להתארנות זריזה בשדה התעופה.לא כל כך קל לחזור לשגרה אבל כמויות הממתקים שהבאנו והתמונות מפצים במשהו.

זהו, מתחילים מחדש.

הצלחתי לעשות את הלא ייאמן

רגיל

יצא שהשבוע שלפני הנסיעה היה שבוע עמוס במיוחד באירועים ולמישהי שמגדירה את עצמה כבעל הפרעת קשב לא מאובחנת זה לא קל לתמרן . בסדר, תגידו שעושים רשימות ומסמנים וי אבל אני לא מצליחה לתמרן בין הרשימות הרבות.


קרה וקפצו עלי שתי עבודות לא צפויות, ככה בספונטני ואני לא אומרת לא לשום דבר שאני עושה כפרילנסרית כי אני יודעת עד כמה השוק לא יציב. הרגתי את עצמי אבל אני גאה לומר שסיימתי את השתיים ואני אוכל לצאת לטיול בראש פחות או יותר נקי.הייתי קוראת לזה ללכת ממש בניגוד לאופי שלי.

כל רגע שאני עם נולי ממלא אותי צורך להתמלא בו כדי שיהיו לי רגעי נולי בזיכרון כשאהיה רחוקה ממנו.הכנתי לו מכתב לכל יום והפתעה לכל יום וכן טבלה עם הימים בהם ניעדר והוא יוכל להדביק מדבקה על כל יום שעובר.


היו גם כמה שיחות הכנה בהן נולי שאל בהיגיון מסוים למה הוא לא בא איתנו אם אנחנו עושים כיף. אמרתי לטוליו שבפעם הבאה ניסע כולנו.

ועדיין צריכה לזכור מיליון פרטים ויש לי גם תור לרופא מחר בדקה התשעים לבדיקה שגרתית, והיום יום הולדת לבת של חברה.

רוצה לשבת כבר לצד טוליו במטוס ולדעת שכל הטירוף הזה מאחורי.