מכתב ממי שאהיה

רגיל

 אני מפחדת לכתוב לך מהעתיד כי יש משהו מאד מחייב בחזון ובציפייה שתהיי משהו גדול. אולי את בגיל בו מתחילים להנמיך ציפיות. ובכל זאת הייתי רוצה לכתוב לך . אל תפחדי לרצות דברים ולאהוב עם כל הלב ולהביע את הרגשות שלך ולתת ולהקשיב ולנסות גם דברים שנראים לך מופרכים בהתחלה.


כרגע את מרגישה שויתרת על עצמך מבחינה מקצועית ושאת מתפשרת אבל אני מאמינה שאת יכולה לתת לעצמך צ'אנס גם בתוך המסגרת הלכאורה מוגבלת . תכתבי והרבה כי הכתיבה היא הבית שלך. המקום החזק שלך בו את מרגישה בטוחה ומוערכת. הכתיבה כבר הובילה אותך למקומות טובים והיא תמשיך להוביל אותך בהמשך. את לא אדם של יעדים  וזה גם דבר טוב. את אדם שחי בהווה ומעדיף להשאיר את העתיד קצת מעורפל ומפתיע לטוב ולרע.


תחזקי את האהבה שלך ואת הזוגיות. חברות ובלוגים זה דבר טוב אבל את לפעמים עוברת את הגבול. תמיד אפשר למצוא דברים חדשים ויפים בבן הזוג שלך ולפעמים את פשוט לא רואה ואת גורמת לו מבלי דעת להרגיש שהוא במקום שני וחיי החברה שלך במקום ראשון. זה ממש לא צריך להיות ככה.


עוד דבר: תקשיבי לילד שלך ותמשיכי להרעיף עליו אהבה ולתת לו להרגיש שאת המקום הבטוח שלו ושבכל דבר הוא יוכל לפנות אליך. אל תכעסי עליו על דברים קטנים ומעצבנים שהוא עושה כי כל כעס שלך נראה טריוויאלי משאיר אצלו רסיס של התנגדות . שמרי את הכעס לדברים המשמעותיים ביותר.


 


אני בסך הכול אוהבת את האדם שאת עכשיו ובעיקר את הרצון העז שלך להשתפר ולתת מעצמך יותר. את אדם צומח וזה יישאר כך.


 

»

  1. ג’ולי יקרה,
    שוב את מפתיעה אותי ברעיון יצירתי של שיח פנימי שיש בו כדי למנף ולשפר מתוך מודעות עצמית גבוהה ונכוחה את התנהלותך בחיים.
    אני אישית מאמין גדול בכתיבה כתרפיה (גרפותרפיה).
    ולגופו של עניין, אני חושב שבנאדם פתוח, סקרן ורחב אופקים חייב לקיים
    מערכת חברתית מעבר למערכת זוגית/משפחתית. נדיר ביותר שאדם אחד
    יוכל להכיל את כל עולם העניין שלך, אלא אם כן, צר עולמך כעולם נמלה.
    אין כאן עניין של מקום ראשון ומקום שני. כל מסגרת חברתית  באשר היא
    יש לה את החשיבות והפונקציה שאותה היא ממלאת, וכבודה במקומה מונח.
    חשוב לטפח באותה מידה את כולן ולא להנזניח את האחת על חשבון האחרת.
    בסך הכל את מרוצה מעצמך, וזה נהדר.

    • מאיר, לא התכוונתי שאני צריכה מעכשיו להסתגר בזוגיות ולא להשקיע גם בחברויות אבל אני בכל זאת חושבת שהמשפחתיות צריכה לקבל יותר דגש בחלוקת הזמן. זה קצת אבסורדי בעיני שאני לפעמים מבלה יותר זמן מול המחשב עם חבריי הוירטואליים (כבודם במקומם מונח) על חשבון בן הזוג והילד. מגיע להם יותר ממני.

      וכן, טוב לי או יורת נכון יותר קל לי עכשיו לזהות את הטוב בחיי.

  2. אפשר לעשות מחקר אנטרופולוגי על הנושא הזה. איך בן כל קבוצת גיל מסוימת רואה את עצמו בעוד 10 שנים. אני כבר ויתרתי לעצמי. אני פשוט יותר מבוגרת.

    • בקבוצת הביבליותרפיה שלי יש בדיוק את הגיוון הגילי ואכן רואים את הקשר בין הגיל להשקפת העולם. זה רעיון מסקרן.
      ומצד שני אני רואה אנשים מבוגרים ממך שממשיכים לרצות ולשאוף וזה נהדר. כדאי לפעמים להמשיך לחשוב כמו צעירים במידת האפשר.

    • ההתקדמות המקצועית שלי די סטטית ובמקום בו אני עבודת אין הרבה אפשרויות קידום. העבודה נוחה  מבחינת שעות ודרישות אבל פחות מאתגרת . אני נשארת בזכות זה (כאם אני חייבת עבודה שמאפשרת לי זמן עם הילד)ובזכות האנשים אבל מקווה שאני אגלה כיוון מקצועי שיהיה ממש שווה הסבה מקצועית כי קשה לי לראות את עצמי עוד 10 שנים באותו מקצוע.

  3. איזה כיף שאת יודעת מה את רוצה בעתיד וכיף שאת יודעת שאת לא רוצה בעתיד וכיף שאת יודעת שאת לא רוצה לדעת את עתיד

  4. בזמן האחרון עברה לי מידי פעם המחשבה מה הייתי אני כותבת לעצמי הצעירה , כמה שאנחנו צעירים אנחנו בועטים בקלישאה – ,שתגדלי תביני ’ .
    את ה"טעויות" שלנו כנראה שנועדנו לעשות, אבל את היכולת להפוך את המאיים ונורא למשהו טוב- לצעד קדימה של מי שאנחנו – אני חושבת שזו נגזרת של ההתבגרות המאוחרת שלי. 
    אני יודעת שאני צועדת למקום טוב יותר ולמרות שהטיפוס הזה בעליה נגד הרוח קשה ומעייף – הוא כבר נושא תוצאות חיוביות.
    בחוויה היומיומית אני מאמינה שצריך לפתוח את כל החושים ולא להרדם בשגרה של עוד יום שעבר,
    מאחלת לך להצליח ליישם את התובנות האלו במיקרו ובמקרו ולהמשיך לצמוח ולפרוח…

    • אני איתך בעניין שהעתיד הוא חלק טבעי מהחיים שלנו ולכן עדיף לראות אותו כמשהו חיובי ולא מאיים. לפעמים כשמסתכלים על העבר רואים כמה התקדמנו בדברים מסוימים וזה נותן כוח להמשיך.
      אחלה תובנות. מאמצת.

  5. מכירה שאת קוראת משהו שמפיל לך בקלילות של עלה בדל מחשבה שרדפת אחריה הרבה זמן?
    אז נפלה לי כזאת בדיוק למקום כרגע.
    תודה.

  6. מאוד אהבתי את המשפט: לפעמים את פשוט לא רואה ואת גורמת לו מבלי דעת להרגיש שהוא במקום שני וחיי החברה שלך במקום ראשון. זה ממש לא צריך להיות ככה.

    זה גם לא באמת ככה, נכון? רק שלפעמים נסחפים במיליון דברים אחרים, שכל אחד מהם מקבל הרבה פחות תשומת לב מהבנזוג, אבל במצטבר, הוא מרגיש קצת מוזנח…

    וקצת קנטרנות: עוד עשר שנים, רק ילד אחד? (מפולניה באהבה)

    • זה הרגל ידוע שלאחרים מתייחסים יותר יפה מלעצמנו ובעצמנו נכללת המשפחה הקרובה.צריך לשבור את זה מתישהו.
      לגבי ילד שני זה עניין לא סגור אצלי לכן העדפתי לא להתייחס אליו. אני כל כך רגילה להערה הפולנית-ישראלית הזאת. מהסייעת בגן של נולי אני מקבלת טיפים איך להיכנס להיריון.

  7. אני רואה שהתחום המקצועי מאד מאד מפריע לך. גם בעקבות השיחה שלנו אתמול. אני חושבת שהקונץ הוא לדעת מתי אי אפשר לרקוד על 2 חתונות עם ת.. אחת ולהשלים עם זה.
    צריך לשאוף להתקדם, אבל צריך גם לדעת מה הpriorities שלך בחיים.
    יש תקופות ויש תקופות.
    חבל על התסכול שלך. אבל אני יודעת שמה שאני כותבת לא יעזור. רק את יכולה להתמודד עם התסכולים שלך.

    כתיבה זה רעיון טוב, את טובה בזה וזה נותן לך סיפור.
    אם את רוצה לעשות שינוי מקצועי גדול אז באמת כדאי לחשוב מה מעניין אותך ולפעול בהתאם.

    • אני חושבת שזה יותר ברמת הקיטורים ופחות ברמת ההפרעה.יש מה לעשות כדי להתפתח ואת חלק מהדברים אני עושה וגם משלמת על זה לפעמים בעומס.להתמסר טוטליתל משהו זה פשוט לא הזמן ואני משלימה עם זה.ואת צודקת מאד במה שכתבת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s